The Less Interesting TimesThis is My World and You Can Pry it from My Cold Dead Fingers

2009/04/23 המקום הכי טוב לקודד

זאת פחות או יותר הכותרת של טור שקראתי היום.

זה התחיל מעובד שלא הגיע לעבודה וחיפשו אותו כי הקוד שלו היה חשוב. מסתבר שהוא אמר שהוא הלך לעבוד מהבית כי הוא התכוון לעבוד כל הלילה. הוא אמר את זה לשותף לעבודה שבסוף היה חולה ואף אחד לא הודיע לבוסית. בסוף הגיע הקוד והוא היה בסדר וזה באמת לא משנה איפה הוא נכתב כל עוד הקוד בסדר, נכון? (על בעיות תקשורת אפשר לדבר אחר כך)

אז מבין המקומות הפופלאריים לכתוב קוד: בקוביה, במשרד, בחוץ, במיטה, על כורסה, בית קפה, מסעדה, בתחבורה הציבורית, במטוס…

מנסיוני הדל, אני לא צריך מקום מסוים. אני צריך מקום שבו אני לא מרגיש את הסביבה בכלל (שקט – או מוזיקה שלי, טמפרטורה לא מורגשת, בלי תנועות רקע וכן הלאה), שיש לי גישה טובה לשירותים ואספקת אוכל. אז, בינתיים, נראה לי שהמקום הכי טוב בשבילי הוא חוות המחשבים של טאוב… אחרי שלוש-ארבע בבוקר.

דבר ראשון, זה מקום סגור. כשאני יושב מול המחשב שלי, אני לא רואה כמעט שום דבר אחר. יש שירותים ו(אמורה להיות)צנצנת עוגיות במרחק של מטרים ספורים. ובין סוף הלילה לתחילת הבוקר יש כמה שעות בהן החווה שוממת (חוץ מעוד שניים וגם הם דיי ישנים) ואז פשוט לא מרגישים שהזמן עובר ומסתכלים על השעון רק כשהמחשב מהדר.

בפעם האחרונה, סיימתי בערך את השליש האחרון של עבודה בכ-10-11 שעות רצופות של קידוד, הרצה ובדיקה.

כן, זה הדברים הפשוטים שגורמים לאושר.

Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.