מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ט’/ Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 9

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ח’ / Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 8

“זה בהחלט לא מה שציפיתי,” אמר דוקטור ליבנשטיין כשבחן את אואטר מכף רגל ועד ראש.
“גם אני לא, דוק,” אואטר אמר.
אואטר ישב על מיטת הבדיקות במרפאה של בסיס הנוטרים. סטטית עמדה לידו, מחזיקה את זרועותיה קרובות לגופה. אואטר חשב שהוא ראה אותה כוססת את ציפורניה אבל כל פעם שהגניב מבט לכיוונה, היא הסתירה זאת. דוקטור ליבנשטיין היה גבר ממוצא אירופאי בגובה ממוצע, הופעה מדוגמת, וחלוק לבן מאוד. הוא פתח שוב את התיק אותו קרא קודם. “אם הבנתי נכון, את–אתה, השתלטת על הגוף של משנה צורה, כנראה משנה צורה עם איבר פנימי שמאפשר לו לייצר סוג של ענן חלקיקים שיכולים לשכתב את המבנה שלו וגם של אדם אחר, ועכשיו אתה לא מסוגל לשלוט על האיבר הזה והוא עובד אינסטינקטיבית.”
אואטר הסתכל אל סטטית ואז חזרה אל הדוקטור. “כן. ככה זה נראה.”
“אז יש לי חדשות רעות בשבילך,” ליבנשטיין אמר וסגר את התיק.
“אוי לא.”
“מה החדשות, דוק?” סטטית התערבה.
“הבעיה היא שמעולם לא היה לנו משנה צורה לחקור ככה. אז אני כנראה יכול להריץ עליו כמה בדיקות, לנסות להוציא דגימות מהאיבר זה, שצריך למצוא קודם, לנסות להבין איך הוא עובד, וכוליי… זה ייקח הרבה זמן, יהיה לא נעים, אולי אפילו יכאב, וגם אז זה לא בהכרח יעזור לו לדעת איך להפעיל אותו… כמה מעניין שכל התהליך יכול להיות.”
“אז מה אני אמור לעשות?”
“רגע, עוד לא חשבתם על זה?” ליבנשטיין הסתכל מאואטר לסטטית ותחב את התיק מתחת לבית השחי.
“כן, חשבתי על זה,” סטטית אמרה ועיסתה את מצחה ביד אחת. “קיוויתי שזה לא יהיה נחוץ.”
“חשבת על מה?” אואטר שאל, קולו הצפצפני עולה קצת יותר.
“ללכת לשאול את מי שיודעת איך להפעיל את האיבר הזה.”
“לא… כן? פאק.”

***

“זיקית, יש לך מבקרים.” השומר דפק עם מקלו על הסורגים ולקח צעד לאחור.
“הו, כמה שאני שונאת את השם הזה,” אמרה האישה עם השיער הבלונדיני, המתולתל, הארוך, והסתובבה על מיטתה לפנות אל חזית התא. היא לבשה חולצה ומכנסיים מאוד פשוטים אבל, איך שהוא, עליה הם נראו טוב.
“את מוזמנת לתת לנו את השם האמיתי שלך בכל רגע,” השומר ענה ושילב את זרועותיו.
“ומה יהיה הכיף בזה?” היא חייכה אליו.
“אם תעזרי לנו, נעשה את השהייה שלך פה נעימה יותר,” סטטית אמרה ועקפה את השומר כדי לעמוד לידו, נשענת עליו עם מרפק על כתפו. “אולי, אם תתנהגי ממש יפה, נעביר אותך למקום פחות מבודד. הרי, כבר אין לך כוחות. את פה רק כי אנחנו עדיין רוצים אותך קרובה.”
זיקית קמה מהמיטה והלכה בחן רב לכיוון הסורגים. היא אחזה בשניים ודחפה את פרצופה דרכם.”זה מספיק קרוב?” אז היא הסיטה את מבטה הצידה כשקלטה את הדמות השלישית מזווית עיניה. “הו… הו! הא הא הא!” היא התחילה לצחוק.
“לכי להזדיין, זיקית,” אואטר אמר ויצא ממאחורי סטטית, איפה שהתחבא. הוא לא הצליח לגרום לעצמו להשתנות למשהו סביר יותר מילדה בת 8 אבל לפחות הוא הצליח למצוא חולצה בגזרה נשית של נוטרת אחרת שנראתה עליו כמו שמלה נורמלית.
זיקית העבירה את ידיה דרך הסורגים ונשענה עליהם. “אני לא הכרחתי אותך לקחת את הגוף והכוח שלי.”
“זה בדיוק מה שעשית,” אואטר צעק בקולו הצפצפני. “את הפכת אותי ל… זה,” הוא החווה לכיוונה בשתי ידיו. “מה היו האפשרויות שלי? זה או לקחת את הכוח שלך.”
“ובכן, כן… אני מניחה. ואני מניחה גם שבאתם הנה כדי שאוכל לעזור לך לשלוט בכוח הזה ולחזור לעצמך?”
“בדיוק,” סטטית אמרה, מבינה כבר שלנסות לעבוד על’ או לתחמן את’ זיקית לא בהכרח יעבוד.
“ולמה לי לעשות את זה?”
“כמו שאמרתי,” סטטית עשתה צעד אחד קדימה. “אנחנו יכולים להפוך את השהייה שלך פה לנוחה יותר, לתת לך כמה דברים שתרצי לתא שלך.”
“שום סיכוי שהחבילה הזאת תכלול שחרור מוקדם?”
“גם בלי יכולות, המטה הגדיר אותך כמסוכנת מדי לשחרור. את מבינה.” סטטית לא השאירה את המשפט האחרון לפירוש ביותר מאופן אחד.
“אני אקח את זה כמחמאה.” זיקית השחילה את זרועותיה דרך הסורגים ונשענה עליהם. היא העבירה את עיניה מאואטר, לשומר, לסטטית. “אז… נוחיות מסוימות… בזמן השהייה שלי?”
סטטית הסתכלה על האחרים, ראתה שכולם מחכים לדבריה, ואמרה, “אני אבדוק מה אני יכולה לעשות.”
“מצוין!” זיקית אמרה וחייכה חיוך מאוד גדול. “אעביר לך רשימה.”

“This is definitely not what I expected,” Doctor Livenstein said as he examined Avatar from top to bottom.
“Me neither, doc,” Avatar said. He sat on the examination bed in the Nottrim base infirmary. Static stood next to him, holding her arms close to her body. Avatar thought he saw her biting her fingernails but every time he snuck a peak her direction, she hid it.
Doctor Livenstein was an older European looking man of average height. He kept his presentation, outfit, and especially his white coat in top condition at all times. He opened again the file he was reading previously. “If I understand this correctly, you took over the body of a shapeshifter, probably a shapeshifter with some internal organ that allows them to generate a kind of particle swarm that can rewrite their own phenotypical makeup and also anyone they touch, and now you can’t control it and it’s working on instinct.”
Avatar looked at Static and then back at the doctor. “Yeah. That’s what it looks like.”
“So I have bad news for you,” Livenstein said and closed the file.
“Oh no…”
“What is it, doc?” Static intervened.
“The problem is that we’ve never had a shapeshifter to examine like this. And I can probably run some tests on him, try to get a sample of this organ, that I need to find first, to try and understand how it works, etcetera… It’ll take a long time, will be unpleasant, maybe even hurt, and won’t necessarily help him understand how to use it… as interesting as the entire process could be, from a scientific point of view.”
“So what am I supposed to do?”
“Wait…” The doctor said, shoved the folder under his armpit and looked from Avatar to Static. “You haven’t thought about it yet?”
“Yes…” Static said and messaged her forehead. “I thought about it. I just hoped it wasn’t necessary.”
“Going to ask the one who knows how to use that organ.”
“No…” Avatar said. “Yes?… fuck…”

“Chameleon, you have visitors.” The guard hit the bars with his stick and took a step back.
“Oh, how much I hate that name,” Said the woman with the long, curly, blonde hair on the bed and turned to face the front of the cell. She wore the simple shirt and pants of the prisoner’s uniform but, somehow, it looked good on her.
“You’re welcome to tell us your real name at any time,” The guard said and folded his arms.
“And what will be the fun in that?” She smiled at him.
“If you help us, we can make your stay here more pleasant,” Static said as she came into view and stood next to the guard, leaning her elbow on his shoulder. “Maybe, if you really behave, we can move you to less secluded containment. I mean, you don’t have any powers anymore. You’re here because we still want to keep an eye on you.”
Chameleon rose from the bed and intentionally gracefully walked towards the bars. She held two off them and shoved her face between them. “Is this close enough?” She looked to the side and when she saw the third person standing there, she smiled in surprise, “Oh! Ha ha ha ha!” and started laughing.
“Go fuck yourself, Chameleon,” Avatar said and came out from hiding behind Static. He couldn’t get himself to change into something other than an 8-year-old girl but he could at least find a woman’s shirt from another Notter that could pass for a dress on him.
Chameleon put her hands through the bars and leaned on them. “I didn’t force you to take my body and my power.”
“That’s exactly what you did,” Avatar yelled in his squeaky voice. “You turned me into… this,” He gestured towards her. “What was I supposed to do? Either stay that or take your power so I can change back.”
“Well yeah… I guess. And I also guess you came here so I could help you control this and get your body back.”
“Exactly,” Static said, knowing that trying to fool or manipulate Chameleon will probably not work.
“And why should I do that?”
“Like I said,” Static took a step forward. “We can make your stay here more comfortable, give you amenities for your cell.”
“Any chance this might include early release?”
“Even without powers, the chiefs decided that you’re still too dangerous to just let go. You understand.” She didn’t leave the last sentence open to more than one interpretation.
“I’ll take that as a compliment.” Chameleon looked from Avatar to the guard to Static. “So… amenities… while I stay here?”
Static looked at the others, saw they were all waiting on her, and said, “I’ll see what I can do.”

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק י’ / Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 10


Posted in No Category and tagged , , , by with comments disabled.