מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ט’
“זה בהחלט לא מה שציפיתי,” אמר דוקטור ליבנשטיין כשבחן את אואטר מכף רגל ועד ראש.
“גם אני לא, דוק,” אואטר אמר.
אואטר ישב על מיטת הבדיקות במרפאה של בסיס הנוטרים. סטטית עמדה לידו, מחזיקה את זרועותיה קרובות לגופה. אואטר חשב שהוא ראה אותה כוססת את ציפורניה אבל כל פעם שהגניב מבט לכיוונה, היא הסתירה זאת. דוקטור ליבנשטיין היה גבר ממוצא אירופאי בגובה ממוצע, הופעה מדוגמת, וחלוק לבן מאוד. הוא פתח שוב את התיק אותו קרא קודם. “אם הבנתי נכון, את–אתה, השתלטת על הגוף של משנה צורה, כנראה משנה צורה עם איבר פנימי שמאפשר לו לייצר סוג של ענן חלקיקים שיכולים לשכתב את המבנה שלו וגם של אדם אחר, ועכשיו אתה לא מסוגל לשלוט על האיבר הזה והוא עובד אינסטינקטיבית.”
אואטר הסתכל אל סטטית ואז חזרה אל הדוקטור. “כן. ככה זה נראה.”
“אז יש לי חדשות רעות בשבילך,” ליבנשטיין אמר וסגר את התיק.
“אוי לא.”
“מה החדשות, דוק?” סטטית התערבה.
“הבעיה היא שמעולם לא היה לנו משנה צורה לחקור ככה. אז אני כנראה יכול להריץ עליו כמה בדיקות, לנסות להוציא דגימות מהאיבר זה, שצריך למצוא קודם, לנסות להבין איך הוא עובד, וכוליי… זה ייקח הרבה זמן, יהיה לא נעים, אולי אפילו יכאב, וגם אז זה לא בהכרח יעזור לו לדעת איך להפעיל אותו… כמה מעניין שכל התהליך יכול להיות.”
“אז מה אני אמור לעשות?”
“רגע, עוד לא חשבתם על זה?” ליבנשטיין הסתכל מאואטר לסטטית ותחב את התיק מתחת לבית השחי.
“כן, חשבתי על זה,” סטטית אמרה ועיסתה את מצחה ביד אחת.
“חשבת על מה?” אואטר שאל, קולו הצפצפני עולה קצת יותר.
“ללכת לשאול את מי שיודעת איך להפעיל את האיבר הזה.”
“לא… כן? פאק.”
***
“זיקית, יש לך מבקרים.” השומר דפק עם מקלו על הסורגים ולקח צעד לאחור.
“הו, כמה שאני שונאת את השם הזה,” אמרה האישה עם השיער הבלונדיני, המתולתל, הארוך, והסתובבה על מיטתה לפנות אל חזית התא. היא לבשה חולצה ומכנסיים מאוד פשוטים אבל, איך שהוא, עליה הם נראו טוב.
“את מוזמנת לתת לנו את השם האמיתי שלך בכל רגע,” השומר ענה ושילב את זרועותיו.
“ומה יהיה הכיף בזה?” היא חייכה אליו.
“אם תעזרי לנו, נעשה את השהייה שלך פה נעימה יותר,” סטטית אמרה ועקפה את השומר כדי לעמוד לידו, נשענת עליו עם מרפק על כתפו. “אולי, אם תתנהגי ממש יפה, נעביר אותך למקום פחות מבודד. הרי, כבר אין לך כוחות. את פה רק כי אנחנו עדיין רוצים אותך קרובה.”
זיקית קמה מהמיטה והלכה בחן רב לכיוון הסורגים. היא אחזה בשניים ודחפה את פרצופה דרכם.”זה מספיק קרוב?” אז היא הסיטה את מבטה הצידה כשקלטה את הדמות השלישית מזווית עיניה. “הו… הו! הא הא הא!” היא התחילה לצחוק.
“לכי להזדיין, זיקית,” אואטר אמר ויצא ממאחורי סטטית, איפה שהתחבא. הוא לא הצליח לגרום לעצמו להשתנות למשהו סביר יותר מילדה בת 8 אבל לפחות הוא הצליח למצוא חולצה בגזרה נשית של נוטרת אחרת שנראתה עליו כמו שמלה נורמלית.
זיקית העבירה את ידיה דרך הסורגים ונשענה עליהם. “אני לא הכרחתי אותך לקחת את הגוף והכוח שלי.”
“זה בדיוק מה שעשית,” אואטר צעק בקולו הצפצפני. “את הפכת אותי ל… זה,” הוא החווה לכיוונה בשתי ידיו. “מה היו האפשרויות שלי? זה או לקחת את הכוח שלך.”
“ובכן, כן… אני מניחה. ואני מניחה גם שבאתם הנה כדי שאוכל לעזור לך לשלוט בכוח הזה ולחזור לעצמך?”
“בדיוק,” סטטית אמרה, מבינה כבר שלנסות לעבוד על’ או לתחמן את’ זיקית לא בהכרח יעבוד.
“ולמה לי לעשות את זה?”
“כמו שאמרתי,” סטטית עשתה צעד אחד קדימה. “אנחנו יכולים להפוך את השהייה שלך פה לנוחה יותר, לתת לך כמה דברים שתרצי לתא שלך.”
“שום סיכוי שהחבילה הזאת תכלול שחרור מוקדם?”
“גם בלי יכולות, המטה הגדיר אותך כמסוכנת מדי לשחרור. את מבינה.” סטטית לא השאירה את המשפט האחרון לפירוש ביותר מאופן אחד.
“אני אקח את זה כמחמאה.” זיקית השחילה את זרועותיה דרך הסורגים ונשענה עליהם. היא העבירה את עיניה מאואטר, לשומר, לסטטית. “אז… נוחיות מסוימות… בזמן השהייה שלי?”
סטטית הסתכלה על האחרים, ראתה שכולם מחכים לדבריה, ואמרה, “אני אבדוק מה אני יכולה לעשות.”
“מצוין!” זיקית אמרה וחייכה חיוך מאוד גדול. “אעביר לך רשימה.”
Posted in No Category and tagged Avatar, Chameleon, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.