מובטל – יום עשרים ושבע (זאת אומרת, רביעי)
כמעט חודש שאני ללא עבודה. מה קורה? ובכן…
1. הלכתי לטכניון לראות מה אני יכול לעשות כדי אולי לסיים את התואר בסמסטר הנוכחי. התשובה היא שהסיכוי שזה יקרה בסמסטר הזה מאוד נמוך. אני לא ממש יכול להיכנס לקורסים רצים כי כבר מאוחר מדי. דיי אין שום סיכוי להיכנס לאיזה שהוא סמינר. אני מנסה אולי איזה שהוא פרויקט שאני יכול לעשות בזמן הזה לבד.
2. בדרך שרדתי גם את פסח וגם את יום העצמאות. שרדתי כי אני מרגיש קצת מדוכדך בזמן האחרון. קצת numb. היו כמה ימים שבהם לא התחשק לי לעשות דבר. יום הזיכרון ויום העצמאות עברו לי בערפל של ניסיון לגייס אנרגיות ואכפתיות. האחים שלי היו שם (עם המשפחה המורחבת) כך שזה היה יותר קל אבל זה הרגיש לי כאילו השבוע האחרון עבר תוך כמה דקות.
3. קיבלתי כמה הצעות עבודה בינתיים. לא משהו שגורם לי לקפוץ אבל טוב לי לדעת שמחפשים אותי.
4. אני חושב שבעיקר התחלתי להרגיש רע אחרי הביקור בטכניון. אבא של מעין התחיל את זה שוב. בעידודו ושל מעין לחצתי על הגז שוב בכל הנושא של הטכניון. ניסיתי כל מה שיכולתי וגיליתי שוב כמה ההנהלה של הטכניון לא באמת ששה לעזור למי שצריך. הייתי צריך התערבות של יועץ בפקולטה כדי לגרום למזכירות להסכים לפגוש אותי ולדבר על מה בדיוק אני צריך בשביל לסיים את כל הדרישות של התואר. זה ולא שלוש הפעמים הקודמות שניסיתי לבקש עזרה ישירות. זה פשוט מעצבן.
5. את חלק מהזמן הפנוי אני מנצל כדי לשחק יותר. ואני מקליט את המשחקים בצורה דיי מעפנה כרגע אבל אולי אוכל להשתפר עם הזמן. אני משתדל גם להגיד משהו תוך כדי אבל אני מוצא שכרגע הזמנים שבהם יש לי לשחק זה שמנים שבהם מעין בחדר (כי אני יושב בחדר שינה) ולכן זה לא ממש עובד.
טוב, אני צריך לגייס קצת יותר אנרגיות כדי לעשות את הדברים החשובים ואז אוכל לפנק את עצמי בעוד קצת משחק. ויש לי גם קצת הרבה דברים לראות אם אני רוצה להשלים את כל מה שהצטבר.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.