גרימת סבל – אז מתי זה טוב?
אני שומע עכשיו את The End of Faith של סם האריס. וזה גורם לי לשקול מחדש הרבה דברים שאולי נראו ברורים בעבר.
אחד מהם הוא התודעה האנושית, המחשבה. התודעה אינה המוח ואינה קיימת במוח במובן הפיזי של המילה. התודעה היא תוצר זמני ומשתנה של מצב הנוירונים במוח שלנו. גלים הם תוצר זמני ומשתנה של מצב מולקולות המים בים ופקק תנועה הוא תוצר זמני ומשתנה של מצב המכוניות בכביש. אפשר, אם כך, לקבץ את התופעות האלו תחת מקשה אחת – הפרעה. כל אחת מהן יכולה להיחשב כהפרעה בתווך בו היא מתקיימת.
המחשבה הנוכחית היום היא שהתודעה… פשוט קורה בכל מוח בעל נפח מספיק גדול. נפח מספיק גדול שבו ההפרעה יכולה להיות תופעה מתמשכת? הרי אפשר ליצור סערה בכוס מים. היא לא תשרוד הרבה זמן. ולפי מחקרים אחרים שקראתי, יש מדענים שטוענים שהיתרון המנטלי של המין האנושי היה קשור לדיאטה שלנו באותם זמנים מוקדמים בהם ההבדל בין בני האדם לקופים הגדולים היו בעיקר פיזיולוגיים ולא במיוחד גדולים.
האם באמת יכול להיות שהתודעה שלנו, אחד הדברים שמייחד אותנו משאר ממלכת החי, היא רק תוצאת לוואי של ההתפתחות שלנו ולא חלק מהתהליך? נראה לי יותר ויותר שכן.
לפני שאגיע למרכז העניינים, חישבו על שימוש בסמים לדוגמה. שימוש בסמים הוא, למען האמת, פשע ללא קורבן. היחידי שנפגע הוא המשתמש. כן, שימוש בסמים יכול להוביל אנשים מסוימים לאלימות, לשוד ולדברים אחרים אבל את אלא אפשר לשפוט בנפרד כי אלו פשעים בעלי קורבנות. מבחינה הזאת, אין ממש סיבה טובה לפסול ולשפוט שימוש בסמים באופן לחודי ובמיוחד סמים כמו מריחואנה, צמח טבעי, שהוכח שיש לו יכולות רפואיות.
אבל נגיד וכן רצינו להוציא את השימוש בסמים מחוץ לחוק ואני יכול לראות איך זה יהיה רצוי במצבים מסוימים, למה לא להכניס את האלכוהול ואת העישון לאותו סל? גם אלו “פשעים” שהקורבן היחיד שלהם הוא המשתמש עצמו… עד שזה מוביל להתמכרות, אלימות, נזק גופני לקהל ושאר השפעות סביבתיות מלבבות.
אז מתי אני אהיה מוכן לענות או לרצוח אנשים, במטרה מוכוונת ורצון ידוע מראש?
חשבתי על לשאול את השאלה הזאת בעיקר אנשים דתיים וחרדים. אבל לפני שאני עושה את זה, אני צריך לשאול את עצמי. כמובן שאני לא מתכוון לעשות את זה עם אשתי תלך בחוצות עם מכנסיים או גופייה, אם היא תדבר עם גבר אחר או, חס וחלילה, תיאנס. אני לא מתכוון לעשות את זה עם מישהו לא שומר את השבת, מתחצף אל הוריו או, “חס וחלילה”, אומר יהווה לשווא. :)
סם האריס מציג מצבים מסוימים מתי פעולות כאלו יכולות להיחשב לטובה ואני נוטה להסכים.
אני כן אהיה מוכן להרוג אנשים בהגנה עצמית. אם רצח של בן-אדם אחד ימנע מוות של אחר או של קבוצה, אני עלול לשקול בחיוב מסוים את השימוש נגדו בכוח קטלני. אני משקלל לתוך זה את מה שמלמדים כל חייל בצה”ל כשהוא רק מתחיל להשתמש בנשק: הסיבה היחידה ליזום ירי יעיל, במטרה להרוג, על גורם מסוים הוא אם אותו גורם מפגין כוונה ויכולת לגרימת נזק לחיילים או אזרחים אחרים. או אם הוא גונב צלם. ויש הגדרות מסוימות מאוד למה זה צלם.
אני כן אהיה מוכן לענות אנשים אם אשמתו של אותו אדם, במזימה לגרימת נזק או הרג, כבר לא מוטלת בספק ומה שאני עלול להפסיד מכך שלא אגרום לא סבל הוא נזק או אובדן חיים. המטאפורה, על הטרוריסט ששתל פצצת זמן במקום מאוכלס ועכשיו נמצא מולך באזיקים או חוטף המחזיק בן-משפחה קרוב במקום בו האוויר מתרוקן ועכשיו קשור לכסא שבחדר, עוזרת להמחיש את הנושא ביתר יעילות.
ופה אני מותח את הגבול. להלן גבול…
Lim
x->0
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
שני חלקים לתגובה:
1. תודעה- התאוריה שהצגת מסבירה את התודעה בערך כמו כל תיאוריה עד היום- כלומר זו דרך מנומסת להגיד “אין לנו מושג אבל אנחנו עדיין צריכים להצדיק את המשכורת שלנו”.
כיום אנחנו מאוד מאוד רחוקים מלהבין את כל נושא התודעה. בתור התחלה זה תחום חדש מאוד במדע ועד כה הגענו בערך למקום בו אנחנו אומרים “יש תודעה” והמדקדקים בפרטים אומרים “יש לי תודעה”. “אני חושב משמע אני קיים” זו כבר פילוסופיה ולא תאוריה מדעית.
אין לנו מושג למה תודעה מתפתחת אפילו בבני אדם.
אין לנו מושג איך התהליך קורה ומה משפיע עליו.
לעניות דעתי להתייחס לתודעה כאל תופעה מסוג הפרעה מחמיץ את הנקודה האבולוציונית שלולא הייתה התודעה חשובה בצורה קריטית להשרדות האדם היא לא הייתה שורדת ואף מתפתחת (הנחה שאולי הינה שגויה ואולי איננה, אין לדעת עד כמה באמת אנשים היו אינטיליגנטים ומודעים לעצמם בהשוואה להיום- רוב ההבדלים הברורים נובעים מהשוואות ידע ולא מהשוואת יכולות קוגניטיביות)
2. לגבי גרימת סבל, הרג וכו… אני מסכימה איתך שכל אדם צריך לבנות לעצמו את המוסר הפרטי שלו כדי שיוכל באמת לחיות לפיו כך שאתה על הכיוון הנכון. מה נכון עבורך זה רק אתה יודע.
אני יכולה להגיד לך מה נכון עבורי ולתת לך להחליט אם אתה עדיין מעוניין להשאר במעגל החברים שלי או לא :)
אני חושבת שכדי לקבל את הסטאטוס של אדם בחברה אנושית בה אני לוקחת חלק במודע אותו אדם חייב לענות על קריטריונים התנהגותיים בסיסיים שיאפשרו לו ולסובבים אותו לקיים את “חייה ותן לחיות” בשלווה.
כדי להיות מוגדר אדם קודם כל התנהג כראוי למי שמעוניין להשאר במסגרת החברתית בה הוא חי.
בנוסף על כך אני לא מאמינה בלזרוק את הזבל שלי בחצר של אחרים כך שהגלייה אינה פתרון אמיתי.
אני גם לא עובדת עם הפוטנציאל האנושי אלא עם מה שיש כרגע- אם אתה חרא של בן אדם כרגע תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה עכשיו ולא ארחם עליך מתוך תקווה שאולי בעתיד תהפוך לאדם טוב יותר.
מעשים שפוגעים בחברה בצורה שהורסת לחבריה את החיים ראויים לתגובה הולמת את חומרת הנזק.
דוגמא קיצונית מייצגת – רוצח סדרתי אין להשאיר חי על חשבון משלמי המיסים.
כאקולוגית אני מכירה בכך שיש רמה מינימלית מסויימת של טפילים בכל חברה, פשוט כי הנישה פתוחה אז מישהו בטוח יכנס לתוכה. זה עקרון טיבעי גלובלי ובהחלט לא מוגבל לבני אדם (ראה דוגמת דגי נקאי והדגים הטפילים המתחזים להם שאוכלים זימים החולארות). כבני תודעה אינטיליגנטים אנחנו יכולים להחליט במודע על חומרת התגובה שלנו למעשה.
דוגמא- היו ימים של צפיפות יתר בהם גניבה באנגליה נענשה בתלייה, היום אין צפיפות יתר וגנבים נכלאים לפרק זמן מוגבל קצר למדי. זה הכל עיניין של החלטה פנימית בחברה הספציפית בה אתה חי ועד כמה המעשה מזיק.
כאדם בעל מוסר עצמאי אתה צריך להחליט באיזו חברה אתה מעוניין לחיות מתוך הסכמה לקבל עליך את החוקים הנהוגים באותה חברה.
לכן אתה לא תראה אותי מכריזה על עונת הציד של רוצחים סדרתיים כי אני חיה בישראל של ימינו אבל אני בהחלט לא אצא נגד הריגת לאלתר באם החברה תשנה את דעתה על הטיפול במזיקים חברתיים שכאילה.
אלא היו המון מילים על מוסר, באדיבותי הנכבדה :)
א. אני מסכימה – אתה לא יכול להתייחס לתודעה במונחים כל כך מוחלטים, היות ולא באמת יודעים מה זה, מה זה עושה, למה זה טוב, למה זה שם או איך לחקור את זה. וכל מי שטוען אחרת הוא פופוליסט.
ב. אם לצטט את אחותי, הפסיכולוגית שמתמחה כרגע בבי”ח לחולי נפש: “לפחות 70% מהמאושפזים במחלקה עד גיל 25 שם בגלל פסיכוזה עקב שימוש בסמים, בעיקר גראס. אז נכון שחושבים כרגע שזה טריגר לרגישות קיימת, אבל אני אישית לא הייתי רוצה לגלות שיש לי את הרגישות הזו באמצעות התפרצות של פסיכוזה.” (והסליחה עם אחותי על הפאראפרזה הקלה, מסיכוני הסניליות המתקדמת. יכול להיות שזה היה 90%, גם, אבל חשבתי ללכת על המספר הפחות קיצוני, היות ולא הייתי בטוחה לחלוטין מה מהשניים הוא נכון)
לפי אחת התאוריות שקראתי לא מזמן, תודעה – בבני אדם – היא לא מצב קבוע. רוב הזמן האדם מבצע פעולות בלי באמת לחשוב באופן מודע; התודעה, ובכל אופן המודעות העצמית, נוצרת באופן זמני כשאתה חושב עליה. יש תימוכין מענינים בכל מיני ניסויים פסיכולוגיים או באופן כללי כשאתה מסתכל על אנשים מהצד, אם תשים לב לזה.
סמים – זה אחד התחומים שבהם אני יותר קיצוני. בחלוקה הבסיסית בין טוב לרע, סמים זה פחות או יותר הרע בהתגלמותו. הרבה מעבר לאלכוהול, עישון, וכל שאר הדברים שהרבה חובבי סמים מנסים לדחוף לאותו סל כדי להצדיק לגליזציה של סמים, או סתם בשביל להפחית מחומרת הנזק שסמים גורמיפ. אין שום הצדקה פיזיולוגית או ביוכימית (או אפילו חברתית) להסתכל על אלכוהול, עושון, וסמים באותו סל. מי שעושה כך חוטא ומחטיא.
זאת הערה מעניינת. לא ידעתי על העניין הזה באנגליה.
אני לא קובע שום דבר באופן מוחלט. אני מביע את דעתי ומה אני חושב בנושא. מכיוון שהנושא הוא תחום חדש לחלוטין ואין שום עובדות מוצקות בו, אני פתוח לגמרי לכל מה שיגלו וימצאו בנידון. זה פשוט, מה שנראה לי כרגע.
מאז שיעורי ביולוגיה של כיתה ז’/ח’ – תמיד חשבתי שזה משונה שאנחנו, לעומת רוב שאר החיות, אוכלים גם בשר וגם ירקות, ויותר מזה – צריכים את שני המרכיבים (אני דיי בטוח שזה לעומת |כל| החיות).
ניהאו – לקרוא למשפט “אני חושב – משמע אני קיים” פילוסופיה ולא תיאוריה מדעית זה ממש לא לדייק, מכייון שרבים מהפילוסופים השתמשו בכלים שאפילו היום נחשבים ככלים מדעיים לגיטימיים (במיוחד בניגוד לשאר הציבור בתקופות שלהם) לדוגמא – במקרה של דקארט – הוא הגיע למסקנה שאפשרי לרמות את החושים (בעקבות ניסויים שנערכו באותה תקופה) אז ניסה להגיע למסקנה כלשהי ללא שימוש בחושים. הייתי קורא לזה דרך מדעית למדי (במיוחד בהתחשב בתקופה – המאה ה17)
כחוקרת בתחום מדעי החיים קשה לי להעריך את מידת האיכות המחקרית של מדעי הרוח והחברה. לעניות דעתי דקארט בנה את הפילוסופיה שלו והציג אותה ככזו ולא כתיאוריה מדעית הנתונה להפרכה בשיטות המחקריות של מדעי החיים.
אני מכירה את הבסיס עליו הוא נשען בצורה כללית בלבד ומעריכה את הבסיס הזה כניסיון נועז לצמצם טעויות ולישר קו על המכנה הנמוך ביותר האפשרי כדי למנוע וויכוחים אינסופיים על רקע דתי, הישג מרשים מול שגיונות התקופה.
לגבי ביולוגיה- יש כמה וכמה קריטריונים בעולם החי המתיחסים לתזונה- צמחונים, טורפים, טורפי על, אוכלי כל, מסננים וסימביונטיים- בתקווה שזכרתי את כולם.
בני האדם אינם יוצאי דופן ביכולות התזונה שלהם מבחינה פיסיולוגית. בהחלט אפשר לטעון שהמין האנושי יוצא דופן מבחינת המורכבות של הטיפול במזון אבל זה יותר אנתרופולוגיה מביולוגיה :)
למען האמת חלק יפה מהטורפים אוכלים צמחים כתוסף מזון- כלבים וחתולים מבוייתים לועסים עשב לשיפור העיכול ומנת סיבים וזו תופעה כל כך מוכרת בעולם החי שהיא אפילו הגיעה לסיפורי אגדות- שועלים אוכלים פירות וירקות בשפע ובשמחה רבה- הקטע עם הענבים והשועל באגדות אזופוס דווקא אמיתי.