חופש זמני

מחר אני לא צריך לבוא לעבודה. זה יוצר הרגשה שדומה מאוד למה שאני מרגיש בימי שישי.

בדרך כלל, ביום ממוצע, אני צריך להגיע הביתה עד שעה מסויימת, אני צריך לצאת מהמקלחת תוך לא יותר מרבע שעה, אני צריך להגיע לארוחת הערב ב-20:00 ואני צריך לזוז משם עד 21:00 כי צריך ללכת לישון ב-24:00 כי צריך לקום ב-6:00  כי אני חייב להגיע לעבודה… ויש המון דברים שאני רוצה לעשות בין לבין.

אבל עכשיו, כשאני יודע שהדבר הבא שאני חייב לעשות נמצא ביום שלישי בבוקר, הקצב מואט, אני רגוע. אני לא ממהר למקלחת, אני לא ממהר לצאת ממנה. אני חושב יותר על נשימה, הדופק יורד ל-60. זה לא שהעולם נראה אחרת או אפילו זז אחרת, זאת מערכת מחשבה שבה אני לא צריך להיות בשום מקום ושום דבר לא בוער. אולי אלך לשחות מחר? אני באמת צריך לחזור לצנוח.

הבעיה היא שאני עדיין כותב באותה מהירות…


Posted in No Category, Thinking Out Loud by with 3 comments.

Comments

  • אלודאה says:
    2007/07/15 at 20:11:23

    תנסה לחיות ככה:
    כאשר העבודה שלך היא להיות בבית ולגדל את הילד, לוח הזמנים שלך הופך להיות – “נקום בבוקר, נעשה משהו עד הצהריים, בערך באחת נאכל, נלך לישון, נקום, אחרי הצהריים נעשה עוד משהו ובערב נלך שוב לישון”.
    אני כל כך אתגעגע לזה כאשר אני אתחיל התמחות…

  • dogli_3 says:
    2007/07/15 at 20:53:47

    אתה מתלונן על סדר יום כזה? אם לא הייתי חופשת, הייתי מתפרצת עליך עם סדר יום של:
    להתעורר ב-5:45, לחזור הביתה ב-6 בערב, להספיק להתקלח (וכשאני לומדת כל כך הרבה שעות, המנוחה שלי היא המקלחת, ולכן אני אף פעם לא ממהרת לצאת משם), לדאוג לארוחת ערב, להכין ש”ב, ללמוד למבחנים וללכת לישון ב-22:00 כי עוד מעט צריך להתעורר שוב.
    אין לי זמן לחיות כשיש לימודים.
    לך יש 3 שעות, לפחות.

  • Eran says:
    2007/07/16 at 07:14:58

    אני לא מתלונן.