צעדת הגלבוע ה-41
אתמול יצאנו לצעדה. אנו זה עמיחי ואדם, דותן ורותם ואני. כואבים לי הסינוסים שוב אז אני אעשה את זה קצר.
הרעיון היה להגיע בתשע לנקודת היציאה. היה לי לילה נוראי והתעוררתי לפחות ארבע פעמים במהלכו אז כשדותן פתח את דלת חדרי הוא בדיוק הפריע לי לחזור לישון בפעם הרביעית. השעון שלי נדפק לגמרי. הוא השאיר אותי עם רותם והלך להביא את אדם. אני ורותם יצאנו לכיוון תחנת היציאה בזמן שעמיחי הלך להביא לעצמו כפפות. בקצרה, דותן בקושי הגיע לתחנת הדלק ואת אדם הלכנו להביא מניר-דוד אחרי שהבנו ששום אוטובוס לא ייקח אותנו למעלה.
הגענו לנקודת היציאה, הר הברקן, והתחלנו מהמצפה הקטן והחביב שבראשו. לאחר מכן ירדנו לנקודת הפתיחה של מסלול ה-11 קילומטרים. עמיחי אמר שהוא הולך להיזכר קצת בדרך ונעלם במהרה במורד הכביש. אנחנו הלכנו לנקודה שם אמרו לנו שאסור להיכנס עם אופניים. כמו לשוטרים שבמורד ההר, גם למארגנים פה לא היה אכפת מזה שכבר עשיתי את זה בעבר (הייתי צריך לציין שאני גם לא היחידי) ולמרות שהם גם זיהו שאני “הבן של דודיק”. אז עלינו חזרה במעלה ההר וירדנו ב”שביל” עד המסלול הראשי.
רכבנו פה, עצרנו שם. הקשבנו, צפינו, הצטלמנו. פגשנו אנשים (אפילו אלעד עצר לביקור בלי להודיע מראש), אכלנו אשכוליות וגילינו שכוחותיו העיקריים של דותן הם בלהבריח אנשים מהדרך על ידי השמעת קולות של אמבולנס מהבלמים של האופניים שלו. ראינו רוכב אופניים רציני יותר עם צמיגים רחבים וציוד יותר טוב. אני ניסיתי ללמד אתיקת צעדה ללא הצלחה מרובה. אדם נראה מתלהב ביותר מכל העסק (ולא הסכים לוותר על מדליה) אבל מסוגל למהירות אחת רוב הזמן. רותם הצליחה לשרוד את המסלול בהצלחה למרות האופניים הלא מרשימים באיכותם. ועמיחי היה לרוב או מאחורינו או מלפנינו.
שבוע הבא טיול אופניים לכוכב הירדן?
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
אם אתה משיג אופניים ולי נשארים כוחות, בכיף.