למה אני נגד כל מסגרת נוקשה כוללנית ולא רק מסגרות דתיות
“As distances vanish and the people can flow freely from place to place, society will cross a psychological specific heat boundary and enter a new state. No longer a solid or liquid, we have become as a vapor and will expand to fill all available space. And like a gas, we shall not be easily contained.”
— Sister Miriam Godwinson, “But for the Grace of God”
אני חושב שהציטוט הזה מאלפא סנטאורי צודק. ככל שהכוונה היא לאוכלוסיות. כשמדובר באנשים פרטיים וכל אחד בפני עצמו, התיאור היותר מתאים הוא של גוש פלסטלינה בצורה משונה שרק חלק מהקצוות שלו לא קשים כמו בטון. זאת אומרת, רוב האנשים הם בצורה מסוימת והם ישארו באותה צורה, אותה אישיות, אותם בני אדם, כל חייהם. פלוס מינוס כמה הרגלים שאפשר לסגל או לשבור. אבל כל המסגרות, בין אם מדובר בחברה חרדית סגורה, הצבא, עבודה תאגידית או אפילו משפחה מאוד מסורתית, מגדירות צורה מאוד מסוימת בשביל מי שנכנס אל אותה מסגרת. והצורה הזאת יכולה להיות מרווחת מאוד, עם מספיק גמישות, בשביל צורות מסוימות של אנשים. אבל צורות אחרות אי אפשר לדחוס אל אותה מסגרת בלי להשאיר משהו בולט או לחוץ מעבר למה שנוח, במקרה הטוב, או שבור לגמרי במקרה הרע.
אז בסדר, אני משנה את ההגדרה הראשונית שלי: מסגרות נוקשות יכולות להתקיים בסבבה עם שאר העולם אבל הן לא צריכות לנסות לדחוף ולהתאים לצורתן כל בן אדם באותה דרך או אנשים מסוימים בכלל. יש אנשים שמתגייסים לצבא ומוצאים בדיוק את מה שהם חיפשו כל החיים. ויש אנשים שמגיעים לשם וחושבים שאפילו שהייה במעגלים האחרונים של הגיהנום עדיפים על זה. זה הכל תלוי במי אתה ובמה מדובר. אז חשבתי על מנטרה שתתאים לנושא הזה מבחינתי…
Conform! To whatever you feel like.
נ.ב. אם מישהו תוהה מאיפה הגיעה המחשבה הזאת אז בספר Prelude to Foundation הארי סלדון מגיע לחברה שבה, על פי צו החברה ותהליך כימי, האנשים אפילו לא יכולים לגדל שיער ראש. ויש את הקטע שבו הוא מתהלך לבד עם אחת מה’אחיות’ והדבר שהכי מלהיב אותה הוא לראות את שיער הראש שלו שהוא הסתיר על פי בקשת המנהיגים.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.