חוש בסדר
כך אני מתרץ את רוב הדברים שאני עושה ובעיקר את איך אני יודע אנגלית טוב.
אני מניח שזה איזה שהיא נגזרת של ההגיון הפנימי אבל אני אוהב לקרוא לזה חוש בסדר כי זאת מין הרגשה של לדעת מה צריך להיות איפה, איך דברים צריכים להיות מסודרים, מה נשמע נכון וכללי התנהגות באופן כללי. זה עובד לי בעיקר באנגלית שבה אני פשוט מרגיש איך המילה צריכה להיות מאוייתת ואת הסדר ההגיוני של המשפט.
השאלה שאני שואל היא: “למה אני לא רואה את אותו חוש חשוב אצל אנשים אחרים?”
לדוגמה, ביום ראשון יש אצלנו בחדר האוכל מה שנקרא ‘הרקדה’. עזבו לרגע את השאלה “למה אנשים לא באים כדי לרקוד אלא כדי שירקידו אותה?” ונעבור הלאה. באירוע מוגשת שתייה חמה ואחריו צריך לחסל את כל הכלים. בשבוע שעבר, המארגן שם את כולם בכיור… בכיור בלי המים כך שבבוקר יש לי בלגן שחור ומסריח מקפה ישן. אני בדרך כלל לא נוגע בזה.
מעניין מה יהיה המצב מחר…
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
יש תשובה.
ממול ל”חוש הבסדר” המדובר, יש גורמים שונים ובינהם – במקרה הזה וברבים אחרים – העצלנות :)
ובזה אני כל הזמן מנסה להלחם.
אני מכירה שלוש דרכים להלחם בזה:
1. לגרום לעצלן לשלם באקסטרא עבודה ע”י ניקוי הבאלאגן שנוצר בגלל העצלנות האישית
2. להרגיל את העצלן למסגרת עבודה ספציפית קפדנית עד שיפתח בעצמו את החוש ל”בסדר” הנדרש כדי להכריז שאפשר לעזוב פרוייקט עבודה
3. ללמד את העצלן האינטיליגנט שהעצלנות לא משתלמת בטווח הארוך ובאמת עדיף כבר לעשות עבודה כמו שצריך. כאן נכנסים שיקולים כמו עבודת צוות, אחראיות אישית וקיבוצית (תרתי משמע), מוסר עבודה וכבוד עצמי.
מנסיון:
3 נחמד בתאוריה, 2 עובד במיוחד מגיל צעיר, 1 נותן פתרון מיידי ולא תמיד מצליח למגר את ההרגל הרע.