חיים או לא חיים
אותי שאלו כבר מספר פעמים מתי אני משיג לעצמי חיים. אני בטוח שיש גם כמה ממכריי שנשאלו את אותה שאלה. אני בטוח גם שהכוונה ברוב השאלות היא יותר לכיוון מתי אתה מצטרף לעולם הנורמלי? כתשובה לשאלה כזאת הייתי רוצה להגיד, “אבל אני לא רוצה להיות נורמלי” אבל בואו ננתח את השאלה הזאת.
בצורה הכי בסיסית, בן-אדם שאין לו חיים הוא בן-אדם שרק עובד, רק מבצע מלאכה מסויימת ולא מפנה זמן לאנשים או לתחביבים, להוויה חברתית או תקשורת אישית. כמו שנאמר…
“Have you ever noticed that the people who are always trying to tell you, “There’s a time for work and a time for play,” never find the time for play?”
לאנשים כאלו אין חיים. אז לפי ההנחה הזאת, כל מי שמפנה זמן לדבר עם אנשים אחרים, לצאת לבלות או לפתח תחביבים – מעבר לעבודה שלו – יש לו חיים, לא משנה כמה משונה עבודתו וכמה מוזרים חבריו, בילויו ותחביביו.
הסיבה שאני מעלה את זה היא כי נזכרתי בשיחה שהייתה לי עם ידיד לפלוגה בצבא. שוחחנו על מה נעשה בסוף שבוע. אמרתי לו שאני כנראה אצא לראות סרט עם חברים או אצפה בתוכניות שפיספסתי וכנראה גם אפנה קצת זמן להורים שלו רואים אותי שבועיים לפרקים. הוא אמר שהוא יילך לחפש זיון. באותה נקודה אמרתי לו: “אז בינינו… אתה הוא זה שאין לו חיים.”
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
life is what happens when you are busy trying to do other things
or something like that.
no?
—
Life is what happens when you are making other plans.
— Kuffs