למה?

ואני לא מתכוון לענות עכשיו על השאלה שמטרידה פילוסופים ותיאולוגים כבר שנים (את זה אני אולי אעשה מאוחר יותר, למרות שכרגע אני בטוח שהתשובה הכי טובה היא: “לא”) אלא על שאלה טיפה יותר מעניינת ומורחבת: “למה אני עושה את זה?”

הסבר? אבל מה הכיף בזה?
טוב, אם אתם מתעקשים. כמו שאמרתי כבר, אני עושה קורס צניחה חופשית מואץ. נכון לעכשיו, סיימתי שני ימים של הכנה תיאורטית וקפיצה זוגית. ובכן, הספקתי ללמוד על מה עושים בזמן הנפילה, איך פותחים מצנח, איך לא מתהפכים, מה עושים אם כן מתהפכים, איך לתפעל תקלות בחופה ואיך לקפל מצנח. למרות זאת, יש לי עוד הרבה מה לתרגל בכל התחומים הנ”ל.
היום עשיתי את הקפיצה הראשונה שלי אי-פעם. היא הייתה רק מ-11,000 רגל, כשאני מחובר למדריך. היו כמה חוסרים בדרך לשם, כמה הכנות שהיה כדאי לעשות ולא עשו, התנאים של הצניחה היו מזוויעים, המדריך היה דומה מדי לאבא שלי (באופן שבו הוא הצליח להלחיץ אותי), הייתי לחוץ מדי כבר קודם, היו כמה פאשלות, זה היה נורא מפחיד ומטורף לחלוטין והאוזן שלי עדיין לא חזרה ללחץ נורמלי.
זה גם היה כיף לא נורמלי ואני חייב לעשות את זה עוד פעם מתישהו. מתישהו כנראה יצטרך להידחה כי אני כנראה צריך למצוא מקום עבודה ולהתחיל לעבוד במשהו.

אז למה? למה אני עושה את זה? שאלה טובה. חשבתי עליה כל הדרך חזרה מהמועדון.
אני חושב שזאת אותה סיבה שבגללה אני עדיין רואה סרטי אימה. רובם לא מפחידים אבל אני עדיין מקווה למשהו שכן. בתור בן-אדם מאוד הגיוני ובתור אחד שהוכהה מאוד רגשית במהלך חייו, מעט מאוד דברים באמת “עובדים” עליי. אז אני הולך ומחפש את אלה שכן עובדים עליי. כי אדרנלין הוא הסם הכי טוב שאפשר לעשות והוא מיוצר באופן טבעי בגוף שלך אבל רק תחת תנאים מסויימים. אחד מהם, אחד מהנפוצים ביותר אך היותר קשים לשחזור מלאכותית הוא פחד. וכשאתה נופל ככה סתם מגובה 12,000 רגל ואתה רואה את האדמה מתקרבת אליך בקצב מטורף… זה מפחיד. זה מאוד מפחיד.
כמובן שאני שומר על הבטיחות. אני לא יסכן את עצמי ככה סתם. אני יודע שיש לי מצנח וגם אם אני, במהלך 4,500 רגל של מרווח בטיחות, לא אפתח אותו בעצמי, יש מנגנון אוטומטי שיפתח אותו בזמן בשביל שאני לא אמרח על הקרקע בצורה קטלנית. אבל עדיין, זאת חוויה יחודית. ולא משנה כמה עודד, קרן או אלעד יגידו לי על צלילה, צניחה זאת חוויה שונה לחלוטין ועכשיו, אחרי שעברתי אותה, אין באמת מקום להשוואה.

אולי אני גם אצלם את זה בעתיד.


Posted in No Category by with 3 comments.

Comments