ניו יורק בזריזות
הבוקר קמנו שוב באותה שעה (ואיתן התלונן שהצלצול המעורר שלי עושה לו התקפי לב) ואחרי ארוחת בוקר ובדיקת דואל מהירה יצאנו אל מזח 45 לבדוק עם אפשר לתפוס מונית מים. מסתבר שהמוניות מתחילות לעבוד רק ב-11 ולנו לא התחשק לחכות שעה אז התחלנו ללכת לאורך מזרח האי מנהטן לכיוון באטרי פארק. היינו אמורים לפגוש שם את החבורה באחת-עשרה.
ב-11:10 התיישבנו לנו בפארק קטן וחביב עם מזרקה על ברודווי, מעט צפונית לבאטרי פארק. הצלחתי להשיג שם חיבור לאינטרנט סוף סוף ולשלוח “מהשביט” שלי את הבלוג של השלושה ימים הקודמים, מצאנו מסעדה חביבה, הצטלמתי עם שור ענק מארד ובערך ב-12:20 הם הגיעו.
איתן אמר נכונה: בנות לא הולכות ישר כמו בנים. הם הולכות ברחוב ואז פונות לחנות ומסתכלות, ממשיכות ללכת, פונות לחנות אחרת וכן הלאה. הם גם הספיקו לעצור במקדונלדס ולקנות ארוחת צהריים. אז גם אנחנו לקחנו משהו והתמקמנו בבאטרי פארק לפיקניק.
מסתבר שהיה שם איזה שהוא אירוע תמיכה באסייתים-אמריקניים וחיכינו לראות משהו מעניין. רק אחרי שסיימנו לאכול, התמסרנו קצת עם כדור פוטבול וצפינו בשלוש בחורות שפשוט הורידו את הבגדים והשתזפו בביקיני בפארק, התחיל האירוע באמת עם תצוגת טיי-קוואן-דו. היו כמה דברים מעניינם אבל סך הכל המופע היה פושר.
משם המשכנו למוזיאון המורשת היהודי. במום להקשיב לי שאני אומר “אני יודע לנווט, אני יודע איפה זה”, הם החליטו שהם צריכים להקיף שני בלוקים ולחזור חזרה במקום פשוט להמשיך עם הפארק.
המוזיאון עצמו היה דווקא מעניין. מצליח להעביר הרבה מידע יחסית למקום הקטן שהוא תופס. המוזיאון שם כדי להסביר על מורשת יהודית וכמובן שהוא מקדיש חלק ניכר לשואה ולמלחמת העולם השנייה. מה שתמיד גורם לי איך שהוא להרגיש טיפה יותר טוב עם השואה, הודגם טוב בסרטון שהראה כמה יהודים נרצחו מכל מדינה. בסרטון הזה לא הראו את דנמרק בכלל.
משם חזרנו והלכנו לאורך הפארק במטרה לחצות לברוקלין. עצרנו במסוף המעבורת לאי סטטן והתחלנו לחשוב על זה מעט יותר ברצינות. מסתבר שבשביל לעלות על הגשר היינו צריכים להגיע אליו, לחזור עד העירייה ואז לעלות עליו. אני הצעתי לקחת רכבת, שהייתה לא רחוקה, מעבר לנהר ולחזור ברגל. אמרתי להם איפה הרכבת עוצרת ואף-אחד לא הצליח לחשוב על מה לעשות במקומות האלו. אז ויתרנו והלכנו לחפש סטארבקס.
אחרי משקה מוזר, החלטנו ללכת לחנות של אפל ליד הפארק. החנות היא מאוד נחמדה. הכניסה היא קוביית זכוכית עם תפוח לבן. יורדים במדרגות והכל מתחת לאדמה. יש שם כל דבר אפל שאפשר לחשוב עליו ואינטרנט קווית ואלחוטית חינם. הכל נראה מאוד יפה אבל בזה מסתכם מה שאפל עושים טוב. אני עדיין שונא את המחשבים שלהם, את המקלדות והעכברים שלהם, את העיצוב הכאילו-חדשני של כל הדברים שלהם ובמיוחד אני שונא את ה-ipod.
אבל פגשנו שם את שרי ומצאנו כמה מועדונים והחלטנו שנפרד עכשיו ונלך לאיזה מועדון בערב. התפצלנו ברחוב 50 ואני ואיתן חתכנו לרכבת. הגענו הביתה בדיוק בשביל לתפוס את דיי ומלקולם עובדים על ארוחת הערב. הם הוסיפו לסלט שהכנתי במקום לאכול אותו ובסוף, במקום לאכול חטיף קטן ולצאת, התיישבנו לאכול ארוחה רצינית ומשום מה, התחלנו לדבר על דברים בעלי רמת הגיינה נמוכה ממה שמתאים לארוחת הערב.
שעה אחרי זה נפגשנו עם ליאור בתחנת האוסטון והלכנו לחפש את המועדון באזור. אחרי הליכה קצרה גילינו שהוא סגור. אז חתכנו לרחוב בליקר וחיפשנו משהו מעניין. מצאנו את עצמנו חזרה באותו מועדון סטאנד-אפ שהיינו בו בפעם הקודמת. היו כמה שראינו, היו כמה חדשים וסך הכל היה דווקא מצחיק. האחרון, המוביל של המופע, הרג אותנו מצחוק.
אחרי שהמופע נגמר, הסתובבנו לנו קצת ברחוב ונכנסנו למכון קעקועים ופירסינג. אני כבר כמה זמן חושב על לעשות קעקוע אבל אני רוצה משהו שאני לא אתחרט עליו, זה למה אני מהסס. במכון היו הרבה דברים יפים ומעניינים אבל גם הרבה דברים שהם מיושנים ופאסה ודברים שהם סתם בשביל הפוזה. אחרי שראיתי כמה כיתובים, חשבתי שאולי יהיה נחמד לקעקע את אחד המשפטים האהובים עליי כמו: “Don’t let people drive you crazy, when you know it’s within walking distance” או “Fate favours the prepared mind”. מה אתם חושבים?
בכל מקרה, יצאנו משם (אחרי שאיתן וליאור הטרידו את המוכרת כששאלו איפה אפשר למצוא חנות גלידה והיא ידעה מאיפה נפלו עליה שני התמהונים) כי הם סגרו וליווינו את ליאור עד התחנה שלו לפני שנפרדנו וחזרנו לדירה.
מה שאני כן יכול להגיד בחיוב גדול על ניו-יורק זה שיחסית לעיר כזאת גדולה וצפופה, דווקא דיי קל להתנייד בה. בשני דולר על כל שימוש ברכבת, זה גם לא כזה יקר.
מה למדתי בגן היום: מספיק תעודת סטודנט אחת, גם אם היא לא כל כך “נכונה”, כדי להכניס 5 אנשים במחיר מוזל.
רעיון יומי: יש לי רעיון לפרוייקט “חלום בהקיץ” שיקרא “תיקון עולם”.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
בקשר לקעקוע, המשפט הראשון דיי ארוך, אני לא חושב שהוא יתאים. ואת השני לא עד-כדי כך אהבתי.
ובקשר לאפל, אף אחד לא סובל את האיי פוד!
אני דווקא מאוד אוהב את השני. הוא מאוד חזק, מאוד גבוה ועדיין מדבר על דברים פשוטים.