Shatterpoint
אז כן, Shatterpoint. Shatterpoint היא הנקודה בה, אם תקיש קלות, גם קיר של Durasteel ישבר בקלות. זה הכשרון המיוחד של מייס ווינדו. הוא רואה את הנקודות האלה בחפצים, באנשים, במצבים ואירועים.
Shatterpoint הוא ספר ביקום של מלחמת הכוכבים. הוא נכתב על ידי מת’יו סטובר ומספר על מייס ווינדו בתקופה שאחרי ג’יונוסיס ולפני הסרט השלישי בסדרה. הסופר טוען שהוא מבוסס חלקית על Heart of Darkness והסרט לפי הספר – Apocalypse Now.
תלמידתו של מייס, דיפה בילאבה, נשלחה להארון-קאל, עולם הבית שלו, כדי לארגן מרד נגד הממשלה שנשלטת על ידי כוחות הנבדלים שנלחמים ברפובליקה. הבעיה היא שאיבדו איתה כל קשר חוץ משדר אחרון שנשלח שמראה שדה קרב מלא גופות מרוטשות ודיפה מדברת בצורה מאוד מוזרה. מייס טוען בפני יודה שהוא היחידי שיכול לעצור אותה בגלל שהיא יודעת ‘ואפאד’, שיטת הלוחמה השביעית בחרב-האור, שיטה שהוא המציא ולימד אותה, שיטה מאוד חזקה ומסוכנת שדורשת מהמשתמש בה לשאוב כוח מהרגשות שלו.
כשהוא מגיע לכוכב-הולדתו, הוא מיד מסתבך עם השליט מטעם הנבדלים, עם המליציה הבאלווייאית, עם הקורוניי הנלחמים בהם ועם המנהיג שלהם, אמן ‘כוח’ בלתי-מלומד, בשם קאר ואסטר.
הגרסה שאני שמעתי כנראה שהייתה מקוצרת כי היא הייתה רק 4 שעות והספרים הם בעלי יותר מ-400 עמודים. בכל מקרה, דיי אהבתי את הספר. הוא פחות ספר מדע-בדיוני טהור (לא רק בגלל שמלח”כ זה פנטזיה) אלא יותר ספר מלחמה. בתור ספר מלחמה, הוא מאוד טוב. בעיקר אהבתי אותו בגלל שהדמויות חכמות. דמויות חכמות הוא משהו שאני מאוד מעריך בספר. קאר ואסטר מתחמן את מייס, מייס מתחכם עם לורז גפטון, ראש הבטחון הכוכבי, והאחרון מודה שהוא שחקן אסטרטגיה הרבה יותר טוב מכולם.
בנוסף לכך, מייס מדבר הרבה את הפילוסופיה שלו על הג’דיי, מתעסק הרבה עם הקשרים שלו, המשפחה שלו, ‘הגוש’ שלו וכמה באמת אכפת לו מהעם שלו, הקורוניי. יש הרבה קרבות יפים ותמרונים חכמים ומוצלחים. פה ושם יש גם קטעים משעשעים כמו הקטע שמייס אומר “הנשק היחידי שאני צריך הוא זה,” ומצביע על הראש שלו, לפני שנוגח בשומר.
בקיצור, יחסית לסיפור שמבוסס על עולם קיים וחלק מהמסחריות הממשיכה של לוקאספילם, הוא דווקא לא רע ומומלץ כהפוגה קלה מדברים כבדים יותר. כמו כן, מילה טובה על ההפקה של הספר המדבר. ג’ונת’ן דיוויס עושה עבודה מצויינת בהקראה והשוואת הקולות השונים למייס (בסגנון סמואל ל.), לקאר ואסטר (שיותר נוהם מאשר מדבר), לניק רוסטו (הדרומי במקצת) וגם לדיפה בילבה (שכל הזמן נשמעת כאילו היא עוד רגע מתמוטטת. עוד צד טוב של ההפקה הוא האפקטים והמוזיקה שכולם מכירים ממלחמת הכוכבים (הקריין אומר ששני טילים פגעו בבונקר ואז שומעים שתי טפיחות עמומות ומתחילה מוזיקת דרמה. חביב מאוד).
אה כן,בן כתב סיפור מצויין. לכו תקראו אותו
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
it sound fascinating, if its indeed written well enough to respect the reader’s intellect.
It’s a war-adventure novel. Not too deep but fun and sophisticated enough.