The Nürnberg Defense of Gaming

As far as I know, this idea is a very common one (even if not commonly called that) but I was still surprised that no one did a write up of it (that I could find). So, here it is, with my thoughts. Known also as “That’s what my character would do!”, the Nürnberg Defense of Gaming is used by players who defend their own fun of playing an asshole over the fun of other players who would like to not have to suffer assholes. Just like you know who (or who you think used that defense before). While I’m all in favor of people investing in their character’s… character, when you are playing a roleplaying game, you are playing a social game. As another axiom of TTRPGs says, “The only way to play wrong is if someone isn’t having fun”. So, if you are playing in any way that makes any other player miserable, it’s up to you to change. That’s basically it. I was thinking of what else I can say about it but it pretty much boils down to this simple rule: If you’re playing in a way (including your character’s mannerisms) that makes someone else at the table miserable or ruining their fun, then you’re the asshole and you’re playing wrong. If you don’t agree, prepare to be ejected from your group some time in the future.


Posted in No Category by with comments disabled.

The Loss of Honor

Responding to an episode of Simon Sinek’s podcast again… We are missing a lot without honor. I agree that honor is about maintaining moral standards and gentleperson-like behavior. And many religious people who claim to have moral standards rarely have honor. Honor is not necessarily about being of service or being necessary but it’s definitely about not being a harm to society and being a standup citizen. I think the problem we have with the IDF today as opposed to all that we hear from the US army about people being professional, wanting to be there, and being very honorable and easily sacrificing for each other and the greater good, is that in the IDF, we claim to have high moral standards but the soldiers themselves, from what we see in the news, are very dishonorable. Which is funny in a country where one of the most celebrated movies with one of the most celebrated songs is one about honor.


Posted in No Category by with comments disabled.

19 Years

This blog has been up for 19 years counting last Monday. Of course, avid readers remember that I had a blog before this which I made in high school so I’ve been blogging closer to 25 years. This years has been… a thing. I’m just tired about everything. For many reasons. I’m sure you can relate to at least some.


Posted in No Category and tagged by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: החייט, חלק ב’

אואטר ניסה לשמור על הקצב של הריצה על ההליכון, רואה שיש עוד חלק של ‘עלייה’ לפני שהתוכנית נגמרת. הדף ישבה על כיסא נוח לידו, רגליה על מתקן משקולות שעמד צמוד לקיר. היא עלעלה בתיק מאוד גדול, מלא מסמכים ותמונות. הרעש המתמשך של המנוע של ההליכון והדריכות של אואטר על הרצועה לא נראה שמפריע לה.“מה את… קוראת?” אואטר שאל.“את התדריך של המשימה,” הדף ענתה והעבירה עוד דף.“כבר… הסבירו… לנו.”“אני אוהבת להיות מוכנה.”“לא ציפיתי ש…”“מה? שאם אני לא מדברת הרבה אז אני לא חושבת?” היא הרימה גבה אל אואטר במראה. “שזה שאני הכוח של הצוות זה אומר שאין לי מוח? סיימתי בית ספר בהצטיינות. אני עושה קורסים של קדם-רפואה בין לבין.”“את רוצה… להיות רופאה?”“תמיד עניין אותי, גם התחום וגם לעזור לאנשים. אבל אחרי שנתיים בנוטרים אני חושבת אולי להתמחות בסוג כלשהו של רפואה פלילית.”“אה-הא…” אואטר אמר, מעכל את מה שכרגע אמרה לו.“כן. ואם תגיד את זה למישהו מחוץ לצוות, אני אשבור לך כל עצם בגוף. בסדר?” הדף חייכה כאילו עוד רגע תגיש עוגה ענקית.אואטר חייך חיוך מלאכותי ומפוחד, בטוח שהיא רצינית מאוד אבל לא בטוח אם אכן תממש את האיום שלה. “אז… אני לא מבין… למה… אנחנו לא יכולים… פשוט… להתאמן… עם… כוח האור שלי. זה לא מספיק?”“אתה רוצה שאזכיר לך מה ליבנשטיין אמר? היית שם בעצמך.” “לא. זה לא יהיה מספיק,” דוקטור ליבנשטיין אמר. הוא עמד מול הלוח באחד מחדרי התדריכים. למרות שזה לא היה נחוץ, הוא עדיין לבש את החלוק הלבן שלו. סטטית חצי ישבה חצי עמדה ליד השולחן בצד, זרועות משולבות כתמיד, ושאר הצוות ישב בכסאות בשורה הראשונה. “זה יעזור Continue Reading →


Posted in No Category and tagged , , , by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: החייט, חלק א’

“החייט,” סטטית אמרה והצביעה על מסך ההקרנה שהציג פרופיל מצויר של גבר מבוגר עם שיער מסורק לצד, שפם מדוגם, משקפיים מרובעות, ומבט חמור. “אנחנו יודעים איפה הוא. אנחנו יודעים איך הוא נראה. אנחנו יודעים מה הוא עושה, איך הוא עובד, ומי הקורבנות שלו.” היא משכה את השקופית מהמקרן והחליפה אותו בציור פשוט של ילדה קטנה. “זה הזמן שלכם להיגעל,” היא שילבה את זרועותיה והסתכלה על הקהל שלה. אואטר הסתכל על ההקרנה ועל השקופית שהניחה בצד בשילוב של הפתעה, גועל, וחוסר קבלה. הדממה נשען על יד אחת ועיסה את הרקות שלו, עושה ככל שביכולתו שלא להסתכל. הדף ישבה על כסא בצד עם הרגליים שלה על כסא אחר. היא ניסתה ללעוס את הגזר שלה בשקט ופרצופה היה חסר הבעה כתמיד. “חזרה לעניין,” סטטית אמרה ומשכה את השקופית. “הסיבה שלא תפסנו אותו עד עכשיו למרות כל מה שאנחנו יודעים היא שהוא חזק מדי. הוא טלפט בינוני, אבל מספיק בשביל לקלוט אותנו מתקרבים, והוא הטלקינט הכי חזק שאנחנו יודעים עליו כיום…” היא עצרה לרגע כדי לתת לזה להיקלט, “בעולם.” היא החליפה את השקופית על המקרן לתמונה של סמטה בין שני בניינים ישנים והכל נראה שם כרגיל, מפחי האשפה המלאים להתפוצץ ועד הכניסות הצדדיות לבניינים שכנראה הכילו חנויות בקומה הראשונה, חוץ מזה שהיה דם על כמעט כל משטח חשוף, מהקירות, תיבות הדואר, העציצים, והפחים. “זה מה שנשאר מהצוות האחרון שניסה לתפוס אותו.” “פאק…” אואטר פלט ועצר את השאר. “כן. מה שהוא אמר,” הדממה אמר וכיוון אגודל אל אואטר, עדיין לא מרים את ראשו להסתכל על המסך. “אז…” סטטית שילבה את זרועותיה שוב והסתכלה ישירות על Continue Reading →


Posted in No Category and tagged , , , by with comments disabled.

The Power of a Dog

by Rudyard Kipling and Eran Arbel I love and despise the original song for what it means and I always come back to it.However, despite it still being very strong, I find that it has aged very badly in several respects.So, here’s my riff on it. There is sorrow enough in the natural wayFrom the assholes and dipshits that fill our day;And when we are certain of sorrow in store,Why do we always arrange for more?Fellow Humans, I bid you bewareOf giving your heart to a dog to tear. Adopt a pup and you will recieveLove so strong, undying, that you cannot concieve.With a dog in your life, it’s hard to burn outWhen you can always see, joy in a snoutNevertheless it is hardly fairTo risk your heart for a dog to tear. When those precious years, far too little,Are growing shorter and slower, it’llBe hard to be happy, when that little pupper,Now a tired senior, eating a last supper.Then you will find, that you need to bearThat you’ve given your heart to a dog to tear. When the creature you nurtured, played with its paws,Who greeted you daily, morning, evening, because,When the body runs its course, and will is depleted,You have to let go, father time undefeated.Allow the vet, the final dose, to administerFor you have given your heart to a dog to tear. We’ve sorrow enough, happiness rare,Car crashes, wars, disease, and despair.Our love, like theirs, is the grip of a vice,Once it attaches, it stays there for Continue Reading →


Posted in No Category by with comments disabled.

The Fourth Step of Enshittification

We already know that AI is ruining the internet and if this trend continues, it’ll turn into a vacuous space with 90% bots posting shit and then replying to each other with other shit. But even without AI in the mix, After watching Jenny Nicholson’s video on the Star Wars Hotel I have become painfully aware of the fourth step of Enshittification. After pandering to the investors at the expense of business partners and actual users of the platform, corporations create groundbreaking, disruptive bullshit NERPS that are only there to entice more investors to invest more so they can grow their market share and capitalization without actually releasing anything that people actually want.I think that’s what all this AI bullshit is doing now, just like the Metaverse bullshit last year or the crypto-nft-blockchain bullshit two years ago. They’re just riding the wave of what’s hot in the industry so speculating assholes with too much money and too little sense give them a higher evaluation and a year or two from now it’ll all fizzle out with nothing to show for it except some die hard fans who’ll swear by it, some gullibles who lost their money, and C-Suite dipshits retiring with a golden parachute.


Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by with 2 comments.

Cause and Effect is Learned

Simon Sinek’s guests always have interesting insights about society and practice and Dr. Michael Muthukrishna is no different. What caught me most about this episode is what he said about the most basic function of human fourth-dimensional thinking. I thought the ability to see a series of events and expect the next is just something you get used to. It’s how you teach your automatic motor functions to catch a ball when it’s thrown to you. Apparently, it’s a much more learned phenomenon and not something just inherent to the human existence. I did, in the past, work for an auto-safety initiative in teaching young drivers how to be better faster. The most important thing on that curriculum is the biggest difference between new drivers and experienced ones is the depth and breadth of fourth-dimensional thinking. I explained to them how an experienced driver looks a lot further ahead, takes in the situation, and expects where dangers and obstacles could come from, adjusting their driving accordingly. This also explains the person looking at me as I was riding my bike towards them and their dog blocking the entire road and only clearing some space for me when I stopped and gave them a questioning look.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Ten Out of Ten

In the gaming spheres, scoring is, for some reason, a really big deal. People often go to shaming campaigns if the game they really loved gets a 7 out of 10. First of all, that’s stupid. 7 out of 10 is pretty good. For me, it means mostly fun with a few caveats. 5 is not atrocious but decent if it weren’t for some flaws that should have been fixed. Then there’s the 10 out of 10, also a very fought over score. Because it looks so final. It’s saying, this is the best there is and can ever be. The point is, it’s not. 10 out of 10 is the best that reviewer thinks things can be right now. But then something new comes along that is better. So, consider this: Every time something gets full marks, 5 stars, 10 out of 10, it actually makes every previous 10 out of 10 in their category slightly less 10-ish. It might still count as a 10. If you go back to it at that time, it might be 9, comparatively. That doesn’t diminish its original value. It just means the scale has been expanded. This is true for anything that is an infinite game. A finite game like a school test can have a 100 and no more. But in art, the game is never over.


Posted in Gaming, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

The Loss of Nuance

I don’t want to harp too long about this but I felt I had to say something. I am definitely not the first to mourn the loss of nuance in today’s discourse, in everything. It’s all so polarized, when the only options that seem to be available are the two extremes. It’s ok to have a stance but it’s not ok to demonize the other side. It’s ok to hold two opinions that might seem at odds at the same time.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with comments disabled.