בולוניה – ופסטיבל תפודי הרחוב
את הלילה הראשון שלנו בבולוניה בילינו בתוך פנדה שחורה, במגרש החנייה של בניין דירות כחצי קילומטר מחוץ לאזור ההדרה של בולוניה. כי לא ידענו שכן מותר להיכנס עם אוטו כל עוד יוצאים בשש בבוקר. אז רק בסביבות שמונה יצאנו משם ברגל, אחרי שהאכלנו את המונה. היינו צריכים ללכת כשני קילומטר עד למרכז העיר, לחוצים כמו שני אנשים שלא עשו סידורי לפני השינה או אחרי השינה, עד שהגענו לבית קפה באותו הרחוב בו יכולנו קצת להשתחרר, לנוח ולטעון טלפונים. הצלחנו, סוף סוף, ליצור קשר עם המארח שלנו, להיכנס לדירה ולנוח בערך חצי יום. קמנו קצת אחרי הצהריים, התארגנו, התאווררנו ויצאנו אל העיר. וזה הדבר הראשון שרואים וסוג של מאפיין של בולוניה. הם מאוד גבוהים אבל קשה לנווט לפי הם בגלל הרחובות הצרים והבניינים הגבוהים. המשכנו לטייל, עוקבים אחרי האנשים והמנגינות. מצאנו את הכנסייה הראשונה והגדולה של בולוניה. היי. ביי. מצאנו את הקירות הלוחשים. זה ממש מגניב. יש הצטלבות מסדרונות עתיקים בבניין מול הכנסייה ואם לוחשים אל פינה אחת, אפשר לשמוע בפינה הנגדית. כמו שאחד הילדים שם אמר, “זה כמו טלפון!” צעד משם יש את המזרקה של נפטון. אז לקחנו תפוד על מקל והתיישבנו לתכנן את שאר הטיול כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו. וכשסיימנו, חזרנו שוב אל הבניין עם הקירות ואז הבנו שאנחנו באמצע פסטיבל תפודי הרחוב של בולוניה. אז מעין לקחה ניוקי ואני לקחתי פירה עם בשר לארוחת צהריים. הסתובבנו בבולוניה, מחפשים את הדברים היפים וחנות גלידה מסוימת. לא מצאנו אותה, מצאנו חנות אחרת. חנות קטנה ברחוב צדדי בשם “פרטו” ויש להם כמה מהטעמים הכי טעימים שיצא לנו לפגוש Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.