מילואים, יום חמישי
למזלי, בגלל שאת התרגיל של אתמול סיימנו מהר והוא לא נמשך אל תוך הלילה, ביום חמישי קמנו מוקדם וישר התחלנו לקפל את עצמנו. מהשטח יצאנו תוך שעה, תוך עוד שעה בערך הגענו חזרה לבסיס ואחרי פריקה והזדכות על הציוד, כבר היינו בדרך לשיחת סיכום והביתה. יש שני דברים שאולי ראויים לציון באותו יום. אחד, חבר שלי למחלקה החליף את הנשק שלו, איך שהוא, עם הקש”ח והיינו צריכים ללכת למצוא אותו שוב ולהזדכות על שניהם. זה נהיה קשה כשהיינו צריכים להשיג קצין כלשהוא שיעביר חוטר בנשקים. קצין חוטר ראשי, קראנו לו, כי זה פחות או יותר מה שהוא עשה. אבל ברגע שסיימנו את כל הבלגן הזה, וזה היה בין הקיפולים המהירים ביותר שראיתי, כבר היינו יכולים ללכת. אני לקחתי טרמפ עד רעננה ומשם אוטובוס לחיפה. התכנון המקורי שלי היה להגיע אל מעין לפני שמתחיל השיעור שלה אבל עם כל העיכובים והאוטובוס שיצא שלושת רבעי השעה אחרי שהיה צריך, הצלחתי רק בערך להפתיע אותה בהפסקה הראשונה. אבל מה שחשוב הוא שבסוף, עייף אך רצוץ, הצלחתי להגיע חזרה הביתה בלי שום נזקים רציניים ולנוח.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מילואים, יום רביעי
ביום רביעי קמנו מוקדם שוב לעוד יום של תרגולים ונסיעות. שוב, שום דבר מיוחד. נסענו לכל מיני מקומות, תרגלנו כל מיני מצבים של שיירה, התייבשנו בחום של צאלים בזמן שהמפקדים דיברו והתאג”ד ניסה להתמודד עם 12 פצועים בו-זמנית. גם הספקנו לירות מטווח אחד. הנשקים, כמובן, היו לא מכוונים, אבל אחרי שהבנתי איפה בדיוק הנשק שלי פוגע כמעט ולא החטאתי. זה, דרך אגב, הייתה אחת הסיבות למה רציתי להצטרף לנבחרת הקליעה של הטכניון. כי אולי אין לי נסיון בירי ספורטיבי אבל אני חושב שאני דיי טוב בזה. אבל המאמן של הנבחרת לא רצה לשמוע בזה. הוא אמר שאין לו מה לעשות איתו ולמה לא באתי קודם? אולי כי חשבתי שצריך קודם להגיע לקורסים והם תמיד תפוסים עד אפס מקום על ידי סטודנטים מתקדמים יותר שמקבלים להירשם מוקדם יותר ממני. בכל מקרה, בערב היה התרגיל הגדול. ציפיתי למשהו רציני שיקח אותנו אל השעות המאוחרות של הלילה אבל בעיקר נסענו, הקמנו מלא מחדש, טיפלנו קצת בפלוגות וחזרנו הביתה לעוד ארוחת ערב יפה. המחלקה שלי עשתה סיכום קצר של מה שעבר עלינו ופרשנו לישון. למזלי, יש לי כבר מספיק פז”מ כדי שיפטרו אותי מהשמירה ביום האחרון. לפחות זה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מילואים, יום שלישי
אחרי לא הרבה שינה קמנו ליום של תרגולות. אימון מפקדה הוא בעיקר בשביל לאמן את המפקדים, הקצינים וקצת פחות בשביל להרגיל יותר את החיילים במה שהם אמורים לעשות. אין הרבה מקום בשביל חיילים פשוטים שגם צריכים להיות עצמאיים בשטח, כמוני. אז באותו יום הייתה לי בעיקר נסיעה אחת ארוכה אחרי הסמפ”מ שקצת איבד את הכיוון, סטייה הצידה לניווט עצמאי קצר שהסתיימה בכך שאני חשפתי את מפת הקוד וקיבלתי טיווח ארטילרי, והשאר בעיקר היה לחפות אחרי הקצינים שלא הצליחו לדבר אחד עם השני. מה שהיה מעט יותר מעניין היה בערב כשהיה לנו ‘ערב פלוגה’. מה זה ערב פלוגה אצלנו? כנראה שזה בעיקר לחכות לארוחת גדולה ומבטיחה בזמן צפייה במצגת תמונות מזמנים עברו שגם נראית כאילו נבנתה בזמנים עברו, בלי שום התייחסות למה הגיוני, נחמד לעין או בר עיכול. אני לא מבין למה צריך מצגות בשביל להראות תמונות. אבל ארוחת הערב הייתה נהדרת. קבבים ונקניקיות ועוף. אכלתי עד להתפוצץ ודיי מהר הלכתי גם לישון כי הייתה לי עוד שמירה באמצע הלילה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מילואים, יום שני
ביום שני קמתי עייף וחסר מנוחה. גם לאחר שתי הפסקות בלילה לחדש את הסנו-דיי, עדיין היתושים תקפו ללא הפסקה. ובאותו יום היינו צריכים לסיים למתקן את כל הכלים ולרדת לשטח. למען האמת, עכשיו, כשאני חושב על זה, לא היה משהו יותר מדי מעניין באותו היום. בבוקר התעפצתי בשיעורים, בקושי שמעתי מה רוצים ממני במבחני בטיחות. הלכנו לחתום על ציוד אישי ועל נשק לאחר מכן. המשכנו למתקן נגמ”שים ולערום ציוד. עלינו על הרכבים לקראת הערב. נסענו לשטח. נתקענו בלילה מאחורי ריו שלא הצליח לעלות את הגבעה ובסוף הגענו לשטח בסביבות עשר. אכלנו משהו מהיר והלכנו לישון, רק כדי לקום שעה מאוחר יותר בשביל לשמור. כל מה שיש לי להגיד על היום הזה הוא להוסיף על מה שאמר אחד מהמפקדים המתאמנים בבסיס (שלא היה משלנו). היחידה שלו הייתה אמורה לישון בבסיס עוד יום, בניגוד אלינו שירדנו לשטח שם לא היו יתושים. הוא אמר שאם יהיה עוד לילה כמו שהיה ביום ראשון אז הוא מבטל את האימון. כי אי אפשר להתאמן כשאנשים ישנים רק ארבע שעות מתוך ארבעים ושמונה. אני חושב, שאם רוצים לעשות לנו הרצאות ומבחני בטיחות על הבוקר אחרי לילה כזה, אז צריכים להרשות עוד איזה שעתיים-שלוש של שינה נטולת יתושים.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.