Diablo II עוד פעם
זאת לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה אבל החלטתי לשחק Diablo II עוד פעם אחת לפני שהשלישי יוצא ואולי הפעם גם להגיע לסוף של הסוף הסופי. דבר ראשון, ה-Necromancer המזמן – זאת אומרת, בונה בעיקר על שלדים עם קצת גולם וקצת מפלצות עם קללות החלשה לגיבוי, כלא עצם בשביל להגביל את המפלצות ולהחזיק אותם במקום ו-Bone Spirit בשביל לעזור בתקיפה – הוא חיה רעה ולא מרוסנת. אני עכשיו משחק ב-Nightmare, עם שלושה עמודות של שיקויי החזרה מלאה ועוד עמודה של שיקויי מנה. כיסחתי את Duriel, הצלחתי להעסיק אותו מספיק בשביל למלא את עמודת המנה שלי מהתיק תוך כדי ואיבדתי רק שלושה שלדים בתהליך. שרימות וחרקים יאכלו את הגופה שלו. הדרואיד המוכוון קרב – בעיקר Shapeshifting לאיש-זאב עם זימונים מוכווני נזק – לא שווה ממש. ראיתי ב-Battle.net דרואיד מוכוון יסודות ומפלצות מתו רק מלהתקרב אליו. נו טוב, הוא גם היה בדרגה מאוד גבוהה. אז יש לי דרואיד דרגה שלושים ומשהו ואני שוקל לזרוק אותו כדי להחליף למשהו יותר כיף אבל אני לא רוצה לזרוק את ההשקעה. מה עושים? דבר שני, קצת ביקורת. זה עדיין משחק כיף אבל הוא חוזר על עצמו. ב-Gamasutra יש סדרת מאמרים על מה הופך CRPG לכיף ואחד מהם הוא הסכנה שבהשגת הכוח. אם רק השקעת זמן במשחק מניבה כוח אז נוצר grind והמשחק משעמם. זה מאפיין עיקרי של WOW, עד כמה שהבנתי. גם Diablo II אינו חף מזה. הרוב זה grind אבל אפשר לחתוך דרכו דיי מהר. הכיף העיקרי הוא הבוסים. לא רק הבוסים של המערכות. גם Blood Raven מפחידה אם רצים אליה מהר אחרי שמתחילים. אבל Continue Reading →
Posted in Gaming, No Category, Reviews by Eran with 14 comments.