חופש זמני
מחר אני לא צריך לבוא לעבודה. זה יוצר הרגשה שדומה מאוד למה שאני מרגיש בימי שישי. בדרך כלל, ביום ממוצע, אני צריך להגיע הביתה עד שעה מסויימת, אני צריך לצאת מהמקלחת תוך לא יותר מרבע שעה, אני צריך להגיע לארוחת הערב ב-20:00 ואני צריך לזוז משם עד 21:00 כי צריך ללכת לישון ב-24:00 כי צריך לקום ב-6:00 כי אני חייב להגיע לעבודה… ויש המון דברים שאני רוצה לעשות בין לבין. אבל עכשיו, כשאני יודע שהדבר הבא שאני חייב לעשות נמצא ביום שלישי בבוקר, הקצב מואט, אני רגוע. אני לא ממהר למקלחת, אני לא ממהר לצאת ממנה. אני חושב יותר על נשימה, הדופק יורד ל-60. זה לא שהעולם נראה אחרת או אפילו זז אחרת, זאת מערכת מחשבה שבה אני לא צריך להיות בשום מקום ושום דבר לא בוער. אולי אלך לשחות מחר? אני באמת צריך לחזור לצנוח. הבעיה היא שאני עדיין כותב באותה מהירות…
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.