יום הזיכרון ויום העצמאות
יום הזיכרון :( יום הזיכרון הוא תמיד יום חשוב בשבילי. אולי זה בגלל סבא ודוד שלי ואולי לא. אולי זה בגלל מה שהמשפחה שלי עשתה, כל הסיפורים ששמעתי, כך שגם אם הם לא היו נופלים הייתי מרגיש ככה. אני לא יודע. הרבה דברים ביום הזיכרון השנה גרמו לי לחשוב. המחשבה הראשונה הייתה, כמובן, למה אנשים טובים צריכים למות במלחמות מטופשות? זה מציק לי בדרך כלל עוד מיום השואה. כל כך הרבה מתים. אני לא אומר שהמטרות שהם נלחמו בשבילן ריקות מתוכן, אני טוען שלא צריך להרוג אף אחד. העניין של הלוחמה הפיזית הוא מה שמפריע לי. המחשבה השנייה הייתה, לפחות המלחמה האחרונה לא הוסיפה עוד שמות לרשימה שלנו, לרשימה של הנופלים בקיבוץ. ואחרי שחשבתי על זה, חשבתי, הרשימה הזאת לא השתנתה מאז שאני זוכר אותה. אני יודע שאנשים ממשיכים למות במלחמות חדשות, הרשימה של בית הספר שלי קיבלה תוספת מאוחרת, בערך שנה לפני שסיימתי את הלימודים, אבל בקיבוץ שלי, המספר לא משתנה. אולי זה קצת אנוכי. ביום שני היה לי הרבה דברים להשלים בעבודה. היינו צריכים להתכונן לארוחת הערב הגדולה. אמרתי למנהלת שאני לא נשאר יותר מרבע לאחת-עשרה כי יש לי פגישה עם סבא שלי. לפי מה שאני שמעתי עליו הוא היה בן-אדם גדול, מישהו שראה את התמונה הגדולה, הוא בטח היה סולח לי אם איחרתי קצת אבל זה לא אומר שצריך. אם הטקס ערב קודם לא עושה את זה, בית הקברות בדרך כלל שובר אותי. לא בכיתי מכאב… מאז בית הספר היסודי, אני חושב. הפעם האחרונה שבכיתי הייתה בארה”ב, אחרי האירוע המצער, כשהבנתי שאיכזבתי אנשים שאהבתי וכשהבנתי שאנשים שסמכתי Continue Reading →
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.