אתמול יצאתי מטקס יום השואה
נראה לי שזאת הפעם הראשונה שיצאתי מטקס זיכרון לפני שהוא נגמר. זה לא שאין לי כבוד. אני האחרון מהדור שלי שיהיה אפשר להגיד עליו שאין לו כבוד לימי הזיכרון. ישבתי בטקס עד הסוף, נטמעתי בכל קטע (חוץ מהריקוד שלפי דעתי היה לא במקום) – הנזכור עדיין מעביר בי צמרמורת כל פעם מחדש. הבעיה שלי הייתה עם ‘אלי’. כן, השיר הפשוט והישן הזה ששמעתי כל כך הרבה פעמים שאני זוכר אותו, את הקליפ שלו ואת מופע הבובות שלו ואף פעם לא אצליח להיפטר מהזיכרון הזה לא משנה מה אנסה. למה יצאתי? אזכור דמויות בדיוניות מסוימות צורם לי בהקשרים יום-יומיים. בהקשר של יום השואה, במיוחד יום השואה, זה פשוט מעליב. ואת זה לא יכולתי לסבול. חשבתי מראש לעזוב, קיוויתי שאוכל לסבול את זה אבל לא. בטח שלא אחרי הכתבה שקראתי אתמול (ראו הודעה מאתמול).
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.