The Less Interesting Times

Early Thursday morning, we woke up and I helped Oded take the big TV to his new place. After the YES and air-conditioning technicians came, he took me to the Con grounds where we parted once more, Karen having left to her classes earlier.

Arriving at the Eshkol, I met up with Amichay and Yael and we talked for a while. They went for an RPG session while I stayed for Yuli‘s writing workshop. I liked it very much. Three groups of amatuer scifi writers sitting about and just pouring ideas and critisizing each other. I met Noam who is, apparently, a friend of Omri, one of my best friends from school.

המשך קריאה »

Getting up at about 8am, we went to Oded and Karen’s new apartment where I helped them put in the doors and stuff. The place looks very good but the landlady sounds and pretty much acts like my old Bible teacher. Nasty.
Karen proceeded to her Math studies while Oded went off to work and I was dropped at the front of the Eshkol building for the second day of Icon.

המשך קריאה »

I woke up today feeling lousy. Just stay awake for a few hours (From noon until about three o’clock) and then you’ll leave, but I had one more guard duty to do so to hell with it all.
At about 3pm, Oded and Karen arrived at my base (after some intense map reading) and picked me up. I had to show them a way to turn around otherwise we might have ended up on Phares but in the end we made it home, to my parents. We decided to skip Icon’s opening event and Tim Powers’ first lecture and eat dinner at home instead.

After a quick game of Gazillionaire (about one round), we left for Tel-Aviv around 20:00. We arrived just in time to be told that “No! There are no more tickets for Serenity! Now quit bothering me!” by the lovely and giving cashier. So we walked around a bit, looking at people gathering up their stands. We bothered the huge manga guys, browsed through some merchandise (The Cowboy Bebop playing cards are cool but are all cardboard ) and we talked to Yuda with his huge book shelves.

That pretty much summed up our first day at Icon 2005. Very fulfilling.

היום הייתי בכנס משתחררים בתל-אביב וראיתי שוב פעם עדות לדרך הפעולה המפגרת של הצבא. הם השתלטו על שני אולמות: אחד של 1100 מבקרים בשביל התערוכה ואחד של 700 מבקרים בשביל ההרצאה. אני הגעתי מוקדם והספקתי להיכנס להרצאה הראשונה ואז לשוטט בתערוכה בלי להרגיש יותר מדי כמו דג טונה בקופסת סרדינים. אבל כשענבל (ידידה טובה שלי) הגיעה ואירחתי לה חברה, מהר מאוד גילינו שיש הרבה יותר מדי אנשים שמגיעים ורוצים להיכנס לאותם שני אולמות מסכנים. ככה יצא שאת ההרצאה של 12:15 היא פספסה בגלל שאמרו לה להגיע ב-12:30 ואת ההרצעה של 14:00 היא פספסה בגלל שלא היה מקום. וכשניסינו להיכנס שוב לתערוכה אז היה צריך את “מלתעות החיים” כדי לפעור מעבר דרך כל האנשים. בסוף גם מועדון יותר קיפל את הדוכן שלו ואורנג’ הפסיקה לחלק נרתיקים חביבים לטלפונים.

בכל מקרה, סיכום האירוע הוא שיש לי הרבה חומר לקרוא. הרבה הרבה חומר לקרוא.

מה שכן, החלטתי כבר על כמה דברים. דבר ראשון, אני חייב לעשות פסיכומטרי. זה הדבר הראשון שאני מתכוון לעשות. אבל נראה לי שאני אקרא קצת במחברות הישנות שלי, ארענן קצת פיזיקה ומתמטיקה. דבר שני, איפה ללמוד? אני כבר דיי בטוח שאני רוצה להמשיך למחשבים. תכנות וכנראה כל מה שקשור לזה. אבל איפה שווה ללמוד את זה. צמצמתי את האפשרויות לטכניון שנראה לי מציעים שם חזק מאחורי התואר, מתקנים טובים, סביבה טובה וחוגים משלימים. לעומת זאת, דרבי מציעים גם שם חזק של אוניברסיטה מחו”ל וגם מפרטים הכי הרבה על מה שהולכים ללמד ויותר מזה, מציעים תואר עם נסיון שזה מאוד חשוב. מה דעתכם?

חוץ מזה, עבר עוד שבוע בצבא. עוד שבוע נוסף לפז”מ וירד מספירת הימים לחפש”ש (33 ווו-הו). לא קרה שום דבר מסעיר חוץ משהקפיצו אותנו לחדירת אמת מעל חמת גדר ביום שישי בלילה. במקום לצאת לראות סרט או ללכת למסיבה אני יושב לי על בט”שית על קו הגבול עם סוריה ומנסה לראות משהו עם מא”כ (שזה מגביר אור כוכבים למי שלא מדבר צבאית). אז ישבנו וצפינו ואז חזל”שו אותנו והיה לי בדיוק 10 דקות לעלות לשמור שאותן מילאו לי בהגנת מחנה. איזה כיף.

אני רוצה להעלות משהו שמאוד מטריד אותו. אני בטוח שאנשי מחשבים יוכלו להזדהות. איך זה שקוראים לי לטפל בתקלה כלשהיא, משהו כמו המחשב לא עולה, המדפסת לא מדפיסה, המדיח לא מכין קפה. ואז כשאני מגיע, אני מסתכל על המכשיר, מדליק אותו, מריץ אותו ופתאום כמו קסם המחשב עובד כמו גדול, המדפסת יורקת דפים כאילו כרגע יצאה מהמפעל והמדיח שואל את המעבד מזון עם הוא רוצה סוכר וחלב עם האספרסו.

What’s up with that?

מה? אני היחידי שיודע להפעיל מחשב כמו שצריך או שיש איזה שהיא הילה חשמלית סביבי שמנטרלת בעיות מטומטמות?