מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ה’

סטטית ממשיכה לשבת בזמן שהדלת נסגרת מאחורי הדממה והדף. היא סוגרת את עיניה ומתרכזת בתפיסה השנייה שלי, עוקבת אחרי ארבע הנקודות השונות מחוץ לבניין. הדממה והדף פונים שמאלה אחרי הדלת, נכנסים אל הסמטה איפה שהיא קולטת את אואטר ומי שהיא כנראה זיקית.
“אז איך קוראים לך?” היא שומעת את זיקית דרך הקשר של איתן.
“אה… איתן?… איתן. איך קוראים לך?”
“מייב.”
“מייב? כמו מלכת הפיות?”
“תראו מי זה פה יודע דברים,” מייב ממשיכה.
“חנון תיאטרון.”
“נחמד. רק שהשם מבוסס על מלכה אירית עתיקה, אחת שיודעת מה היא רוצה ולוקחת את זה.”
“שום סיכוי שזה השם האמיתי שלה,” הדף אומרת.
“הו,” אואטר משתנק לרגע.
סטטית זזה באי נוחות במושבה. “מה קורה שם?”
“היא דחפה אותו אל הקיר,” הדממה מוסיף. “ועכשיו היא נצמדת אליו. מה שלא יהיה שאואטר עושה, נראה שזה מצליח.”
“תראה לי מה אתה יכול לעשות,” מייב אומרת. “עוד לא יצא לי באמת לדבר עם מחונן אחר.”
“את בטוחה שלא יראו אותנו?”
“אל תדאג.”
“הוא מראה לה את האור,” הדממה מוסיף. “אבל הוא כן משתדל להסתיר את זה.”
“זה ממש מגניב,” מייב אומרת. “ניסית למקד את זה?”
“למקד? כמו פנס?”
“או כמו לייזר.”
“אה… לא.”
“אתה צריך. אבל זה לא חייב להיות עכשיו. לעומת זאת, זה כן.”
הקשר מתמלא בקולות מוזרים שגורמים לסטטית להרים גבות ולתהות ואז היא שואלת, “הם מתנשקים?”
“יפ,” הדף אומרת. “לא נראה שהוא מתנגד.”
“אבל,” זיקית אומרת לאחר רגע קל, “כמה שאתה חמוד, יש כמה דברים שאפשר לשפר.”
“מה זאת–” אואטר מתחיל ונתקע.
“הלו? עדיין שומעים?” סטטית שואלת.
“אה…” הדממה עונה ודיבורו מתחיל להאיץ, “היא שמה עליו את היד שלה ויש מין נוזל אפרפר שיוצא ממנה ומתחיל לכסות אותו ולא נראה שהוא יכול לזוז או לעשות משהו. להתערב עכשיו? זה לא נראה לי–”
“הדממה. תרגיע,” סטטית אומרת. “אואטר, אם אתה שומע, תגיד משהו, תעביר יד בשיער, תישען לאחור, משהו.” היא ממתינה לרגע. “יש משהו?”
“לא,” הדממה עונה. “הוא לא עושה כלום. נראה שהוא קפא. הנוזל כמעט מכסה אותו לגמרי. אנחנו לא מתכוונים לעשות כלום?!”
“לא נראה לי שהיא רוצה לפגוע בו. אלא אם כן אתה מזהה שהוא בסכנת חיים, תמתין!”

הדממה ממשיך לצפות. הנוזל שכיסה את אואטר מתחיל לסוג חזרה אל הנקודה בה זיקית נגעה בו, אבל מה שהוא גילה כבר לא נראה כמו איתן. בהתחלה מתגלות סנדלי עקב אדומות גבוהות שנסגרות ברצועות ארוכות סביב רגליים חלקות וארוכות. שמלת מיני אדומה מתחילה הכי גבוה שרק אפשר ועדיין לכסות את מה שצריך. היא גם חסרת גב לחלוטין ותלויה מלפנים עם מחשוף מאוד עמוק. כפות ידיים עדינות מתגלות עם ציפורניים ארוכות ואדומות. גם השיער השתנה לבלונדיני, מתולתל וארוך, וכשהנוזל נסוג לאחור לחלוטין, עומדת לפניהם אישה צעירה ויפהפיה, לבושה בצורה מפתה במיוחד.
זיקית לוקחת את ידה בחזרה ונראה שהאישה חוזרת לשליטה ונאנקת. היא מסתכלת על עצמה ואז חזרה אל זיקית. “מה עשית לי?” היא אומרת בקול גבוה וכמעט צפצפני ואז שמה את ידיה על פיה.


Posted in From the Writing Desk, Stories by with no comments yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *