מחוננים – אואטר: הוכחת הרעיון, חלק ה’ / Avatar: Proving the Principle, Part 5
מחוננים – אואטר: הוכחת הרעיון, חלק ד’ / Gifted – Avatar: Proving the Principle, Part 4
הדלת לחדר נפתחה וסטטית הדליקה את האור. החדר שהכיל שולחן, זוג כסאות וארון היה בעל מספר מאפיינים בסיסיים של משרד אבל בכל מאפיין אחר — אור הניאון האכזרי, העיצוב הספרטני, החוסר בחלון או מאוורר — הוא דמה יותר לארון ניקיון… או חדר עינויים.
“אז למה אני כאן?” איתן שאל כשהתיישב באחד הכסאות.
“חשבתי שתרצה לראות את זה,” סטטית אמרה וניגשה לארון. לקח לה בערך שנייה וחצי לשלוף את התיק ולהשליך אותו על השולחן לכיוון איתן. היא התיישבה בכיסא שלה באיטיות, נותנת לאיתן את הזמן לפתוח את התיק ולהתחיל לקרוא.
איתן בחן את המסמכים שנראו כמו הסיוטים שלו משיעורי מעבדה. “אני מצטער אבל התמחיתי בתיאטרון ומדעי החברה בבית הספר. לא עשיתי יותר משלוש יחידות במדעים. וגם זה בקושי.”
“מה שזה אומר הוא שהרופאים בבונקר סיימו בדיקה מעמיקה של הגנים של זרקור. למרות שכנראה שלא נקרא לו יותר ככה. בעוד רגב עדיין מחזיק בשינויים המטבוליים הנלווים למחוננים, אין לו יותר את התאים הביולומינסים.”
“ומה זה אומר בעברית?”
“לאחר שבוע של בדיקות וניסיונות חוזרים, נראה שלאחר המפגש איתך, רגב שדה כבר אינו מחונן, אינו מהווה סכנה, והוחלט לשחררו.”
איתן אפילו לא ניסה להסתיר את החיוך. “זה מצוין! הוא יכול לחזור לחיים שלו!” הוא הסתכל על סטטית וקלט שהיא מביטה למטה. “מה קרה?”
היא הרימה את ראשה אליו וחייכה חצי חיוך לא מושקע במיוחד. היא הרימה את ידה והצביעה כלפי מטה. איתן הסתכל. ידיו כבר זרחו באור כל כך חזק שהיה אפשר לראות אותו דרך התיק שהחזיק.
“אז אפשר להניח שאתה מצטרף? כדאי שתחשוב על כינוי.”
The door to the room opened and Static turned on the light. It contained a simple desk, pair of chairs, and a cabinet. It was a classic office but the cruel neon, spartan design, lack of a window or fan made it look more like a supply closet… or torture chamber.
“So, why am I here?” Eitan asked as he sat down in the closest chair.
“I thought you’ll want to see this,” Static walked over to the cabinet. It took her a second and a half to pull out the file and drop it on the table on Eitan’s side. She took the chair opposite and did so slowly, waiting for Eitan to read the file.
Eitan saw documents that looked like his laboratory class nightmares. “I’m sorry but I majored in theater and social studies. I didn’t do more than 3 units of science. Barely that, even.
“What it says is that the doctors in the Bunker finished a thorough examination of Lighthouse’s genes. Though, apparently, we’re not going to call him that any more. While Regev still has the metabolic differences typical of Gifted, he doesn’t have bioluminescent cells anymore.”
“And what does that mean in plain language?”
“After a week of tests and repetitive tries, it looks like that after meeting with you, Regev Sadeh is no longer Gifted, is no longer a danger, and his release has been approved.”
Eitan didn’t even try to hide his smile. “Excellent! It means he can go back to his regular life!” He looked at Static and realized she’s staring down. “What is it?”
She raised her head and looked at him, smiling with just half her face and not putting much of an effort in it. She raised a finger and then used it to point at his hands. Eitan looked down. His hands were already glowing so brightly they were visible through the file.
“I’m guessing you will be joining us, then? You should probably think about your handle.”
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק א’ / Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 1
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Idea, Stories by Eran with comments disabled.