מחוננים – אואטר: הוכחת הרעיון, חלק א’
“וואו. זה באמת מקום קטן וחשוך,” איתן אמר כשהם ירדו במדרגות מטה ומטה. גם הכניסה הייתה קצת חשוכה יחסית לצד של גבעה באמצע הנגב. ממנה, דלת הופיעה והם נכנסו והחלו לרדת במדרגות צפופות מוארות על ידי נורות רק מעט יותר חזקות מהאור באוטובוס לילי.
“ברוך הבא לבונקר,” אמרה הנוטרת שהביאה אותו. היא אמרה ששמה הוא ‘סטטית’.
“זה המקום שהזכרת,” אמר הנוטר מאחוריו. “פה אתה באמת לא רוצה לסיים.” הוא הזדהה בתור ‘הדממה’.
“רוב האנשים שפה,” הוסיפה הנוטרת השנייה, “אפילו לא קיבלו גזר דין פומבי. מסוכן מדי.” היא הייתה ‘הדף’.
הם לא כל כך בקטע של שמות אמיתיים בנוטרים.
“אז למה אנחנו פה?” איתן שאל. “זאת אומרת, נראה שאתם דיי טובים בלתפוס את המחוננים הרעים. איך אני יכול לעזור לכם?”
“יש לנו תיאוריה,” אמרה סטטית. “וזרקור פה התנדב לעזור לנו לבדוק אותה,” היא החוותה כלפי התא לידו עצרו.
איתן הסתכל פנימה. כל התאים שעברו בדרך לפה נראו אותו הדבר. חדר לבן, יחסית נוח אבל חסר מאפיינים. מיטה אחת, שירותים, כיור, מדפים ושתי וערב של פלדה משוריינת בינם לבין התושב שלו. בתוך החדר הזה היה גבר צעיר, נראה בערך בגילו, עם שיער מפוזר וזיפים, יושב לו מקופל בפינה. כשאיתן הסתכל עליו, משהו בו נראה לו לא בסדר אבל הוא לא הצליח להסביר לעצמו מה.
“מה–” הוא ניסה להגיד אבל סטטית חתכה אותו, מקריאה מהלוח שבידיה.
“זרקור. שם אמיתי: רגב שדה. בן 19. שהות בבונקר: חודשיים ושלושה ימים. פשע: כמעט גילוי תופעת המחוננים לציבור הרחב. יכולת: לנבדק יש סט נוסף של תאי עור זרחניים והוא מסוגל להפיק אור חזק מגופו בלבד. עוצמת אור הגבוהה ביותר שנמדדה: 4,740 לומנס.” היא עצרה לרגע והסתכלה על הבעת הבלבול של איתן. “4,500 לומנס זה מספיק בשביל להאיר דירה גדולה ובצורת לייזר זה יכול להצית נייר. אבל, לרגב פה יש בעיה. יש לו פגם גנטי נדיר שגורם לבעיות למידה, הפרעות קשב וריכוז, ובמחוננים… לחוסר שליטה ביכולות שלהם. זה מה שקרה לו. הוא היה בחוף עם חברים כשאיבד לגמרי שליטה על הכוחות שלו. לקח לנו הרבה זמן לעבור על כל הנוכחים, לוודא שהם לא זוכרים מה קרה, ולהסביר מי התקין מקרן זינון באמצע החוף. הוא לא אדם רע, פשוט נקלע לנסיבות ש… ובכן, דפקו אותו. דיברנו איתו ועם ההורים שלו והם הסכימו להצעה שלנו, בהנחה שאנחנו צודקים. ועכשיו תורך,” היא החוותה אל תוך התא.
“רגע רגע רגע,” איתן נפנף בידיו מולה. “איזו הצעה? על מה את מדברת?”
“רגב פה ישוחרר ויוכל לחזור הביתה… אם תיקח את היכולת שלו.”
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted by Eran with comments disabled.