מחוננים – אואטר: הוכחת הרעיון, חלק א’ / Gifted – Avatar: Proving the Principle, Part 1
“וואו. זה באמת מקום קטן וחשוך,” איתן אמר כשהם ירדו במדרגות מטה ומטה. גם הכניסה הייתה קצת חשוכה יחסית לצד של גבעה באמצע הנגב. ממנה, דלת הופיעה והם נכנסו והחלו לרדת במדרגות צפופות מוארות על ידי נורות רק מעט יותר חזקות מהאור באוטובוס לילי.
“ברוך הבא לבונקר,” אמרה הנוטרת שהביאה אותו. היא אמרה ששמה הוא ‘סטטית’.
“זה המקום שהזכרת,” אמר הנוטר מאחוריו. “פה אתה באמת לא רוצה לסיים.” הוא הזדהה בתור ‘הדממה’.
“רוב האנשים שפה,” הוסיפה הנוטרת השנייה, “אפילו לא קיבלו גזר דין פומבי. מסוכן מדי.” היא הייתה ‘הדף’.
הם לא כל כך בקטע של שמות אמיתיים בנוטרים.
“אז למה אנחנו פה?” איתן שאל. “זאת אומרת, נראה שאתם דיי טובים בלתפוס את המחוננים הרעים. איך אני יכול לעזור לכם?”
“יש לנו תיאוריה,” אמרה סטטית. “וזרקור פה התנדב לעזור לנו לבדוק אותה,” היא החוותה כלפי התא לידו עצרו.
איתן הסתכל פנימה. כל התאים שעברו בדרך לפה נראו אותו הדבר. חדר לבן, יחסית נוח אבל חסר מאפיינים. מיטה אחת, שירותים, כיור, מדפים ושתי וערב של פלדה משוריינת בינם לבין התושב שלו. בתוך החדר הזה היה גבר צעיר, נראה בערך בגילו, עם שיער מפוזר וזיפים, יושב לו מקופל בפינה. כשאיתן הסתכל עליו, משהו בו נראה לו לא בסדר אבל הוא לא הצליח להסביר לעצמו מה.
“מה–” הוא ניסה להגיד אבל סטטית חתכה אותו, מקריאה מהלוח שבידיה.
“זרקור. שם אמיתי: רגב שדה. בן 19. שהות בבונקר: חודשיים ושלושה ימים. פשע: ניסיון גילוי תופעת המחוננים לציבור הרחב. יכולת: לנבדק יש סט נוסף של תאי עור זרחניים והוא מסוגל להפיק אור חזק מגופו בלבד. עוצמת אור הגבוהה ביותר שנמדדה: 4,740 לומנס.” היא עצרה לרגע והסתכלה על הבעת הבלבול של איתן. “4,500 לומנס זה מספיק בשביל להאיר דירה גדולה ובצורת לייזר זה יכול להצית נייר. אבל, לרגב פה יש בעיה. יש לו פגם גנטי נדיר שגורם לבעיות למידה, הפרעות קשב וריכוז, ובמחוננים… לחוסר שליטה ביכולות שלהם. זה מה שקרה לו. הוא היה בחוף עם חברים כשאיבד לגמרי שליטה על הכוחות שלו. לקח לנו הרבה זמן לעבור על כל הנוכחים, לוודא שהם לא זוכרים מה קרה, ולהסביר מי התקין מקרן זינון באמצע החוף. הוא לא אדם רע, פשוט נקלע לנסיבות ש… ובכן, דפקו אותו. דיברנו איתו ועם ההורים שלו והם הסכימו להצעה שלנו, בהנחה שאנחנו צודקים. ועכשיו תורך,” היא החוותה אל תוך התא.
“רגע רגע רגע,” איתן נפנף בידיו מולה. “איזו הצעה? על מה את מדברת?”
“רגב פה ישוחרר ויוכל לחזור הביתה… אם תיקח את היכולת שלו.”
“Wow. It really is a small, dark place,” Eitan said as they went down, down, and down the stairs. Even the entrance was somewhat dark considering the side of a small hill in the Negev. Out of it, a door appeared, they went in and started going down narrow stairs, lit only by sparse lights only slightly brighter than the floor lights on the night bus.
“Welcome to The Bunker,” Said the Notter that brought him here. She said her name is Static.
“This is the place you mentioned,” Said the Notter behind him. “You really don’t want to end up here.” He identified as Shutdown.
“Most of the people here never got an official sentence. Too dangerous.” She was Impact.
They weren’t too big on actual names in the Nottrim.
“So why are we here?” Eitan asked. “That is, it looks like you’re pretty good at catching the bad Gifted. How can I help you?”
“We have a theory,” Static said. “And Lighthouse, here, volunteered to help us test it.” She gestured to the cell at which they stopped. Eitan looked inside. All the cells they passed looked exactly the same: White room. Comfortable but featureless. One bed, toilet, sink, some shelves, and cross interweave of reinforced metal bars between them and its inhabitant. Inside the room was a young man, about their age, with messy hair and a stubble, sitting in the corner. Looking at him, Eitan thought something was wrong about him but he couldn’t tell exactly what.
“What–” Eitan started but Static cut him off, reading off the notepad in her hands.
“Lighthouse. Real name: Regev Sadeh. Time in Bunker: Two months, three days. Crime: Attempt at revealing the Gifted phenomena to the public. Gift: The subject can create a new set of bioluminescent cells and can create very bright light from any part of his skin. Highest brightness on record: 4,740 Lumens.” She stopped and saw Eitan expression of confusion. “4,500 Lumens is enough to properly light a big apartment and, focused like a laser, it can set thin paper on fire. But, Regev here has a problem. He has a rare genetic condition that creates learning disabilities, attention deficit issues, and in Gifted… partial to total loss of control of their Gifts. It took us quite a while to go through all the people that were at the beach at the time, to make sure they don’t remember anything special, and to explain why someone put a Xenon projector on a beach. He’s not a bad person, just a victim of unfortunate circumstances that, well, fucked him over pretty badly. We spoke to him and his parents and he agreed to our offer, assuming we’re right. And now, it’s your turn,” She gestured at the cell again.
“Wait wait wait wait wait,” Eitan waved his hands in front of him. “What offer? What are you talking about?”
“Regev here can be released and sent home… If you take away his Gift.”
הוכחת הרעיון, חלק ב’ / Proving the Principle, Part 2
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Idea, Stories by Eran with comments disabled.