יום שישי – משחק, נצים, פארק ופנצ’ר

2016-05-14

ביום שישי, בדרך כלל, יש לי משחק על הבוקר. אני יודע שאנחנו בחופש אבל משחק בצ’אט אפשר לעשות מכמעט כל מקום, כמו שעשיתי בלונדון, במיוחד אם בשבילי הוא מתחיל ב-7:30. אז התחלתי, הסצינה הראשונה הייתה בעיקר שלי, אכלנו ארוחת בוקר, התארגנו ויצאנו תוך כדי. המשכתי לעקוב בנסיעה עד שהבנתי שהסצינה כבר לא באמת דורשת אותי ×›×™ היא עסקה בדמויות אחרות, ואז עזבתי. אז לא קרה הרבה במפגש אבל השגנו קצת מידע ואני בסדר עם ×–×”, במיוחד כשאנחנו בחו”ל.

בדרך לבית הספר לבזיירות, עצרנו בכפר ליד הטירה בשביל ארוחת בוקר ולהסתכל על יצירה מקומית. הגענו לבית הספר קצת אחרי 11:30 (אני הגעתי, כי הייתי צריך לחנות רחוק) ואז התחלנו.

הנצים יפהפיים והיה ממש כיף להוציא אותם לטיול, לראות אותם עפים וצדים ונוחתים לנו על היד. הם בעיקר ניסו לצוד, שהיה מגניב אבל לא קיבלנו יותר מגיחה אל תוך מעבה היער. בתמונה, אני מחזיק את סאורה (קיץ באירית) ומעין מחזיקה את אינקה (שם חיבה: Stinky).

התחנה הבאה שלנו היתה אחוזת Kylemore, מקום יפהפה שמעין כבר ביקרה בו בחטף בעבר. כדאי ללכת לקרוא עליו. הסיפור של ההקמה של האזור והשחזור שלו מאוד מעניינים. התחלנו עם טיול בגנים המלוטשים, המשכנו עם הליכה אל הטירה עצמה, סיור קצר בפנים ואז המיני-קתדרלה והמוזוליאום של הזוג שגר פה. ביקרנו גם באבן המשאלות הגדולה (עוד אמונה טפלה שהתחילה בזמן לא ידוע). ובדרך חזרה, הלכנו לאורך חוף האגם והקפצנו אבנים על המים.

נקודת הציון הבאה שלנו היתה פאנגור באן, בלטרפראק, מסעדה שיערה זכרה שהיא טובה. מלפני 12 שנים, הפעם הקודמת שהן היו פה. אבל המסעדה נסגרה ב-2008 וכל מה שנשאר זה עסק הסעדה לאירועים ובית ספר לבישול.

אז המשכנו, לקחנו טרמפיסט גרמני חביב בדרך לקליפדן והמשכנו לראונדסטון. הגענו אחרי שבע אז כמובן שחנות כלי הנגינה שמעין רצתה לראות הייתה סגורה. אז אכלנו במלון/מסעדה המקומי. האוכל היה ממש יקר אבל דיי טעים. המוס היה טוב והקפה בייליס גם.

יצאנו משם לקראת שמונה ומשהו בדרך חזרה לגולוואיי. היו הרבה אגמים ואפילו מלון/טירה חמודה ואז נתקלנו באבן. האבן הייתה סלע קטן שבלט אל תוך הכביש ולא הצלחנו להתחמק ממנו אז הוא הרג את הצמיג השמאלי הקדמי. מזל שרק אותו. עצרנו בצד, התקשרנו לחברת ההשכרה ואז לשירותי הצלה וחיכינו, ממציאים משחקי אוטו כדי להעביר את הזמן.

בסוף בזבזנו בערך שעתיים על ×–×” אבל האיש הנחמד מאגודת הרכב האירית (או משהו ×›×–×”) סידר אותנו ושם אותנו חזרה על הדרך. הגענו חזרה לב’ ב-1:00, גמורים מעייפות, ופשוט נרדמנו.


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *