London: A Town of Markets

מוקדם למחרת בבוקר (הרי הלכנו לישון מוקדם) גררנו את תחתנו לצד המערבי יותר של העיר לשוק פורטבלו. שוק פורטבלו, למי שאינו מכיר, הוא שוק אדיר ממדים שנמתח לכל אורך נוטינג היל. הוא מתפרס על רחוב ואז רחבה ואז רחובות צדיים (בצורה שמאוד דומה לאלה כדורית עם קוצים) וצמוד לקצה המזרחי של השכונה. יש בו כל דבר מירקות וממתקי תיירים ועד כובעים, חותמות ואמצעי ניווט ימיים עתיקים. אז הסתובבנו בשוק בזמן שאני שתיתי משקאות חג מולד משונים מ-Starbucks ומעין קנתה לעצמה כפפות עם אצבעות למסכי מגע, מין חטיף דרום אמריקאי משונה ו-cupcakes מגניבות לחלוטין. אבל בשלב מסוים כבר הספיק לנו וחיפשנו אוטובוס כדי להגיע לשוק בצד השני של העיר.

הנסיעה באוטובוס הייתה נחמדה ונעימה. זה היה אוטובוס קומותיים (סוף סוף!) והנוף היה לונדוני פרברי רוב הזמן ומאוד יפה. דיברנו על ארכיטקטורה וצבעים (לבתים יש לרוב צבעים מעניינים יותר מאשר לבן, אפור או בז’), על העלים הנופלים באותו הרגע ומכסים את כל המדרכות ועל איך כל כך הרבה יותר נחמד שם. אחרי כ-30-45 דקות של נסיעה הגענו לקצה הקו ליד מה שנראה כמו תחנת רכבת גדולה. אז ירדנו ונעמדנו ליד תחנת תחתית סגורה (היו שיפוצים בקווים ולכן לא נסענו בתחתית את הנסיעה הזאת) כדי להשתמש באינטרנט שלה להזמין מקום למטוס. טכנולוגיה מתקדמת: אנחנו עומדים עם טלפון נייד ומשתמשים באינטרנט של תחנת רכבת תחתית חסומה בשביל לוודא שיש לנו מקומות טובים במטוס חזרה הביתה. בלי תורים ובלי בלגן. כבר אמרנו שעדיף לטוס בריטיש?

משם הסתובבנו מעט בחוסר כיוון. כי לא היינו בטוחים לאן הולכים. אבל לבסוף מצאנו את Spitalfields, עוד שוק קטן וחמוד שבמקרה גם היתה בו תצוגת ריקודים באותו הזמן. הסתובבנו בין הדוכנים (קניתי לעצמי Snickers Cupcake) והחנויות הצידיות וראינו המון דברים חמודים ומגניבים. משם המשכנו לקחת אוטובוס למגדל לונדון.

המצודה העצומה הייתה בהחלט מרשימה. מדובר, למי שלא יודע, במה שהתחיל כטירה קטנה, הפך למרכז שלטוני בינוני, מצודה רצינית, כלא ואז מוזיאון. זה מבנה שעבדו עליו במשך מאות בשנים. בהחלט דוגמה מרתקת של האופי של לונדון ובריטניה באופן כללי, מקום שקיים כבר אלף שנים פחות או יותר. אז קראתי את הפלקטים שהיו מסביב והסתכלנו על אנשים מחליקים על קרח, חלקם ביותר וחלקם בפחות חינניות, והחלטנו לוותר על הסיור המלא משיקולי עלות וזמן. בפעם אחרת. משם המשכנו לעוד Starbucks כדי להתחמם ולטעון טלפונים.

עלינו על הגשר הידוע ביותר של לונדון והלכנו אותו. גם, ויתרנו על התצוגה העליונה לטובת פעם אחרת. אבל גם בלי, הנוף נחמד ויש שם גם נטייה מעניינת לשים מנעולים על הגשר כסמל לאהבה בין שני אנשים. זה היה מאוד חמוד. אחרי הגשר מצאנו אוטובוס שבדיוק מתחיל את דרכו ועלינו עליו בדרך לשוק האחרון של היום, שוק Burough.

שוק Burough הוא שוק דיי גדול מתחת למחלף או גשר או משהו כזה ולפי דעתי הוא השוק הכי טוב בלונדון (אבל לא הייתי בקמדן). למה? הוא קטן ואינטימי ולמרות שהיה עמוס מאוד (גם כשהגענו בערך שעה לפני הסוף), הוא הרגיש נעים ולא מציק. יש שם המון דברים מעניינים, המון מטעמים שונים לנסות והמון המון גבינה. קנינו המון גבינה. גם עכשיו, יותר מחודש אחרי, אני עדיין חושב שזה היה שווה את זה. איפה עוד אפשר לנסות כל כך הרבה גבינות, להיות קצת אניני גבינות ולקחת הביתה גבינה שיכורה. ובדרך החוצה גם פגשנו את עידן ודניאל שוב. תמיד טוב. רק חבל שלא הייתה פעם שלישית. בכל מקרה, לפי דעתי, צריך לבוא לפה גם בפעם הבאה בלונדון רק לעשות את זה מוקדם יותר.


Posted in Life by with 2 comments.

Comments

  • מנעולן says:

    Hello, Neat post. There’s an issue with your site in internet explorer, could test this? IE nonetheless is the marketplace chief and a huge section of other people will miss your magnificent writing because of this problem.