Let’s look at another week (more or less) of new things on Steam…

  • Pix the Cat – looks like a new 2D action game where you collect ammo and use it to shoot your enemies (or you buddies in multiplayer) and it kind of reminds me of Towerfall, as far as the basic loop is presented, but I’m not entirely sure. Available now for 10$.
  • Life is Strange – is an episodic story with a twist of a time-rewind mechanic. Considering it’s from the studio that made the critically panned Remember Me, it looks very interesting and very promising. Episode 1 is available now for 5$ or the season pass for 20$ (1$ discount per episode).
  • Besiege – seems, so far, as a simplistic physics based game about building siege engines and attacking castles. It doesn’t look like much right now but it’s just a very Early Access title right now.
  • Down to One – is a multiplayer only first person shooter but it seems like it’s playing on the hardcore angle and main idea is that 42 players go into a match, no respawns, and one player comes out. So it’s an interesting idea but is aiming in the entirely different direction than what I want from multiplayer games. Now in Early Acess.
  • Fahrenheit Remastered – is the HD remastered version of what is now, probably, the GOOD Quantic Dream game. Since I wanted to play it for forever now, here’s a good reason to bump it up the wishlist. Available now for 10$.
  • Towncraft – looks like a Minecraft to Simcity kind of game. You mine and craft and survive but your end goal is to build a thriving city. It looks interesting and definitely has potential. Coming in February.
  • Stay Dead Evolution – is a fighting game. But it’s full motion video. Yes, you read correctly. It looks like it’s mostly QTE based and, full video aside, seems very limited in scope but at least something worth a look. Coming on February 4th.

I think I’m enjoying doing this. It feels like I’m on the bleeding edge and I know about all the games before they go up on the news sites. Except, of course, if I’ve been reading development diaries for a while, like in TownCraft’s case. But still. What do you think?

Leave A Comment, Written on January 31st, 2015 , Gaming, Geekdom, Less Interesting News

יש לי הרבה דיונים על מוסכמות קוד. יש לי שיטה מאוד מוגדרת וקפדנית לאיך אני כותב. אני לא עושה את זה כי ככה למדתי. אני לא עושה את זה כי זה נראה לי יפה יותר. אני עושה את זה כי זאת הדרך היחידה שבה הקוד נראה לי מסודר. כי אם הקוד מבולגן, זה מפריע לי לחשיבה. וזאת דרך עדינה להסביר את זה.

חשבתי על זה עכשיו אחרי שהסתכלתי על הכיור. אין לי בעיה עם כיור מלא כלים. יש לי בעיה עם כיור מבולגן. יש סיפור ישן של דיוויד לנגפורד בשם “סוגים שונים של אפלה”. הוא מתאר משהו שנקרא ‘פיגוע תחת השראה חזותית’. מדובר בתבנית מתמטית ששוברת את האזור החזותי של המוח וגורמת לסוג של שבץ מוחי. תבניות מסובכות מאוד גם גורמות למוות.

אז אני לא מקבל שבץ מכיור מבולגן או קוד מבולגן אבל זה מאיט ומסבך אותי. ואני לרוב לא מסוגל לקלוט אותו או לעבוד איתו אלא אם כן אני מסדר אותו שיראה כמו שצריך.

בגלל זה אני עושה את זה. לא בגלל חשיבות עצמית או התנשאות. אני עושה את זה כי אני לא מסוגל אחרת.

Leave A Comment, Written on January 28th, 2015 , IT, Life, Programming

I recently did, what I call, “The Steam Exploration Challenge”. The point of which was to use the front page carousel of Steam and it’s Explore section everyday, perhaps several times a day, to go through and mark down every game and piece of software on Steam. With the addition of the Discovery Queue and the “Not Interested” button, I could make it so an app page appeared to me only once and never showed up again.

Currently I have 4,500 apps under my belt. Which is but a fraction of the 8000+ games, software and DLCs on Steam but I do think I covered more than 90% of the Games + Software section. This gave me three distinct things: (1) A great sense of accomplishment, (2) A very clean Steam frontpage; and (3) an almost immediate knowledge of games that are added to Steam.

This is how my Steam frontpage looks now. Please find all the differences with yours.

Now, let’s discuss the 3rd thing I mentioned. Since I have a clean Steam frontpage, every new thing that is added or unblocked, I notice almost immediately. So, why not use my powers for good and share in the bounty that I see, as long as it’s interesting and not a fan servicy boob simulator (The link is just for reference. Please, do not click it). Let’s start with some backlog.

Read the rest of this entry »

Leave A Comment, Written on January 27th, 2015 , Gaming, Geekdom, Thinking Out Loud

During the writing of the previous entry, a strange woman approached me and asked me if this is an event where people played games or just developed them. I said that, sometimes, people would stop to play a game to relax or give the brain a break. Then she asked me what is “That game that all the kids are playing”. I said I don’t think there is such a thing anymore. She said, of course there is. And she finally remembered she meant Minecraft. I can understand why she would think what she thought. Then she asked me if I knew anyone who was really good at it. Against that I was speechless so she walked away. Normals are weird.

Anyway, back to the regularly scheduled program. Shortly after I finished writing, Jeremie arrived and then everyone started waking up and showing up and we got back to work. As our games were mostly done from yesterday, this day was was spent on integration, bug fixing, polishing, balancing and adding just a few more tidbits for the fun of it.

And when it came time to present, our game looked like one of the most polished games there and, I think, it’s one of the, if not the, best games of this Jam location. I’m not discounting the possibility of another team like “Keep Talking and Nobody Explodes” somewhere around the globe but I think ours is a prime candidate for mentioning. Just need to wait for this year’s Unity blog summation.

I also found out that the main reason why our game from last year didn’t reach the finalists list for the GameIS awards is because it had no instructions and no one knew how to play it. So, this time we added some explanation text and hopefully, it will pass muster. It will be really cool to win an award for it.

Leave A Comment, Written on January 26th, 2015 , Gaming, Life

Because the Italy posts are still under review, it’s time to write something new. Well, it’s a good thing it’s the end of January because Global Game Jam!

I think my illness messed up my sleep schedule because I feel just more tired, especially in the mornings, and so it took me more time than I intended to just get out the door. I eventually got to the new site (Beit Ha’eer) in time to sign in and hear the opening statements.

After the announcements, I mostly walked around as I didn’t really have ideas popping out of every whole. I ended up at the Room where Amit took over a table and so I listened to him and Jeremie and joined the conversation with them and some others and after 15-20 minutes of back and forth, we had an idea for a game. We gathered the remaining personnel and got to work.

Our idea was to combine three games into one but have them all controlled by one button (hitting that diversifier, maybe Stephen Hawking will want to play our game). And, quite surprisingly, we had somewhat fleshed out prototypes and even a combination of all three by the end of the first day. Which is quite nice.

Now, it is the beginning of day two and we should be wrapping up, fixing bugs, polishing, tweaking and getting some sounds and music in.

We could do that in 9 hours. No problem.

Leave A Comment, Written on January 24th, 2015 , Life

אני לא אוהב את חידוני השרשרת של סוף השנה ואני גם לא ממש בקטע של החלטות תחילת שנה אבל אני כן יכול להסתכל אחורה על השנה שהייתה ולבחון אותה מעכשיו. דבר ראשון שקל לשים לב הוא שהייתי הרבה פחות פעיל פה מבעבר. זה בעיקר כי הייתי מאוד עסוק בעבודה שהתחילה רק חודש קודם ורציתי להשקיע. אבל בואו נראה מה היה.

  • 01/01 – טוב זה לא ממש 2014 אבל התחלתי עבודה חדשה בדצמבר 2013 וזה דיי צבע לי את כל השנה. תמיד רציתי לעבוד על משחקים ועכשיו קיבלתי הזדמנות. זה לא הפרויקט האישי שלי אבל רק לעבוד בתחום, לצבור נסיון, הבנה וקשרים, זה כבר נהדר בפני עצמו.
  • 24-26/01 – הלכתי ל-Global Game Jam הראשון שלי. תמיד חששתי להצטרף אבל בהשראת עמית, ראש הצוות שלי, הלכתי ועבדנו ביחד עם אנשים מגניבים והיה כיף והוצאנו משחק מגניב.
  • 31/01  – יום אחד כשחזרתי מהעבודה, שני מטורפים החליטו לרדוף אחרי במעלי ובמורד חיפה עד שנכנסתי לתאונה והם ברחו. זאת הייתה חווייה לא נעימה ששיבשה לי את הכמה חודשים שאחרי אבל אני חושב שעברתי את זה.
  • 09/02 – הבלוג של Unity הציג את המשחק שאנחנו עשינו בתור דוגמה ל-GGJ. הבלוג! הרשמי! של Unity! והמשחק! שלנו! מוצג ראשון! אההההה! כן. זה מגניב.
  • 23/02 – עברנו רשמית למרכז. אני מצאתי עבודה במרכז ומעין לומדת בפתוחה אז זאת הייתה ההחלטה ההגיונית. דירה אמיתית שנייה שלנו ביחד וכרגע אנחנו עם 2 מתוך 2 בעלי דירה נחמדים. מחזיק אצבעות.
  • 15/03 – הצלנו כלבה משוטטת ברחוב. היא ברחה ממסיבת הפורים של אחד השכנים מבנין ליד והיה קצת קשה להשיג את הבעלים אבל למחרת בבוקר הכלבה הוחזרה לביתה בשלום. זה מרגיש טוב מאוד לעשות משהו נחמד בצורה אלטרואיסטית. צריך לעשות לעתים יותר קרובות.
  • 26/03 – חגגנו 24 למעין. לא רציתי לעשות משהו ממש גרנדיוזי אבל לא רציתי לאכזב. אז אספנו כמה משפחה וחברים ועשינו מסיבה קטנה. אני חושב שהיה טוב. :)
  • 15/04 – פעם ראשונה שהלכנו לפסח חברים. היה ממש כיף ואני עדיין מתבאס על זה שהרגשתי רע ופספסתי את התמונה הגדולה. אבל עדיין היה כיף גדול ולא הייתי מוותר.
  • 18/04 – חגגתי 30, המספר הנחמד והעגול. זה נשמע מבוגר אבל אני ממש לא מרגיש ככה. אני מרגיש נהדר ואני חושב, שסך הכל, החיים שלי נהדרים.
  • 12/05 – לוג’יטק קנו אותי. בכסף. בעכבר. יצרתי קשר עם שירות לקוחות כדי לנסות לתקן את העכבר שלי. שלחו לי עכבר חדש. לוג’יטק מגניבים!
  • 19/05 – המצאתי משחק קוביות. בסדר. הוא לא מדהים אבל אני חושב שזאת התחלה טובה. עוד אין לי משחק קלפים אבל אני עובד על משחק הלוח.
  • 08-09-11/05 – חשבתי כמה מחשבות עמוקות. כל כך עמוקות שאני חולק אותן שוב עכשיו.
  • 04-05-06-10/08 – איבדנו חברה ותיקה, אחות גדולה. בור שאי אפשר למלא. כואב נורא. סליחה.
  • 18/08 – כן, אני רואה צורך לציין את זה. ממה שאני ראיתי עד אותו הרגע, מעין שיחקה קצת משחקי תפקידים כשהייתה קטנה, כמה משחקי לוח או מחשב מאוד מסוימים שאהבה וזהו. אבל כאן ראיתי את הניצנים לכך שמעין הופכת ליותר מרק Gamer-Adjacent. ואני אוהב את זה. למרות שהחפיפה לא גדולה, אני אוהב את זה שיש לה עכשיו Wishlist.
  • 16/09 – הבלוג חוגג 9 במתכונתו הנוכחית.
  • 21/09-08/10 – יצאנו לטיול באיטליה. היה ממש כיף. הרשומות קיימות הן רק דורשות עריכה ויצאו בחודש הקרוב.
  • 07/12 – הלכתי לראשונה לכנס השנתי של עמותת GameIS. הייתי יכול לעשות יותר טוב אבל התחלה טובה.

חוץ מזה, דברים שלא מצוינים פה, הוא שדיימוס הלך לישון וסירב לקום. אני עדיין בודק את האפשרות להחזיר אותו אבל יכול להיות ש-4 שנים זה כל מה שהוא היה מסוגל לתת. אנחנו מאוד קרובים לשחרור של המשחק. אני לא יכול להגיד מתי בדיוק אבל הלחץ בעבודה בהחלט עולה. התחלתי סמסטר חורף בטכניון עם שניים מתוך שלושת הקורסים האחרונים שאני צריך לעשות. אז אני אפילו עוד יותר לחוץ. ועם כל הלחץ והרבה פחות זמן, לא ממש יצא לי לעבוד על פרויקטים פרטיים למרות שיש לי כמה רעיונות להמשך של כמה מהם. ואני מבין שהמצב הזה כנראה ימשך עד הקיץ, עד שאסיים את הסמסטר השני ואת התואר. גם הלכתי הרבה פחות לכנסים. הייתי רוצה להשתתף יותר, הייתי רוצה להריץ משחקים או לכתוב משחקים או שניהם לביגור אבל יכול מאוד להיות שאני בקרוב אצטרך לבחור בין קהילת המשחקים לקהילת המד”ב ומי מהן תהיה ההשקעה העיקרית שלי ומי רק תחביב צדדי.

אני קצת מדוכא כשאני כותב את זה ואני לא בטוח לגמרי למה. אולי זה הלחץ, אולי זה העובדה שמחר האזכרה לאסף. אבל במבט לאחור, חוץ מדבר אחד מחורבן ברמות שאי אפשר לתאר, השנה שלי הייתה דווקא דיי טובה – מוצלחת ונהדרת אפילו. אני מתגעגע לקרן. וגם לאסף. אבל אני גם בטוח ששניהם, אם עדיין היו פה, היו שמחים במה שהשגתי ולא היו רוצים שאסוג בגללם. אז את 2014 אני כנראה אזכור בגלל אותו אירוע אבל אסור לשכוח שסך הכל, זאת כן הייתה שנה טובה.

באוטובוס לטכניון. הכרטיס עולה 6.90. אני נותן לנהג 12. הוא מנסה להחזיר לי את השנקל. וכשאני אומר לו את העודף הנכון הוא מתחיל להתלונן על מתמטיקה מורכבת על הבוקר.

חוץ מזה ש-8:30 זה לא כל כך מוקדם ונהגי אוטובוסים בטוח קמים הרבה לפני, 12 – 6.9 זה מסובך? 2 + 3.1 זה מסובך?
עצוב לי אם זה המצב הממוצע היום.

Leave A Comment, Written on December 31st, 2014 , Humanity, Life, Thinking Out Loud

אז מי שבאמת אכפת לו מה קורה פה בטח שם לב שלא היו הרבה עדכונים מאז ספטמבר. זה נגרם בגלל שהייתי מאוד לחוץ בעבודה ולימודים אבל גם בגלל שכל זמן שהקדשתי לבלוג הלך לטובת כתיבת הרשומות מהטיול באיטליה. זה יותר מסובך ממה שחושבים. אבל סיימתי את הטיוטות הראשונות. עכשיו אני רק צריך לערוך ולוודא שזה נראה כמו שצריך ואני אתחיל לשחרר אותם בקרוב.

עוד משהו מעניין שגיליתי: בממשק הרשת של WordPress הוא לא נותן לי להעלות קובץ שגדול מ-2mb אבל דרך הטלפון הוא מתלונן רק על קבצים שמתקרבים ל-20.

בכל מקרה, בקרוב יהיה שצף של עדכונים. להגדרות מסוימות של “שצף”.

1 Comment, Written on December 28th, 2014 , Life

“תגיד את זה שוב,” אמר רועי וניסה לא להישמע כאילו הוא בהלם.
“מה שאמרתי,” חזר האיש בחליפה שנהג ברכב במהירות שהייתה רק קצת מעל ההגיוני במעלה דרך השלום, “הוא שאני אגרום לכך שהמקרה שלך יחמיר, אתה תפוטר מהמשטרה, ארגון ביטחון עצמאי ישכור את שרותיך אבל אתה בעצם תעבוד בשביל יחידת סודית שממומנת על ידי תקציב שחור של השב”כ.”
“את כל זה הבנתי,” אמר רועי. “אבל איך אמרת שקוראים ליחידה הזאת?”
“האיש בחליפה נאנח ושפשף קלות את עיניו. “טכנית, ליחידה אין שם. אבל בגלל שאנחנו ‘מחוץ לספר’,” הוא החווה את סימני הציטוט ביד אחת. “החבר’ה פשוט קוראים לה מספ”ר.”
“ואיזה מספר אתה?” רועי חייך.
האיש בחליפה תקע בו מבט עייף. “עכשיו זאת בדיחה שלא שמעתי כבר עשרות אלפי פעם.”
“בסדר. בסדר,” רועי התרצה, שילב את ידיו שוב והביט קדימה. “למה דווקא אני?”
“כי אנחנו צריכים בשר תותחים,” פלט האיש בחליפה ומיד המשיך, “וכי אתה בחור צעיר ונחוש, אינטליגנטי ומהיר תגובה, בעל כושר גופני טוב והמוכנות לעשות מה שצריך כשזה לטובת הכלל. אז רק לידיעתך הכללית…” הוא העיף ברועי מבט ארוך, “אין הרבה כמוך.”
“ומה אם אגיד ‘לא’?”
האיש בחליפה החזיר את עיניו אל הכביש. “אז אני אגיד שהפסד שלך ובהצלחה עם מבחן הבלש הרביעי.”
“אתה לא חושש שאני אספר למישהו על היחידה הסודית שלך?”
“לא ממש. תקליט את עצמך מספר למפקד שלך על יחידה סודית של משטרת ישראל והשב”כ שפועלת מחוץ לספר, מגייסת אנשים מתחת לאף של מודיעין ועושה דברים שהחוק לא מכסה והממשלה מעדיפה להתעלם מהם. שלח לי את זה. לא צחקתי טוב כבר הרבה זמן.”
רועי ניסה להסתיר חיוך. הוא התחיל לחבב את הבן-אדם. “אז אני בפנים.”
“זה מה שחשבתי,” אמר האיש, בלם בחוזקה והסתובב בפתאומיות אל אחד משבילי הכניסה לקרייה. החייל בכניסה עצר אותו וביקש תעודה מזהה. האיש חילץ ארנק עור שחור ודק מכיס מקטרונו, פתח אותו והראה אותו לחייל.
“או שיט,” אמר החייל. “זה אחד מאלו. בועז!” הוא קרא חזרה אל הבוטקה הקטן. “תביא את הפנס.”
“איזה פנס?” שאל החייל השני מהבוטקה.
“נו, הפנס ההוא. המיוחד. על הקיר הימני, בפינה העליונה.”
“מה זה הדבר הזה?” תהה בועז כשזרק את המתקן הקטן אל חברו שהדליק אותו וכיוון אותו אל הארנק הפתוח. רועי זיהה את הגוון הייחודי של אור אולטרא-סגול.
“רשאי כניסה!” אמר החייל עם הפנס ובועז פתח את השער. “סליחה על העיכוב,” אמר לאיש בחליפה.
“רק תנסו לבזבז פחות מהזמן שלי בפעמים הבאות,” אמר האיש בחליפה ונהג פנימה.
“מה אמרת שהשם שלך?” שאל רועי.
“לא אמרתי. ואל תבנה על זה שאגיד. אבל אתה יכול לקרוא לי ‘המפעיל’.”

כמו שלצבא יש יחידות רגילות, יחידות עלית ויחידות שחורות שמעדיפים לא לדבר עליהן. מה אם למשטרה גם היה את שוטרי הרחוב, ימ”מ ועוד יחידה שמעדיפים לא לדבר עליה. כשעלה לי הרעיון הזה חשבתי שהוא נחמד בפני עצמו (ואני כנראה לא הראשון שחושב עליו למרות שאני לא מצליח להיזכר בשום דבר דומה – חוץ מאולי Dark Blue) אבל הוא יהיה בסיס נהדר בשביל לבדוק את השיטה שאני כותב – The Human Factor כי מדובר בבני אדם רגילים בתקופה מודרנית אבל עם אפשרות להרבה פעולה ומגוון דמויות שונות כמו גם בסיס פעולה ושיטת משימות קצרות.

אז, האם זה מעניין מישהו? האם זה משהו שיתחשק לכם לשחק? האם מישהו רוצה לעזור לי לפתח את זה?

“סמל רועי דנין,” הפסיכולוג של המחלק חצי קרא, חצי הקריא את התיק שמולו. “ארבע שנים במשטרה,  דעות משבחות…” הוא דפדף קצת בתיק, “ברובן מהמפקדים שלך ומהשותפים שלך. ניגשת שלוש פעמים למבחן הבלש.” הפסיכולוג הרים את עיניו אל רועי שזז באי נוחות על הספה ממול. הוא לא היה צריך שיגידו לו כמה פעמים הוא נכשל. “סך הכל, היסטוריית שירות קצרה אך לא רעה. לא מעיד על משהו יוצא דופן.” הוא סגר את התיק והניח אותו בצד.
“אז למה אני פה?” רועי נשען קדימה.
“זאת שאלה מצוינת. למה אתה פה? כי זו המדיניות אחרי כל שימוש בנשק. במיוחד בנסיבות כמו שלך.”
“אילו נסיבות? יריתי לו ברגל. הוא לא מת. לפי מה ששמעתי הוא אפילו שוחרר מבית החולים באותו הערב.”
“אבל השאלה היותר חשובה היא למה ירית בו? הוא לא איים על אף אחד. הוא ברח ממך. היית יכול לרדוף אחריו, לתפוס אותו ללא אלימות מוגזמת.”
רועי פכר את אצבעותיו. “אלימות מוגזמת? זה רק כדור אחד בירך. והוא עבר נקי לחלוטין. הוא לעומת זאת עדיין החזיק סכין מטבח שהוא לקח מהדירה. אם הוא היה תופס מישהו, זאת הייתה אלימות מוגזמת.”
“את מי הוא היה תופס בארבע אחר הצהריים ברחוב מגורים נידח בגבעתיים? הרחובות היו ריקים.”
“היו ריקים, כן. אבל ימינה מסוף הסימטה היה גן אורים שמשחרר את הילדים פחות או יותר באותו הזמן. אם הוא היה מגיע לשם, היה לנו מצב בני ערובה במקרה הטוב.”
“אבל לא יכולת לדעת שהוא ירוץ לשם.”
“כן יכולתי. הוא החזיק את הסכין ביד ימין. מה שאומר שהוא ימני. הבחירה השרירותית של ימניים נוטה ימינה. כמו כן, הוא רץ בצד הימני של הסמטה והצד השמאלי שלה היה חסום על ידי צפרדע. הוא היה פונה ימינה.”
הפסיכולוג נשען לאחור בכיסאו. “ואתה רוצה לשכנע אותי שכל זה עבר לך בראש כשאתה רודף אחרי חשוד בכל הכוח, רגע אחרי שהשותף שלו תקף את שלך.”
“כן,” אמר רועי ונשען לאחור גם הוא, בטוח שאין דרך אחרת לראות את התרחשויות.
הפסיכולוג הביט בו לרגע, מנתח את הדברים בראשו, ואז הרים את אצבעתו. “אבל לא יכולת לדעת באמת שהילדים יהיו מחוץ לגן.”
“אתה צודק. זאת הייתה רק השערה. לכן יריתי בו רק אחרי ששמעתי את הצלצול.” אמר רועי ושילב את ידיו אל חזהו.
הפסיכולוג בהה בו עוד רגע עד שהבין שאין עוד מה להגיד. הוא סגר את מקטרונו, אסף את התיק וקם. רועי קם איתו. “תודה שבאת, סמל דנין,” אמר והם לחצו ידיים. “אגיש את ההמלצות שלי למפקד שלך עד סוף השבוע. עד אז אתה בחופשה בתשלום.”
“מה?”
“אל תדאג. זה נוהל סטנדרטי. מיכל תאשר לך חניה.”
“זה בסדר,” אמר רועי. “אין לי אוטו.” ויצא החוצה, מנסה לטרוק את הדלת בלי שזה ישמע ככה.
כשיצא אל חדר ההמתנה, קם מהספה אדם בחליפה פשוטה, בלי עניבה, והלך לכיוונו. “רועי דנין?” הוא שאל, מושיט את ידו ללחיצה.
“מה אתה רוצה?” רועי שאל, משלב את ידיו שוב.
“לגרום לפיטורים שלך,” אמר האיש וחייך חיוך לגמרי לא מתאים למצב.

The Less Interesting Times is proudly powered by WordPress and the Theme Adventure by Eric Schwarz
Entries (RSS) and Comments (RSS).

The Less Interesting Times

In Search of a Better Tomorrow