Ten Out of Ten

In the gaming spheres, scoring is, for some reason, a really big deal. People often go to shaming campaigns if the game they really loved gets a 7 out of 10. First of all, that’s stupid. 7 out of 10 is pretty good. For me, it means mostly fun with a few caveats. 5 is not atrocious but decent if it weren’t for some flaws that should have been fixed. Then there’s the 10 out of 10, also a very fought over score. Because it looks so final. It’s saying, this is the best there is and can ever be. The point is, it’s not. 10 out of 10 is the best that reviewer thinks things can be right now. But then something new comes along that is better. So, consider this: Every time something gets full marks, 5 stars, 10 out of 10, it actually makes every previous 10 out of 10 in their category slightly less 10-ish. It might still count as a 10. If you go back to it at that time, it might be 9, comparatively. That doesn’t diminish its original value. It just means the scale has been expanded. This is true for anything that is an infinite game. A finite game like a school test can have a 100 and no more. But in art, the game is never over.


Posted in Gaming, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

The Loss of Nuance

I don’t want to harp too long about this but I felt I had to say something. I am definitely not the first to mourn the loss of nuance in today’s discourse, in everything. It’s all so polarized, when the only options that seem to be available are the two extremes. It’s ok to have a stance but it’s not ok to demonize the other side. It’s ok to hold two opinions that might seem at odds at the same time.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with comments disabled.

הפרכה זה חשוב

מדע זה לא רק גוף של ידע, זאת דרך מחשבה. קוראים לה ‘השיטה המדעית’ (The Scientific Method). חלק חשוב מהשיטה המדעית היא ‘יכולת הפרכה’ (או Falsifiability). זאת אומרת, מה צריך לקרות, איזה ניסוי עם איזו תוצאה תשמיד את ‘התאוריה’ (Theory) לחלוטין או לפחות תשלח אותה חזרה לאזור ‘ההשערה’ (Hypothesis). כן, גם לתאוריות כמו תאוריות הכבידה יש הפרכה. אם תעשו ניסוי של להחזיק תפוח ואז לעזוב אותו, אבל במקום ליפול הוא ימריא לשמיים, זה יפריך את תאוריית הכבידה. לתאוריות שאין להן הפרכה אנחנו קוראים תיאוריות קונספירציה (כי כל דבר שתגיד להם רק יאשש את התאוריה) או אמונה. למה כל ניפוח השכל הזה? כי הרבה פעמים בהרבה מקומות עכשיו קורה לנו שמגיע אחת עם תיאוריה שאפשר להפריך ואחת עם תיאוריה שאי אפשר להפריך (בדרך כלל על ידי הטענה ש’אלוהים אמר’ או ‘זאת זכותנו הטבעית’ או יותר בכללי, ‘כי ככה’) והן צריכות להגיע לאיזו שהיא הסכמה. אבל אם אי אפשר לדון בטענות, בגורמים, באילו ניסויים אפשר לעשות כדי לדעת מה הדרך הטובה יותר, אי אפשר להתקדם. לא משנה מה תהיה התוצאה, הצד שמייצגת מי שהפסידה (לרוב בגלל שקול אחד יותר היה נגדה) יהיה מאוכזב הרבה יותר מאשר הצד השני. ולמי שלא זוכר, המטרה של פשרה (קרי, דמוקרטיה) היא שכולם יהיו מאוכזבים כמה שיותר במידה שווה. אז, אם אפשר, בחייאת ראבאק, להוציא ממוקדי השלטון את המטורפים הדתיים, החשובים בזכות עצמם, הגזענים צרי האופקים, וכל אלו שלא יכולים להביא הוכחות יוצאות מהכלל לתמוך בטענות שלהם.


Posted in No Category and tagged , , , by with comments disabled.

The Last APOD Wallpaper Pack

I started making these packs a while ago because I found a lot of APOD images to be very high quality, quite beautiful, and a great addition to any wallpaper collection. I would go over each year’s images, filter out those that are good looking, conform to a standard 16:9 format (or can be mildly squashed/stretched to fit) or with a background that allows them to sit neatly with black borders, and collect them all in a special folder for wallpaper use. I kind of fell off the wagon for a bit until a good friend of mine told me she likes it and wanted more of it. So I did more of them. Then, a ten years ago, said friend tragically died. That hurt, a lot, and I lost the passion for it. Then I realised that this past February would have been Keren Embar’s 46th birthday and this year we will be marking a decade of our loss. I’m crying now just thinking about it. Not just because she was a very meaningful friend and one of the best people I ever knew, but this was also a great loss for her doctorate field and could have done so much for science and our understanding of our environment. Just a glancing search for her name pulled up tens of papers, citations, and articles about her work, even though she just finished her PhD before she died. I don’t think I’ll do more of these. But I wanted to Continue Reading →


Posted in No Category and tagged , by with comments disabled.

Unity Tidbit: Build Automation for iOS

Look, it’s now easy to build an app for iOS without an actual mac on your desk, using Unity Build Automation (formerly Unity Cloud Build). This is a summary of the official tutorial which is, by the way, unique. I mean, iOS is it’s own special part of the Build Automation guide. Here’s what you need to do: And that’s it! Easy, right? The answer is no, by the way. Glad to see it’s just as easy now as it was in a Game Jam long ago when someone asked as why we had an Android, PC, and web version of our game but no iPhone version. (I heard they stopped using the fax, though. Maybe it was outside my process.)


Posted in No Category and tagged , , , by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: פיזיולוגיה של מחוננים למתקדמים

אואטר, הדף, הדממה, וסטטית ישבו באחת מחדרי הישיבות הזמינים לנוטרים. דוקטור ליבנשטיין עמד מול הלוח המחיק והסתכל עליהם. “לטובת החדשים יותר מבינינו שאולי עוד לא שמעו את זה, הנה קצת מבוא למחוננים א’,” הוא אמר וחייך. “אנחנו לא יודעים את המקור של המוטציה הזאת או מתי היא התחילה, כי קשה לנהל מחקר כזה ועדיין לשמור על הסודיות שאנחנו צריכים, אבל אנחנו כן יודעים שיש כמה הבדלים מאוד מסוימים בין מחוננים לבני אדם רגילים.” הוא עצר לרגע את שטף הדיבור כדי לצייר שתי דמויות מקל על הלוח. “למקרה ואתם תוהים, לא. עדיין לא מצאנו מחונן בלי יכולת על-אנושית כלשהי ועם מערכת דפוקה לחלוטין.  הייתם חושבים ששינוי גנטי כזה יגרום לבעיות אבל…” הוא משך בכתפיו. “אנחנו עוד לא יודעים למה. אבל כן אפשר לזהות את ההבדל הביולוגי או, כמו סטטית פה, את ההבדל המנטלי.” הוא צייר שלושה קווים ליד הדמות הימנית. אחד בגובה מרכז הגוף, אחד בגובה הראש ועוד אחד מעליו. “אם זה עוזר לכם, תחשבו על איך מחשב עובד: יש את החומרה הפיזית…” הוא כתב ‘Bioware’ על הקו הנמוך. “או כמו שאנחנו אוהבים להתייחס אליה. יש את התוכנה…” הוא כתב ‘Wetware’ על הקו השני ליד הראש של הדמות. “או בשם החיבה המקצועי שלה. ואז…” הוא נקש על הקו העליון עם העט שלו. “יש את זה. אין לנו עדיין שם מתוחכם לזה. אני לא אדם רוחני במיוחד אז אני אמנע מהשימוש במילה ‘נשמה’…” הוא עצר לרגע ואז חייך חיוך קטן,” מעכשיו, אבל ההנחה הנוכחית שלנו, מבחינת כמה שהמדע מבין את התהליכים, היא שמה שהופך אותך לאתה יחודי אלו התבניות המשתנות שרצות על אותן Continue Reading →


Posted in No Category and tagged , , by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק י’

“את רוצה שהוא ייכנס לשם?” סטטית הצביעה אל תוך התא. “כן,” זיקית חייכה, פניה עדיין צמודים לסורגים. “ושהוא יהיה שם לבד, איתך?” “כן…” זיקית הרימה גבה אחת. “שום סיכוי,” סטטית אמרה ושילבה את זרועותיה. “אוף… את לא כיפית.” “אני אעשה את זה אם צריך,” אואטר אמר, מניח את ידו הכי גבוה שהיה יכול על זרועה של סטטית, קצת מעל המרפק. “שום סיכוי. אני לא סומכת עליה גם בלי כוחות.” “חובה שזה יהיה שם בפנים?” אואטר שאל את זיקית. “ובכן, לא חובה,” היא ענתה. “אבל זה בהחלט יהיה יותר כיף.” “תתמודדי,” סטטית הוסיפה. “בסדר, בסדר…” זיקית התיישבה ישיבה מזרחית בתנועה חלקה אחת וחיכתה. לאואטר לקח רגע קל עד שהוא הבין שהוא צריך לחקות אותה והתיישב גם. “קצת יותר קרוב,” זיקית אמרה. “שני מטר מינימום,” סטטית אמרה מיד. “אוף איתך,” זיקית זעפה והתקדמה הכי קרוב שהיא יכולה אל הסורגים. סטטית לא הגיבה אבל לקחה צעד לאחור ונשענה על הקיר, רגל אחת מקופלת לאחור, זרועותיה עדיין משולבות. אואטר הסתכל על כל הנוכחים ואז ניסה להתיישב הכי קרוב שהוא יכול לסורגים שלא יעצבן את סטטית. הוא סידר את עצמו בישיבה מזרחית וחיכה לזיקית. היא עצמה את עיניה אז הוא עצם את עיניו גם. “אתה אל תעצום את העיניים,” זיקית אמרה. הוא פקח את עיניו וראה ששלה עדיין עצומות. “תשאף ארבע שניות,” היא אמרה ושאפה. “תחזיק ארבע, תשחרר שש,” היא שחררה את הנשיפה הארוכה. הוא ניסה לחזור על פעולותיה. “זה לא מה שעשית בפעם הראשונה,” הוא הוסיף. “צריך ללמוד ללכת לפני שרצים, חרגול.” היא חייכה. “בכל מקרה, תסתכל עליי, שים לב לכל פרט, תחזיק את Continue Reading →


Posted in No Category and tagged , , by with comments disabled.

החוסר בסקרנות

לא מזמן, חבר שלי אמר לי משהו מאוד מעניין, מרענן, ומעלה תובנה: “אנשים יודעים לתפעל רכב. מעט מאוד אנשים באמת יודעים לנהוג”.זה גרם לי לחשוב על איך אנשים ניגשים לדברים שהם עושים בחיים. “אנשים שיודעים רק לתפעל” הם אנשים שקיבלו את ההסבר איך דבר עובד אבל לא באמת הבינו אותו, לא באמת הבינו איך ולמה. זה נראה לי איך שזה עובד בלימודים גבוהים באוניברסיטה מול מכללה. במכללה לומדים את הכלים. באוניברסיטה לומדים הרבה יותר לעומק. במקרים שבהם מה אדם יודע לתפעל רלבנטי לכולם, כמו בנהיגה למשל, אנחנו מקווים שהוא לפחות זוכר את כל מה שלימדו אותו ומתייחס לזה ברמת הדגש הנחוצה אבל זה לעתים רחוקות נכון (ראו, איתות). הדבר עוד יותר נכון כשמדובר במשהו שלא עוסקים בו תכופות או שלא מייחסים לו חשיבות עילאית. אני מקווה, בתור אדם סקרן מטבעי, שכשמדובר במשהו שעוסקים בו בצורה תכופה מספיק אז אנשים יתחילו לנסות להבין מה ולמה, כי אני מוצא שזה בדרך כלל מעשיר את החווייה ומוציא תוצאה סופית טובה יותר. זה נכון לרוב המקצועות, אפילו “הנמוכים” ביותר. אם מדובר במלצר, אם הוא לא רק יביא אוכל אלא ישקול את הניואנסים של העבודה שלו ואיך לעשות אותה קצת יותר טוב, הוא כנראה יגרום ללקוחות להרגיש יותר טוב ויעלה את הסיכוי לטיפ. אם מדובר בפועלת בניין, אם היא לא רק תניח את הלבנה איפה שאמרו לה או תשפוך את המלט למסגרת אלא באמת תשקול את המשמעות של המיקום או הפיזור האידיאלי ותנסה לעשות אותו יותר טוב, כנראה שהבניין יהיה טוב יותר (כנראה שלא בהרבה אבל מספיק) ואולי מספיק בשביל שמפקח ישים לב וירצה לקדם Continue Reading →


Posted in No Category by with 2 comments.

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ט’

“זה בהחלט לא מה שציפיתי,” אמר דוקטור ליבנשטיין כשבחן את אואטר מכף רגל ועד ראש. “גם אני לא, דוק,” אואטר אמר. אואטר ישב על מיטת הבדיקות במרפאה של בסיס הנוטרים. סטטית עמדה לידו, מחזיקה את זרועותיה קרובות לגופה. אואטר חשב שהוא ראה אותה כוססת את ציפורניה אבל כל פעם שהגניב מבט לכיוונה, היא הסתירה זאת. דוקטור ליבנשטיין היה גבר ממוצא אירופאי בגובה ממוצע, הופעה מדוגמת, וחלוק לבן מאוד. הוא פתח שוב את התיק אותו קרא קודם. “אם הבנתי נכון, את–אתה, השתלטת על הגוף של משנה צורה, כנראה משנה צורה עם איבר פנימי שמאפשר לו לייצר סוג של ענן חלקיקים שיכולים לשכתב את המבנה שלו וגם של אדם אחר, ועכשיו אתה לא מסוגל לשלוט על האיבר הזה והוא עובד אינסטינקטיבית.” אואטר הסתכל אל סטטית ואז חזרה אל הדוקטור. “כן. ככה זה נראה.” “אז יש לי חדשות רעות בשבילך,” ליבנשטיין אמר וסגר את התיק. “אוי לא.” “מה החדשות, דוק?” סטטית התערבה. “הבעיה היא שמעולם לא היה לנו משנה צורה לחקור ככה. אז אני כנראה יכול להריץ עליו כמה בדיקות, לנסות להוציא דגימות מהאיבר זה, שצריך למצוא קודם, לנסות להבין איך הוא עובד, וכוליי… זה ייקח הרבה זמן, יהיה לא נעים, אולי אפילו יכאב, וגם אז זה לא בהכרח יעזור לו לדעת איך להפעיל אותו… כמה מעניין שכל התהליך יכול להיות.” “אז מה אני אמור לעשות?” “רגע, עוד לא חשבתם על זה?” ליבנשטיין הסתכל מאואטר לסטטית ותחב את התיק מתחת לבית השחי. “כן, חשבתי על זה,” סטטית אמרה ועיסתה את מצחה ביד אחת. “חשבת על מה?” אואטר שאל, קולו הצפצפני עולה קצת יותר. Continue Reading →


Posted in No Category and tagged , , by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ח’

הדף אהבה לקום מוקדם. זה נתן לה התחלה טובה יותר ליום. היא הספיקה להתארגן ברוגע, לא לדאוג לאיחורים ואולי גם לעשות משהו כיפי לפני שכל הבלגן מתחיל. היא בדיוק עמדה מול המראה בשירותים, מצחצחת שיניים, כששמעה את הצרחה. היא סובבה את ראשה לכיוון החדר של אואטר, משם הצרחה הגיעה, והרימה גבה אינסטינקטיבית. קללה בקעה משם בקול יותר גבוה ממה שהיא זכרה אותו מדבר אתמול. היא הורידה גבה אחת והרימה את השנייה. הדלת אל החדר נפתחה בכוח כשהמשיכה לצחצח את שיניה ואואטר עמד בפתח. לפחות, היא הניחה שזה אואטר כי זה היה החדר שלו ולא כל אחד יכול להיכנס לבסיס שלא לדבר למגורים של הנוטרים עצמם. היא הניחה זאת כי בפתח עמדה מה שנראתה כמו ילדה בגיל דו ספרתי נמוך, אולי חד ספרתי, קצת שמנמנה, לבושה בכותנת לילה פרחונית עם תחרה בצבעים של כחול בהיר ולבן. שערה היה בלונדיני, מתולתל ומסופר לגובה הסנטר. היו לה את העיניים שזכרה מהצורה של זיקית אתמול אבל המבט בהן היה בוער בזעם. “הדף!” היא קראה בקול מאוד צפצפני. “הממ?” הנוטרת הבכירה הביעה בפה סגור תוך כדי המשך צחצוח השיניים. “אני ילדה קטנה!” “שמתי לב,” הדף אמר בשין רפה ובית חזקה לפני שהסתובבה חזרה לכיור לשטוף את פיה. “… ופשוט התעוררת ככה?” “כן!” סטטית עמדה. היא בחנה את אואטר מכל מיני כיוונים בזמן ששלושת האחרים ישבו באחד מחדרי ההפסקה. הדממה והדף היו שם כבר לבושים בבגדיהם הרגילים. בגלל אופן הפעולה של הנוטרים, לא היו מדים אלא קוד לבוש שנטה לכיוון ‘יום-יומי ייצוגי’. אואטר, שהבחירה שלו הייתה בין להישאר בכותונת לילה לבין לטבוע בתוך אחת החולצות הרגילות Continue Reading →


Posted in No Category and tagged , , by with comments disabled.