This is an attempt at a new style of storytelling/gaming/roleplaying. This is, at its base, a Twine game-story but I want to build it based on user input. It starts with the first passage. I will add choices and passages based on user input. Please say so in the comments. Tell me which passage and what option would you like. Don’t feel bad but whenever the comments will get too numerous, they will be pruned.

Thank you for participating in my experiment. This is it. This is The End.

4 Comments, Written on March 4th, 2015 , Art, Gaming, Programming, Role-Playing, Stories

I’m not ashamed of it. I publicise it. Like recreational drugs, I don’t think there’s anything wrong with it as long as you don’t hurt anyone else or destroy your internal organs.

Every time I think of cheating, I remember a point when I was still in high school and my big brother’s friend’s mom managed our high school’s computer classes so we could pretty much have free reign there during the weekends. So, we went there and played Diablo from dusk until dawn. And even then I had my hands in it deep and I knew exactly how to break the game’s economy in the player’s favour (the item dupe cheat still worked wonderfully). And one weekend, while we were playing, one of my brother’s friends called me over and asked me to explain to him how I cheated. He explained his philosophy on that. He said, that he finished the game, through and through, the way it was intended and now he was interested in doing it another way. And that’s completely ok. And there are also other reasons.

Right now, I cheat in games for two reasons: the main one is that I don’t have a lot of time. I’m a working man (or as one might put it, a workaholic) and I have a wife and so my gaming time is usually limited to maybe an hour before bed, an hour or two in the morning and a bit more during the weekends. I can no longer come home and spend 6 to 8 hours trying to do a perfect run of Dragon’s Lair. Right now, “grind” is a time killer I can’t stand. So I cheat, mostly for the money in games. And so, if Terraria tells me that I’ve found Titanium but I have to go scour the bowls of the earth to find enough for the full armour set, I say “Screw you, Terraria”, go edit the save file and make sure I have enough of it.

The second reason I do it is because I find it fun. Figuring out a way to pass game obfuscation tech and figure out the weird ways some games save data or sometimes just messing with the game data so that my Luftrauser fires thousands of fire and forget missiles while making anything it touches explode is just hilarious to me.

But again, I never do it to gain an unfair advantage over other people, only over the game. I mod Torchlight so I can have five-slotted, infinitely enchanted legendary sets but I’ll never take my super-duper Vault Hunter into a PvP match. Because I still have respect for the proper way to play the game and I keep my cheating to myself (unless I can give someone else one of those legendaries, because it’s the nice thing to do).

I’m talking about all of this now because I’ve recently read a Gamasutra article about cheating in Candy Crush Saga. They interviewed plenty of people about what they do, how they cheat and what they consider moral and immoral, right and wrong, good and evil…

If this subject interests you, it’s a worthwhile read. And while it can be debated whether cheating at Candy Crush is hurting someone, I’m still not ashamed of it and I don’t believe it’s something that must be kept hush hush in polite society. It’s like some might say that to truly experience The Witcher I must play on the Dark difficulty. I don’t have time to slog through the difficult and complex combat encounters but I would still like to experience the world and the story, so I play on a lower difficulty setting. And it’s why I don’t play Dark Souls. I can understand why some people want to, even if they technically spend about a hundred times the time it will take to do flawless run of the game. I don’t enjoy that, I would rather play other games.

I believe complaining about cheating and about the difficulty path some people take is petty and childish. Because, honestly, if I couldn’t cheat past a money obstacle or if I couldn’t prevent my health from degrading just so I can push past the boss that’s killed me a dozen times already, I would probably go play something else. But I don’t like to leave things unfinished, what ever the finish state might look like. And so, Cheat Engine is my friend.

P.S. I’ve been thinking about joining the Let’s Play movement and that I’ll need to put up a disclaimer before each game that I might cheat if it means spending less time during the game’s more boring bits.

Leave A Comment, Written on August 25th, 2015 , Gaming, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud

Warshift is Battlezone reimagined. And it looks great. I especially love the ino-exo vehicles. However, it is very ambitious and it is still very early in development and it is being made by one man. Not one man and some contributors. Not one man, an artist and a musician. One man! So, if this doesn’t crash and burn, I predict it’s going to be one of the most talked about games of 2016 or 2017 (whenever it really comes out). Now in Early Access.

XCom 2. It is now “Steam Official”. Coming in November 2015.

Keen Dreams is… it’s Keen Dreams. A.K.A. Keen 3.5, it’s the weirdest of the bunch and now it comes with achievements and leaderboards. Coming on the 30th of September.

Lovers in a Dangerous Spacetime has been showing around for a while now and it looks great. It works single player but it’s designed as a co-op action game in which two people pilot a strange ship with lots of interesting weapons and tools in a very dangerous world. I’m really looking forward to it. And it’s coming 9th of September.

The Flame in the Flood is a rogue like survival game with some interesting mechanics, shifting the pace and flow of the genres into something quite different. And it’s made by Bioshock, Halo and Rock Band veterans so it has some merit from the start. This will surely be interesting. In Early Access “soon”.

Leave A Comment, Written on August 21st, 2015 , Gaming, Less Interesting News

גייב, מהצוות של ‘פני ארקייד’, כתב לאחרונה רשומה מאוד מעניינת בבלוג שלהם. בקצרה: אחד הדברים האחרונים בקומיקס היה סיפור קצר על עולם בו אבות המשפחה אחראים על הגנת הבית כי כל המפלצות מתחת למיטה וכל הפחדרונים שבארונות אמיתיים וצריך להיפטר מהן והסיפור עוסק בילדה קטנה שצריכה להתמודד עם זה כשאמא שלה חולה ואבא שלה כבר לא מסוגל להתמודד עם המטלה הזאת.

הרשומה עוסקת באבא של גייב. הוא מספר על איך אבא שלו בא איתו פעם אחת למשחק גולף של הצוות והקשיב להם כשהם דיברו, בשיא הרצינות, על הרקע של העולם של הסיפור, על מה מקור המפלצות, על סוגי הנסיבות שיכולות לצוץ סביב הצורך להגן על הבית, על עיצוב המפלצות והדמויות בסיפור. הוא ישב והקשיב על איך הם מדברים על “דמיון ו-make believe” בצורה רצינית לחלוטין. ובתור בן אדם שעבד בתאגיד כל חייו, היה לו קשה להבין מה הבן שלו עושה.

אני מציע לקרוא את כל הרשומה למרות שהיא ארוכה כי היא מאוד מעניינת, בעיקר לטיפוסים יצירתיים שעוסקים בהמצאות מוחלטות. הוא מדבר הרבה על איך זה להסביר את העבודה שלנו, את היצירה שלנו, את מה שאנחנו משקיעים בו את החיים שלנו, ל… מחוסר מילה טובה יותר, מוגלגים – אנשים שלצערי אני חושב שפשוט יש להם דמיון פחות מפותח. ואולי המשפחה שלנו תתמוך בנו בכל מה שנרצה לעשות אבל אלא אם כן יש להם את הנטייה לזה בעצמם, הם כנראה שאף פעם באמת יבינו איך זה, יבינו את התהום בינינו לבין שאר האנושות או את הסיבה למה אנחנו עושים את כל זה.

ולכל אחד יש את הסיבות שלו. גייב עושה את זה כדי לתת לאחרים את העולמות שהיו לו כשהיה קטן והמציאות הייתה כל כך לא נעימה שהוא היה צריך להיות בכל מקום חוץ מבה. אני עושה את זה מסיבה חינוכית – כי אני מאמין שאחת הדרכים הכי טובות לגרום לנו באמת להסתכל על עצמנו היא להסיט את נקודת המבט הכי רחוק שרק אפשר ואז לסובב חזרה, כי אני למדתי כל כך הרבה מהגישה שהייתה לי למשחקים ולז’אנר שאני חושב שכל אחד צריך את ההזדמנויות האלו.

הרשומה מאוד מעניינת ואני ממליץ לקרוא את כולה. בעיקר לקראת הסוף. אז גייב אומר שאבא שלו היה מאוד טכני ופרגמטי והעבודה שלו גרמה להם כל הזמן לעבור ממקום למקום. אז הוא אף פעם באמת התחבר לקהילה המקומית ותמיד היה לו קשה בבית הספר אז הוא ברח לעולמות הדמיון והפך לגיק כמו כל אחד אחר. ועכשיו, הבן הראשון שלו מאוד מזכיר לו את עצמו, אבל הבן השני הוא משהו אחר – סוג של הלחם בין הבריונים שמיררו לו את החיים לבין ילד מתוק שרק רוצה שיפנקו אותו – והוא כבר מרגיש את פער ההבנה שנוצר ביניהם, הפעם לכיוון השני.

וזה עצוב. וזה קשה. אבל צריכה להיות ההבנה. גם אם יש פער. הבנה ותמיכה.

Leave A Comment, Written on August 18th, 2015 , Art, Gaming, Geekdom, Humanity, Life, Me, Thinking Out Loud

Hard West looks like a weird western themed isometric roleplaying game with, maybe, some tactical elements. Not a lot is shown about it so far, there isn’t even a video on that page, but it looks good and interesting and a weird western take on this genre might be a vital shot in the ass. Coming this Autumn.

Shift Happens looks like it was conceived at the same time and from the same juices as Shiftlings although the production values seem lower and it’s more cutesy. It’s get some room and time to grow so we’ll see. Early Access on the 19th.

1 Comment, Written on August 14th, 2015 , Gaming, Less Interesting News

Company Testing Standardized Salaries Is Struggling

I think what they did there was just plain wrong. The way to equalize salary considerations is not to give everyone, from the newest hires to the CEO, the same salary. That is a sure fire way of causing discontent.

What they need is to give the newest, lowest ranking hires a fair base salary and then, from there, calculate everyone’s salary based on veterancy, responsibility and, most importantly, merit.

And I think it’s ok for people to know their co-workers salary. There’s no reason I can think of to hide salaries that is for the employee’s benefit. If there’s a difference between my salary and someone else’s, I want to know that, if I have a higher one, there’s a good reason for it. And if there isn’t, maybe I shouldn’t get one. And, if it’s lower, I want to know what that other person did to ingratiate themselves upon the management so I can do it too and get paid better for it.

For example, if someone is getting paid more than me because they have a year of company time on me, I think that’s fair. If they get paid more because they are very reliable and help whenever asked, I want to do that too. If they get paid more because they handle 3 times more responsibilities then me… well, there’s not a lot I can do about it but that’s fair.

Leave A Comment, Written on August 11th, 2015 , High-Tech, IT, Life, Practice, Thinking Out Loud

Sunday, I went to monthly Game Night in Tel Aviv and tried to run The Human Factor. No one registered so I ended up running one Once Upon a Time game (Translated!) and then just moping about. I did, however, write an alternative progression system that kind of fits well for the Belief, Instinct, Goal section I want to add later so maybe that’s a bonus.

Monday was kind of a more normal day except for the power outages so we mostly sat around talking until the lights came on.

Tuesday we went to the Magnum Bar to build an ice cream stick and it was good. We also went to see the Mentos Popup Store but it wasn’t that interesting. We road around in Yarkon Park and stood at a bus stop talking to my brother. Then we went home, noshed some baked cabbage, watched Gav HaUma and went to sleep. Overall, I think that was very productive.

Wednesday, I did a lot of things at work. Maybe I do need to do 4 things at the same time to feel like I’m actually accomplishing anything. In the evening we went to see Fantastic Four. It was bad. We came home extremely late and crashed into bed.

Today, we’re going to the opening of the pet garden in memory of Keren. Will do my best to stay strong.

And now, I have to add a bit of sanity checking to my code so the new messaging system won’t toss out errors like there’s no tomorrow.

Leave A Comment, Written on August 6th, 2015 , Life

מחר, או יותר נכון היום, הוא יום השנה לקרן אמבר. היא נולדה ב-13 לפברואר וזה היום שצריך לזכור אבל היום יהיה שנה מאז שנפטרה, שנה שהיא כבר לא איתנו. ביום שבת נסענו, מעין ואני, לשדה בוקר למפגש חברים לזכרה. היה נחמד לפגוש את כולם, לדבר שטויות ולבקר שוב את המקום שאהבה כל כך. פגשנו גם אנשים נחמדים שלא הכרנו ואכלנו הרבה יותר מדי.

אני לא בטוח איך אני מרגיש. הייתי בסדר בשבת. אבל אני קצת מפחד שיקרה איזה שהוא משהו ואני פשוט אשבר ואבכה שוב. כי חוץ ממשחק תפקידים שכתבתי בשבילה, במטרה להריץ אותו אחד על אחד, ושהפסקנו כי היא הייתה פשוט עסוקה מדי; חוץ מזה, לפעמים הרגשתי שאני כותב בבלוג הזה בשבילה. אני יודע שיש פה כמה קוראים קבועים וחצי קבועים שלרוב נשארים בשקט וגם קרן עצמה לא הגיבה תמיד אבל אני יודע שהיא קראה ואת הדיונים הנרחבים היינו עושים פנים אל פנים או על גבי דואל. וגם את צמצום תמונות האסטרונומיה השנתיות לאלו ששוות רקע למחשב עשיתי בשבילי ובשבילה. לפחות, אני חושב שהיא היחידה שהורידה את הקבצים ששמתי. ולכן לא עשיתי את הסיכום של 2014. כי איבדתי את הטעם.

אני מתגעגע לקרן. אבל אני מקווה שאהיה בסוף בסדר.

4 Comments, Written on August 4th, 2015 , Life, Me, Stories of My Life

Submerged is a beautiful, water-world-esque exploration puzzle game. I’m not really sure how the main mechanic work because what I’ve seen thus far is mostly traversal and exploration but it looks interesting. Though, if you’re not automatically hooked, better wait for reviews. Available August 4th.

 Empyrion – Galactic Survival is, from what is available now — which is not a lot, Terraria if it was fully 3D and also in space. It looks very ambitious. It looks very early in its development. It looks like it still needs a lot of work. But if they can bring this up to snuff, I might opt for this over Star Citizen or No Man’s Sky. Early Access August 5th.

Geocore is another Descent wannabe and it looks very very basic but it is early in development by a two man team. It’s all very early so I guess I’ll have to see about this one but I would love a proper Descent reimagining. Early Access July 31st.

Leave A Comment, Written on July 31st, 2015 , Gaming, Less Interesting News

אתמול עבדתי עד מאוחר. כמה מאוחר? יצאתי מהמשרד בערך בחצות. רכבתי הביתה. הגעתי תוך חצי שעה. התמזגנתי קצת, דיברתי עם מעין, הוצאתי כלבלב, התרחצתי קצת ואז הלכנו לישון, איפה שהוא באזור 2:30. בבוקר, קמתי ב-6:30. התאפסתי על עצמי, שיחקתי קצת כדי באמת להתעורר, הוצאתי כלבלב, התארגנתי ויצאתי לעבודה. הגעתי בערך ב-9:00, נחתי והתחלתי לעבוד. עבר פחות זמן מאז שיצאתי אתמול ועד שהגעתי היום מכמה שבדרך כלל עובר בין תחילת יום העבודה שלי לסיומו.

ומכיוון שכנראה לא העליתי את הנושא בעבר, הנה מחשבותיי על עייפות. אני מחלק עייפות לשלוש אפשריות: עייפות גוף, עייפות מוח ועייפות מחשבה.

עייפות גוף מגיעה אחרי הרבה מאמץ. אפשר לזהות אותה על ידי שרירים כואבים, חוסר טווח תנועה והמצב בו אחרי שיושבים או נשכבים על משהו נוח אז לקום מתחיל להיראות כמו משימה מסובכת. בקיצור, הגוף שלך אומר לך שעבדת קשה מדי וכדאי ללכת לנוח.

עייפות מוח מגיעה מהמחזורים הטבעיים של הגוף, הסירקדים כנראה,  ואפשר לזהות אותה על ידי פיהוקים, עיניים שמאיימות להיסגר והרגשה כללית של צמר גפן בראש. זה המוח שלך אומר לך שהוא עבד קשה מדי והגיע הזמן לנוח ואולי כדאי לך לקרוא כמה ספרים על מחזורי שינה אם לא הבנת את זה עדיין.

אבל אפשר להיות עם שרירים כואבים ומוח שמאיים להפסיק אבל עדיין להיות עם חשיבה חדה. עייפות מחשבה מגיעה כשעברת כבר את כל המחסומים ואת כל הגבולות ולא רק שהחומרה כבר לא מסוגלת, גם התוכנה מתחילה לקרוס. היא מאופיינת על ידי חוסר יכולת מעקב ותשומת לב, חישובים פשוטים שהופכים לאיטיים ומסובכים, איבוד ריכוז וכל שאר הדברים הכיפיים. וכשהשלב הזה מגיע, זה גם המצב בו אפשר פשוט להניח את הראש על הכרית ולהרדם מיד.

ולמי שלא שם לב, הרשומה הזאת גם הפכה בשבילי לניסוי בפנייה ישירה לקורא בשפה שמתאימה ולזכר ונקבה בו זמנית.

2 Comments, Written on July 29th, 2015 , Humanity, Life, Thinking Out Loud, Work

לפני כמה חודשים, בפעם האחרונה שנסענו, אני וכל המשפחה של מעין, לאילת לפסטיבל הג’אז החורפי קיבלנו, אני ומעין נסענו בבסי לבדנו. ואיפה שהוא בהרים והגאיות של הנגב קיבלתי שיחה ממי שהפך להיות הקשר”ג החדש של גדוד המילואים שלי. השיחה בינינו מסתכמת לחילוף הבא:

הוא: אנחנו צריכים לעשות צמצומים בכוח אדם ואני עובר עכשיו על כל החיילים.
אני: סבבה.
הוא: אני לא רוצה במחלקה שלי אנשים שלא רוצים להיות בה.
אני: אני מסכים איתך לחלוטין.
הוא: … יש אירוע של הגדוד עוד מעט אבל אם לא תגיע אליו אז נשלח לך את תעודת הפטור שלך.
אני: fallout3thumbs

 חשבתי על זה לאחרונה ונזכרתי במקרה שקרה לי בטירונות שעד עכשיו ידעו עליו רק אני, אחד המפקדים שלי באותו הזמן, עמיחי וחבר שלו. אז בטירונות, כנראה אחרי מסע 5 הק”מ הראשון, אובחנתי עם מצב רפואי-כלשהו-הנובע-ממאמץ-שלא-ננקוט-בשמו-כי-זה-מביך וזה כאב אבל לא כזה נורא. בכל מקרה, קיבלתי עליו 3 ימי גימלים. זה היה סוף שבוע בכל מקרה אז “נו, טוב”. בסוף השבוע, נסעתי עם אח שלי וחבר שלו לראות סרט. ואז המפקד שלי מתקשר אליי כשהיינו בדרך חזרה והייתי צריך לגמגם משהו על המצב שלי ועל איך אני מרגיש.

וחשבתי על זה שאותו המצב היה כואב ולא נעים אבל לא משהו שבאמת צריך להפריע לי. פשוט לא התחשק לי להיות שם. אז לקחתי את הגימלים. זה משהו שאני לא אעשה עכשיו כי אני רוצה להיות פה. אני נהנה בעבודה הזאת. אני לא באמת נהנה להיות במילואים, אני רק מנסה לשרוד את זה בלי לסבול יותר מדי. אז אני שמח שאני מקבל פטור.

Leave A Comment, Written on July 22nd, 2015 , Life, Me, Stories of My Life, Thinking Out Loud

The Less Interesting Times is proudly powered by WordPress and the Theme Adventure by Eric Schwarz
Entries (RSS) and Comments (RSS).

The Less Interesting Times

When Knowledge and Technology Invade