ראש השנה וסבתא

אני לא רוצה להיות מבעס אבל זה מה שאני חושב עליו כשמגיע ראש השנה, על סבתא סרקה.

סבתא סרקה — אמא של אמא — גרה בקיבוץ (בניגוד להורים של אבא שגרו בקיבוץ אחר) כך שתמיד יכולתי לפגוש אותה. היא תמיד הייתה שם וזה גם משמח אותי לחשוב שאמא שלי הייתה בקשר מאוד טוב איתה ושהם בילו הרבה ביחד.

אבל אני זוכר את סבתא בשלוש נסיבות עיקריות:

1. כשעוד היינו מגיעים אליה ביום שישי פעם בכמה זמן והיא הייתה מכינה פיצה במגש עמוק, הפיצה הכי טובה שאי פעם טעמתי וכנראה שאי פעם אטעם.

2. היא הייתה מלווה אותי לבריכה כשלהורים שלי היה משהו אחר לעשות. אני יודע שהיא לא הייתה יכולה לעשות בשבילי הרבה חוץ מלשים לב — וגם לא הייתי צריך — אבל זה חימם את הלב שהיא לקחה את השעה-שעתיים מהיום שלה בשביל שאני אוכל להנות.

3. היינו הולכים ביחד לטקסי ראש השנה.

אני לא יודע למה אבל בשנים האחרונות, גם להורים שלי וגם לאחים שלי לא התחשק יותר מדי ללכת לטקסי ראש השנה. אבל לי זה היה כיף. וסבתא תמיד הייתה שם. היינו יושבים ביחד וזה היה סוג של ‘הדבר רק של שנינו’. חצי שעה – שעה, היינו מקשיבים, בדרך כלל לשי הרפז, מקריא משהו, מספר כמה בדיחות. עוד כמה אנשים היו עולים לבמה ומקריאים ברכות בסגנון חריזה שלא התפתח מאז כיתה ב’. וזהו. היינו נפרדים וכל אחד הולך לדרכו.

לפני שנתיים או שלוש, באתי לטקס ראש השנה האחרון שלי בקיבוץ. הבאתי את מוצארט. הוא הוכיח כמה הוא כלב טוב ורגוע כששני הילדים של איריס התנפלו עליו בחיבוקים וליטופים והוא פשוט ישב שם וקיבל את זה. אני רק חשבתי על סבתא ועל כך שאם היא הייתה יכולה, היא כנראה עדיין הייתה מגיעה לטקס. ואני הייתי מגיע במיוחד בשביל זה.

אני לא עושה משהו מיוחד ביום השנה למותה או ביום ההולדת שלה. אני לא מרגיש צורך לחזור לקיבוץ במיוחד. וגם כבר כמה זמן שלא הגעתי לטקס הזה.

אבל ראש השנה תמיד מזכיר לי את סבתא סרקה. ואני מקווה שלעולם לא לשכוח.


Posted in Life by with no comments yet.

Tidbits of Experience: Unity App on Android Not Showing Permission Request Dialog

It happened to me that an app I was creating required some Android permissions and while it did show the permission dialogs when I first installed it, subsequent builds, with more or different permissions, didn’t pop the dialog. Even after uninstalling and reinstalling the app, nothing happened.

Digging through the AndroidManifest.xml file Unity was generating, I found this line:

<meta-data android:name=”unityplayer.SkipPermissionsDialog” android:value=”true” />

So, to override, make sure you have an AndroidManifest.xml file in your Plugins\Android directory (you can copy the generated file from Temp\StagingArea as a start) and make sure you have the line:

<meta-data android:name=”unityplayer.SkipPermissionsDialog” android:value=”false” />

Under your Application tag.

It will ask for permissions every time you reinstall the app but it should be good from then on out.


Posted in Life, Practice, Programming, Thinking Out Loud by with no comments yet.

כי שיחת טלפון היא דבר יקר — מבחינת תשומת לב

בן הטיפש עשרה הרגיל אולי לא יסכים איתי בדיוק אבל אני חושב שהסיבה שאנחנו כבר לא ממש מדברים בטלפון אלא שולחים הודעות או מסרוני קול כאלו ואחרים היא כי אחרי שהרבה אנשים כבר הבינו, לוגית, שזמן ותשומת לב הם המשאבים הכי יקרים שיש, השאר החלו להבין את זה אינטואיטיבית.

אני, דיי מאז ומתמיד, לא ממש אהבתי לדבר בטלפון. הכי העדפתי לדבר פנים אל פנים אבל, אם הדבר לא מתאפשר, אני מעדיף לשלוח הודעות. קודם דואל, תוך כדי זה מסרונים, ועכשיו יותר מסרים מידיים.

גם אני, עכשיו, מתקשר רק למעין או רק כשאני צריך תגובות בזמן אמת וגם זה, רק אם אני ממש חייב.

אני עדיין לא מבין את הקטע של לשלוח מסרוני קול הלוך חזור.


Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

דארמוק ונתניהו

אתם יודעים מה? אני חושב ש’דארמוק‘ דווקא יכול ללמד אותנו הרבה. הוא לא סתם פרק טוב. כמו שמשתמשים במטפורה באופן כללי כדי ליצור קשר רגשי מהיר בשביל אנשים ולהעביר רעיונות בלי להצטרך לבנות אותם מאפס, גם הגישה של ‘דארמוק’ יכולה לעבוד נהדר ביום-יום.

מצד שני, אם אני אצביע על המדינה שלנו ואגיד “גרמניה, כשהיטלר עלה לשלטון”, “ארצות הברית, בבהלת היפנים של מלחמת העולם השנייה”, או “דרום אפריקה, אפארטהייד”, אנשים עלולים להאשים אותי בכך שאני שונא את המדינה.

למרות שזה בדיוק להפך.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with no comments yet.

The Push Forward Extensions

Here is a package of several extensions I’ve created that I use in my Unity projects. I thought they would be useful and would appreciate any feedback.

Push Forward Extensions.


Posted in Programming, Work by with no comments yet.

שלושה מאפיינים

Trying vlogging. This time about my three main features.


Posted in Life, Me, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

עבודה חדשה

התחלתי עבודה חדשה. מדובר בחברה נחמדה בתל-אביב. בינתיים, נראה שהאנשים שם מאוד נחמדים. לקחו אותי בתור מישהו שמנוסה עם Unity בשביל לעשות קצת מחקר וניסויים ולפתח תחום שהם רוצים להיכנס אליו. אני מאוד אוהב את האווירה כי אני הראשון ויכול להגדיר את הסגנון. וגם לא מלחיצים אותי ומתייחסים מאוד טוב לזמן שלוקח לעשות דברים. וזה גם נותן לי די והותר זמן לעסוק בפרויקטים הפרטיים שלי.

אז כרגע אני בעיקר מנסה להרשים אותם כמה שאני יכול בתקווה שזאת תהיה מערכת יחסים ארוכת טווח.


Posted in IT, Life, Work by with no comments yet.

How To Give Your Brain A Break Without Booking Vacation Days

לטרלו יש כמה מאמרים מעניינים לפעמים. הרעיון של זה הוא שהמוח שלכם לפעמים אומר לכם שהוא צריך הפסקה אבל מה שהוא באמת מתכוון זה שהוא צריך שינוי, שמספיק לעבור לעשות משהו אחר ואתם מקבלים אנרגיה שוב. וזה מה שאני עושה כל הזמן. אני כן מסוגל לעשות כמה דברים במקביל (כן יש הגבלות ואני לא כל כך טוב כמו שהייתי לפני רק 10 שנים) ואני חושב שזה אחד הדברים שבאמת תורמים לנושא, לכך שאני יכול לעבוד במשך שעות בלי שום הפסקה רגילה, ושלרוב אני לא מרגיש צורך בלצאת לחופש כדי להתרענן. חוץ מזה, אני תמיד דואג להעסיק את עצמי בעוד נושאים יצירתיים גם מחוץ לתחומי העבודה.

אז נסו את זה גם אתם, כנראה שריבוי-משימות, תחת הגבלות מסוימות, זה דווקא טוב למוח.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

מבחן תבונה

שמתי לזה קצת יותר לב לאחרונה, בעיקר אחרי שראיתי עוד כמה מבחני IQ ברצף הדברים שאני קורא. ואז קרה מקרה שקשור אליי שגרם לי לחשוב על זה יותר. אני לא אציין יותר כדי לא לחשוף פרטים מזהים מסיבה שמיד אסביר.

מבחני IQ הם לרוב בולשיט. כבר היו מחקרים שהראו את זה שגם אם בודקים רק את פלח השוק המסוים לו המבחן נבנה, הוא עדיין דיי גרוע באמידת היכולת המחשבתית של האדם. וזה אם לא מתייחסים לסוגים שונים של תבונה ויכול להיות שאנשים מסוימים גרועים בדברים ‘הנחשבים’ אבל מאוד מוצלחים בדברים אחרים.

איך שאני רואה את זה, תבונה גבוהה יותר היא היכולת להרכיב הרבה פרטים קטנים לתמונה גדולה ולהסיק את המסקנות לפני שהן נהיות ברורות או מפורשות. אבל אם אני מתחיל לדבר על כך שדברים מסוימים ברורים לי מהר מאוד והם קולטים את זה רק מאוחר יותר, זה נתפס כהתנשאות. אבל אני לא אוהב להתנצל על זה.

בחזרה למקרה, שבגלל הבעיה הזאת לא אציין פרטים בכלל. הצטברו מספר פרטים. נקרא להם פרטים 1 עד 4. אני חשבתי שהם מספיקים בשביל להסיק את המסקנה. אני אפילו יכול להסביר בדיוק איך הסקתי את המסקנה הזאת ולמה אין אפשרות סבירה אחרת. אבל גם כשהצטברו פרטים 5 עד 7, כשציינתי את המסקנה שלי, היו עדיין אנשים שהופתעו ממנה, שאמרו שהם עדיין היו חלוקים בינה לבין אפשרות אחרת.

אז אני פה עכשיו, מדבר לעצמי. מעולם לא הייתי באמת מאוד מוצלח בלימודים. בית הספר היסודי היה קל כי הדברים שם בסיסיים. הבנתי אותם מהר מאוד. בלשנן תמיד הייתי גרוע. בית הספר התיכון היה גם דיי קל לי. עד שזה הגיע למבחנים בהם שינון היה חלק חשוב. אבל בבית הספר למחוננים וגם בטכניון הייתי, במקרה הטוב, ממוצע. מזה הבנתי שמערכת הלימודים הרגילה לא עובדת בשבילי. אבל תמיד הייתי מסוגל לחבר תמונה גדולה מכמה פרטים קטנים ולא מרשימים. תמיד הייתה לי תפיסה מאוד גבוהה, מהירות לימוד מהירה, וכשמדובר במיומנות שימושית שמעניינת אותי, הייתי מסוגל להוסיף אותה יחסית בקלות לרפרטואר.

אבל לציין כל אחד מהדברים האלו הופך אותי למתנשא, שחצן, יהיר וגועל נפש מזלזל. אז בעסה לי.


Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

מודעת מנחה משחקי תפקידים מקצועי לנוער

לאחרונה, משחקי תפקידים בכלל ומבוכים ודרקונים בפרט החלו לתפוס תאוצה בתור תחביב חדש-ישן. דרך שידורי רשת של משחקים או יחד עם תפיסת הפופלאריות של ערבי משחקי לוח, רואים היום יותר ויותר מקומות ויותר ויותר אנשים שמתעסקים במשחקי תפקידים.

משחקי תפקידים מפתחים חשיבה יצירתית, מתרגלים פתרון בעיות, מכריחים עבודה כקבוצה מאוחדת, ומחייבים את המשתתפים להכיר ולהכיל את הדעות והרגשות של האחרים איתם במשחק. משתמשים במשחקי תפקידים כדי לפתח יצירתיות, לשקם אסירים ולעזור לילדים עם קשיים תקשורתיים וחברתיים.

אם אתם רוצים את זה לילדים שלכם, בבקשה, המשיכו לקרוא.

שלום. אני ערן ארבל. אני מפתח משחקים במקצועי וגם כתחביב. משחקי מחשב, טלפון, קוביות, קלפים וגם תפקידים. אני היוצר של שיטת ‘הגורם האנושי’.

אני משחק משחקי תפקידים כבר 20 שנה ומנחה כבר כשנתיים. מתוכן, כמעט שנה של משחק שבועי של ליגת ההרפתקנים מטעם אבירי החוף. אני מקבל תשבוחות כמעט קבועות על המשחקים. רוצים מנחה איכותי? רוצים לנסות את המשחק אבל לא רוצים להשקיע בלי לדעת יותר? רוצים להכיר עולם ומלואו של יכולות פוטנציאליות?

אני מנחה משחקי תפקידים מקצועי. מה שזה אומר הוא שאני מגיע מוכן עם הכל. אני מכין את כל מה שצריך למשחק ודואג שלכל השחקנים תהיה חוויה איכותית. כל מי שצריך עזרה מטופל ואף אחד נשאר מאחור.

המחירים למפגש: 150 לאדם לזוג. 110 לאדם לקבוצה של שלושה. 90 לאדם לקבוצה של ארבעה. 80 לאדם לקבוצה של חמישה עד שבעה.
הכנות ללא תשלום ומפגש ראשון בחצי מחיר. מפגשים נמשכים כ-4 שעות.

איך זה עובד: אתם מארגנים קבוצה ופונים אליי בהודעה פרטית או דרך כתובת הדואל שלי ב-sabrerunner at gmail.com ואומרים לי מה אתם רוצים לשחק: מה הסגנון? כמה זמן? מה אתם רוצים לחוות? ואיזו שיטה? אני הכי טוב עם מבוכים ודרקונים והשיטה שלי, הגורם האנושי. אבל יש לי ניסיון עם Pathfinder, Starfinder, Savage Worlds, Fate, Dungeon World, GURPS, Shadowrun ואני מכיר עוד כמה. אם אתם לא בטוחים לגבי כל זה, דברו איתי והכל יהיה ברור יותר.
המפגשים יכולים להיות וירטואליים דרך Roll20 (אם אתם לא מכירים, אני יכול להסביר הכל) או אצלכם אם אתם באזור המרכז.
התשלום במזומן, פייפאל, או העברה בנקאית.
ושוב, המפגש הראשון יהיה מפגש נסיון בחצי מחיר.


Posted in Gaming, Me, Role-Playing, Work by with 1 comment.