ניו יורק בזריזות
הבוקר קמנו שוב באותה שעה (ואיתן התלונן שהצלצול המעורר שלי עושה לו התקפי לב) ואחרי ארוחת בוקר ובדיקת דואל מהירה יצאנו אל מזח 45 לבדוק עם אפשר לתפוס מונית מים. מסתבר שהמוניות מתחילות לעבוד רק ב-11 ולנו לא התחשק לחכות שעה אז התחלנו ללכת לאורך מזרח האי מנהטן לכיוון באטרי פארק. היינו אמורים לפגוש שם את החבורה באחת-עשרה.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
וושינגטון – עיר שצריך לחזור אליה
אז זהו, נגמר הטיול בוושינגטון. אני לא יכול להגיד שהתאכזבתי למרות בעיות ולמרות שלא הספקתי הכל. אני בהחלט צריך לחזור לפה עוד פעם כשאני אחזור פעם הבאה לארצות הברית.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
איך צריך למות
לפני שיצאתי מבוסטון, שמעתי בחדשות על מותו של סטיב ארווין. לא ממש אהבתי את צייד הקרוקודילים האוסטרלי כי הוא דיבר אפילו יותר מוזר מהאוסטרלי הרגיל והייתה לו נטייה טבעית לעצבן בעלי-חיים מסוכנים. אבל לא יכולתי שלא להעריך את איך שהוא חי. לפני שיצאתי מניאגרה הייתי במוזיאון קטן שמוקדש לאנשים שהתגרו במפלים. עכשיו, אני חושב שזה ממש דבילי ללכת מעל המפלים על חבל, לסחוב בן-אדם על הגב כשאתה עושה את זה, לרחף מעל המפלים עם חגורה רקטית שלא לדבר על ליפול מהמפלים בתוך חבית. חלק מהמוזיאון הזה מוקדש לאחד היותר מטורפים שכבר ירד את המפלים פעם אחת בחבית ובפעם השנייה הוא ניסה לעשות קפיצת BASE מהמפל, עם אופנוע ים. אני מדגיש ניסה כי המצנח שלו לא נפתח והוא נהרג. אני חושב שזה היה הדבר הכי מטומטם שהוא היה יכול לעשות ואני לא יחשוב על לעשות את זה גם עם 1000 צניחות מאחורי, אבל אני חייב להעריך את הבן-אדם על איך שהוא מת. לפני שיצאתי מהארץ קראתי על גולש גלים שעד לפני כמה שנים היה מאוד מאוד מפורסם. אם אני זוכר נכון קראו לו מאליק. הוא היה אחד מהמוצלחים ביותר מביניהם עם הרבה אליפויות ונצחונות מאחוריו. יום אחד, בזמן אחת האליפויות, החליטו לדחות את התחרויות כי הים היה מסוכן מדי. מאליק נכנס בכל זאת. הוא ביצע כמה תרגילים מדהימים אבל כשהוא יצא החוצה, זה לא היה בהליכה, הקרש שלו היה שבור והוא לא נשם. מאז, כל שנה באותו יום, כל הגולשים מתכנסים על החוף ומניחים עליו פרח. הם מקדישים למאליק דקה של דומיה לזכרו ואז מסתערים על המים בתעוזה מחודשת. אני לא Continue Reading →
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
וושינגטון – עיר הגלריות
היום ניסיתי להתחבר לאינטרנט בבית ההארחה שוב ללא הצלחה. כך שלא יכולתי לקבל את התשובות שרציתי מהבית. בארוחת בוקר, אן-מארי ורות אמרו לי שכדאי לי ללכת למרכז אדבר-הייזי כי זה מה שיהיה מעניין. הם אמרו שהמוזיאון להיסטוריה הוא כמו כל מוזיאון להיסטוריה רק יותר גדול. יש הרבה כאלו והוא עדיין יהיה שם כשאני אחזור.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
וושינגטון – עיר הבירה
This seems to be the start of a very bad day. בהתחלה, החיבור לאינטרנט שהראה חוזק אתמול לא עובד בקומה השלישית. כנראה בגלל שהמשדר איפה שהוא במרתף. בבוקר, הקישור קרס לגמרי. כשירדתי לעיר על האופניים, כמעט נדרסתי כמה פעמים בגלל מערכת התנועה המחורבנת.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
וושינגטון – עיר האנדרטאות
את היום התחלתי… מאוחר. משום מה, השעון לא העיר אותי והגעתי לארוחת הבוקר באיחור. שם הסתבר לי שיש פה בחורה חדשה מצ’כיה בשם פטרה והיא חובבת אומנות. את האוטובוס לקחתי עד המקום הרגיל במשולש הפדרלי אחרי שביקשתי מרות, המנהלת הראשית פה, להישאר עוד יום. ירדתי ברחוב 12 והלכתי להשכיר אופניים. סידור לא רע, כפי שמסתבר.
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
Washington – City of Sights
The wake up call in this house is 7 in the morning, breakfast at 8. It’s all pretty nice. Like I said, a little bit more expensive but worth it. So far, I’m having a good time. I met the Chinesse girl who stayed here but she always seemed to be in the middle of an anxiety attack and I couldn’t understand much of what she said. Still haven’t figured out her name. Last night, after I came back from town, we sat down and had tea and cookies and I met Sarah and Sarah who are also staying here. One is Scottish, the other English. I played a game of Cannibal Pigmies with Anne-Marrie, one of the employees here, which I declared victorious on her part because it was too late and she was better off.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
וושינגטון – עיר מתוכננת מראש
היום הגעתי לוושינגטון אחרי אוטובוס לילה שלא היה כזה נורא, למען האמת. הצלחתי לישון קצת. אני לא בטוח כמה באמת ישנתי אבל כנראה שזה היה מספיק כי עכשיו חצות הלילה ואני עדיין לא כזה עייף. לא הייתי בטוח כל כך כשהגעתי כי ההוסטל שקיבל אותי היה השלישי ברשימה שלי. השניים הקודמים היו מלאים. פעם הבאה, להזמין מאוד מראש, במיוחד בערים הגדולות, במיוחד בתקופת החזרה ללימודים. בסוף גם חיפשתי את תחנת הרכבת בשני כיוונים הפוכים ממנה. אבל בסוף הגעתי למקום אחרי נסיעה ברכבת ובאוטובוס וגיליתי שלמרות שזה קצת רחוק, הגישה לא כל כך קשה. אחרי שקיבלתי סיור והתמקמתי בחדר, אחרי שניערתי קצת את הרגליים וסימנתי נקודות Wi-Fi על המפה, יצאתי בדרכי חזרה לעיר במטרה לראות את בית הקברות בארלינגטון ואת האנדרטה של המארינס. בהנחה שזה רק חצי יום, אני אלך הכי רחוק.
Posted in No Category by Eran with 6 comments.
איך להמר ו(לא)להפסיד (יותר מדי)
אחרי הדיווח של אתמול, המשכתי למפלי הניאגרה, לצפות בהם בחושך. הם נראים מאוד יפים מוארים בצבעים מקנדה אבל קיוויתי שיכבו אותם. לאי לונה קוראים ככה כי ממנו הערפל מהמפלים נמצא במצב כזה שעם ירח מלא מאחורה (כמו שהיה אתמול) אפשר לראות קשתות ירח. זאת אומרת, אם המים לא היו מוארים כל כך באכזריות. אז אחרי שנמאס לי לחכות למצב שהירח אולי כן יאיר את המים, הלכתי לאכול ארוחת ערב, בהארד רוק קפה. זה בהחלט מותג שצריכים ליבא לארץ. האוכל טעים, לא נורא יקר אם רוצים והמוזיקה מצויינת. כשסיימתי לאכול הסתכלתי מסביב יותר בעיון וראיתי גיטרה של איירון מיידן… גיטרה של ג’ימי הנדריקס ו… גיטרה של סטיב ואי! הם צריכים לשים שלט בכניסה: “של נעליך מעל רגליך כי המקום בו אתה דורך, קדוש הוא.”
Posted in No Category by Eran with 5 comments.
הכל נגמר – או לפחות חלק
ברגע זה ברצוני להודות לרותי וג’ון וכמובן לוולטר שסבלו אותי במשך שבועיים בזמן שאני הסתובבתי לי בבוסטון ובאזור. היה כיף לבלות, לראות, לחוות ולטייל, בין אם זה מאחורי הקלעים של ברלינגטון עם וולטר או בתחת של פארק האדירונדאק לבד.
Posted in No Category by Eran with 9 comments.