מרכיבים הכרחיים לכתיבה דרמטית… “שירות” – תמונה ראשונה – בועז ואלי
הקטעים מכאן והלאה לא יהיו כבר בהכרח לפי ההנחיות אלא יתחילו לבנות את הסיפור העיקרי שאני רוצה להעביר במסגרת הקורס. זהו סיפור שנקרא “שירות” שכבר נתתי לרמי והוא דחה וזה הניסיון לפתח את הרקע שנתתי לסיפור מלא. מי שלא רוצה לקרוא את זה ככה או בהמשכים רשאי להתעלם. מי שרוצה את זה בצורת סיפור רשאי להתלונן.
(קליק נשמע ואור נדלק, מעיר קלושות מצד ימין של הבמה. פינה של מיטה שבמרכז הבמה מתגלית ולידה זוג רגליים. אלי, גבר מבוגר, לבוש למשרד, נכנס מצד ימין והחריקה נמשכת ונעלמה. האור מתחזק ומאיר חצי במה. המיטה מבולגנת ועליה יושב בועז, ילד כבן 20 לבוש בחולצה אדומה ומקומטת ובג’ינס משופשפים שמכנס אחד שלהם מוכנס בתוך גרבו. הוא שפוף במיטה ומביט למטה. הוא נראה כמי שישן בבגדיו.)אלי (ממשיך בטון ענייני)
(אלי חוזר חזרה לפינה, ליציאה מהבמה, אבל קופא שנייה לפני שהוא יוצא. האור בחדר נכבה. פנס יחיד מאיר את ראשו של אלי ופנס יחיד מאיר את ראשו של בועז. בועז מסתכל קדימה, עיניו טרוטות ואדומות. שניהם מתחילים בדיאלוג מהיר אבל כל אחד מהם פונה לקהל. כשאלי לא מדבר, הוא מביט הצידה. כשבועז לא מדבר הוא מביט למטה)בועז (מותש לחלוטין)
אלי
בועז (מתחיל להתחנן, להתפרק)
אלי
בועז
אלי
בועז
אלי ובועז ביחד
(האור של אלי נכבה והוא יוצא בשקט מהבמה. באותו הזמן, בועז קם וניגש לכיור עם מראה בצד שמאלה של הבמה. האור עוקב אחריו ומאיר אותו ואת המראה. הוא מתיז מים על פניו ומביט במראה. ריסוק של מתכת וזכוכית נשמע כשהאור מהבהב עליו ועל הצד השמאלי של הבמה שם עומד בן אדם עם מוט ברזל שיוצא, מצד אחד מלחיו השמאלית, ומצד שני מעל אוזנו הימנית. דם זורם על פניו מחתכים מרובים ובעיניו הפקוחות לרווחה מספר כלי דם שהתפוצצו. בגדיו מקומטים ומבולגנים וכמו בועז חולצתו אדומה אבל מדם. אחרי רגע קצר רק האור של בועז דולק והוא משפשף את עיניו. הוא נשען על הכיור ונאנח ארוכות. הוא מנגב את פניו בחולצתו ויוצא מהבמה.)- לא הערות על הקטע אלא באופן כללי
“בעבר, התיאטרון היה בנוי מאוד כמו ספרות – הצגת דמויות, הצגת רקע. בטלוויזיה, וגם בקולנוע, היום משלבים ביחד את כל המרכיבים, את הדרמה את הרקע, את הדמויות ואת הפרטים המטרימים.”
“סוף תמונה צריך להיות הסוף, הנקודה, המשפט המסכם, האמירה החכמה או ההיתולית שאליו מובילה התמונה.”
“שיא של קטע לא חייב להיות בהכרח בסוף.”
“לעבוד על מבנה של התחלה-אמצע-סוף-פואנטה.”
“הפואנטה הוא הרגע שמקפיץ את השיא לרמה אחרת.”
Posted in From the Writing Desk by Eran with 3 comments.
לא מבינה בקריאת מחזות (תשאל את ליאה), מסמנת שקראתי ולא מגיבה…
הראייה שלי בנושא אומרת שכמו בסיפור – גם במחזה – עדיף להראות מאשר לספר (לא זוכר את המשפט המקורי).
בכל מקרה – לי היה יותר מתאים לקבל את המידע הזה במהלך האינטראקציה של הדמויות מאשר בפתיחה הזאת.
אני אף פעם לא מבין אם אתה כותב לתאטרון, לטלוויזיה/קולנוע או לספר – בכל מדיה שתבחר יש קטעים שלא יצליחו לעבור.
אני אגיב בצורה ממקודת יותר אחרי שאקרא את השאר.