יום חופשי, יום פתוח
אתמול בא אחד תמיר כדי שאני אוכל להסביר לו על העבודה במכונת הכלים. המטרה: שיחליף אותי היום ואני אוכל לסוע לחיפה, לטכניון, ליום הפתוח.
אז לקחתי מכונית מהקיבוץ ויצאתי, שמח וטוב לב לכיוון חיפה. זה היה ה-76. לפי הרישום שלי, ל-76 יש טייפ. כנראה ששידרגו אותו מאז הפעם האחרונה שנסעתי בו כי יש בו נגן MP3CD. נסיעה קצרה חזרה לדירה ולקחתי את Unfiled 4, כנראה בפעם הראשונה שאני משתמש בתקליטור מהסדרה הזאת למטרה שלה הוא יועד.
יצאתי בשמונה בבוקר, במטרה לתת לעצמי די והותר זמן להתבלבל בחיפה, להגיע, למצוא את המקום ואולי לסייר קצת לפני שהיום מתחיל. אז הצלחתי להגיע לדוכן המודיעין בשיטת הניווט לפי העדר, סוג של ניווט דירק ג’נטלי: אם מגיעים לאירוע גדול, תעקבו אחרי קבוצת האנשים הגדולה שנראה שהיא יודעת לאן היא הולכת. וכמובן, שלמרות שהיו לפחות שישה דוכני מודיעין, דוכן המודיעין בכניסה הראשית היה עמוס. צריכים היו לשים שם שלט – “יש עוד דוכני מודיעין בקומה התחתונה!”
ירדתי למטה והסתובבתי מסביב, בוכן אוירונאוטיקה וחלל, את הדברים המשעשעים שהם עושים בדוכן לכימיה, את המצגת המשגעת של (אסטרו)פיזיקה וגם דיברתי עם המגייסת למען הקדם-אקדמית (לא נראה לי שאני אלך), לקחתי עלון של התוכניות למצטיינים ושידלו אותי שוב למלגת IMPACT. אולי הפעם אני אנסה יותר.
ב-10:30 התחילה הרצאה שנראתה לי החשובה ביותר באותו זמן – רישום וקבלה. כל מיני פרטים מעניינים על נוהלי הקבלה של הטכניון, מה עושים בו, איך עושים את זה, מה צריך לפני שמתחילים לעשות ולמה אפשר לצפות תוך כדי שעושים. זאת הייתה זריקת עידוד טובה כלפי הטכניון, מעבר לשאר האוניברסיטאות. במהלך אותה ההרצאה, שוחחתי קצת עם חובב פיזיקה שהתכוון ללכת להרצאה על הפקולטה ב-11:00. אמרתי שאני רוצה ללכת להרצאה על הפקולטה של מדעי המחשב. לאחר קצת מחשבה החלטתי שמדעי המחשב זה ברירת המחדל שלי אז נלך לפיזיקה ונראה אם הם יכולים לעניין אותי.
ההרצאה על הפקולטה לפיזיקה התאחרה בגלל שהמרצה, דיקן הפקולטה, מר. פרופסור, לא הצליח לשדר את המצגת למקרן. הם רבו קצת עם USD ואחרי שהטכנאי רב קצת עם החיבורים, הם הצליחו להציג את המצגת. זה גם נראה מאוד מעניין. הרבה מחקרים טהורים אבל גם שימושים מעשיים. מלייזרים, תכנון מכונות רפואיות, שילוב בתעשיית המחשבים והנדסה. יש דרישה לפיזיקאים. והדיקן חביב אז זה לא יכול להיות נורא.
ויתרתי על הסיור של אותו הזמן, הלכתי לתפוס משהו לאכול ואז לבניין מדעי המחשב, לבדוק מה יש להציע ולהיכנס להרצאה הבאה שלהם על איזומטריה וביומטריה. עכשיו זה היה מעניין. המרצה הסביר על שני תאומים שעבדו בפקולטה ובנו מערכת ביומטרית המבוססת על מערך חדש לגמרי של נתונים ועיבודם כך שהמערכת הצליחה להבדיל ביניהם באחוז ניכר מהפעמים. וזה היה לפני כמה שנים. עכשיו אחוזי ההצלחה שלהם הרבה יותר גבוהים. המחשבה שעלתה לי במהלך ההרצאה היא: מתי יבנו את המכונה שתסרוק את הארכיטקטורה הפנימית של הגולגולת כדי לזהות את הבן-אדם? הרי את המערך הזה הרבה יותר קשה לשנות מאשר את הפנים (צריך לשבור ולסדר מחדש עצמות) והוא גם יחודי לכל אדם כמו טביעות אצבע ורשתית. אני מניח שיצטרכו איזה שהוא סוג של ראדאר או סונאר בשביל זה.
בשביל ההרצאה הבאה, הייתי צריך להתחמק מהשאלות בסוף ולחתור לכיוון האודיטוריום השני בה התקיימה ההרצאה על הפקולטה במדעי המחשב, זאת שפספסתי ב-11:00. הם אמרו שהייתה דרישה גבוהה אז הם עשו עוד אחת. זאת עוד הוכחה שצריך לזרום עם האינסטינקט הראשוני.
זאת הייתה ההרצאה שפחות או יותר החליטה בשבילי, זה מה שאני רוצה ללמוד. לפי מה שראיתי שם, כשהם אומרים מדעי המחשב, זה יכול להיות כל כך הרבה דברים. זה יכול להוביל מהנדסת חומרה, דרך תכנות ועד ביואינפורמטיקה וחקירת הגנום האנושי. זה תחום שאני אוהב וזורם לי ונראה לי שאני אלך לזה כי האפשרויות להתמקד הם כל כך מגוונות. ואם אחרי שנה אני רואה שזה הולך טוב, אני יכול גם לשלב פיזיקה.
לאחר ההרצאה הזאת, מיהרתי חזרה לבניין הראשי לקראת סיור בפקולטה לפיזיקה. לא היו שם הרבה אנשים והם אמרו מראש שהם יצאו באיחור. אז ניצלתי את הזמן והתקשרתי לדורון. הוא אמר שהוא נמצא וקיים ובהפסקת אוכל בבית הקפה שנמצא בדיוק בבניין שממנו יצאתי רגע קל קודם. אז הודעתי למדריכה שאני אשיג אותם ורצתי לפגוש אותו. כמובן ששכחתי לשאול אותו את השאלה היותר חשובה: “איך הוא חי עכשיו כשהוא לומד במשרה מלאה?”. צריך לזכור לשאול פעם הבאה.
הבעיה התחילה כשעזבתי אותם לנפשם וחזרתי לחפש את הסיור – מצאתי שהוא נעלם. אז רצתי לכיוון מה שהיא אמרה הוא בניין הפיזיקה. היא נתנה לי כיוון בעל גורם צפוני מדי אז יצא שהלכתי חצי קמפוס לפני שחזרתי ומצאתי את בניין הפיזיקה. פספסתי את ההדגמה של מוליכי העל, שכנראה הייתה היותר מגניבה, אבל הצטרפתי לקירור אטומים ולביופיזיקה (כן יש תחום כזה).
גם שם חתכתי באמצע בתקווה להספיק להגיע לסיור בקמפוס. כמובן, כשהגעתי למקום היציאה, עד שהספקתי לשאול את המארגנים איפה הסיור, ראיתי את האוטובוס יוצא לדרכו והם לא היו יכולים לקרוא לו בחזרה. אז רצתי למרכז המבקרים, שם אמרו לי הוא אמור להגיע. המרכז לא היה כל כך מעניין בפני עצמו והייתה שם קבוצה של תיירים לא-דוברי-עברית אז לא נשארתי הרבה זמן. הלכתי לחנות לסטונדנטים שם דורון אמר שאוכל למצוא ערכת הרשמה לפסיכומטרי.
בכך סיכמתי את היום בטכניון ומיהרתי חזרה לעפולה כדי לשלם את ההרשמה. מסתבר שיש לי מעכשיו בערך יומיים עד שהמכתב חייב להגיע לירושליים אחרת אין שום מצב שבעולם שאני אוכל לעשות את הבחינה באפריל, לא משנה באיזה תחת של הארץ. אבל עם הקבלה אצלי והמכתב במעטפה, העניין לא צריך להיות מסובך כל כך. הרי, כמה זמן כבר לוקח למכתב להגיע מכאן לירושליים?
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
אחרי אתמול, ממש משמח אותי לקרוא על זה.
שיהיה לך בהצלחה!
Hi Eran,
I’m glad it seems you decided to go for university studies – I think it’s a wise choice.
Don’t be overimpressed by the demonstrations they showed you in the Technion. Bare in mind that you’re going there for a limited amount of time, just a few years before you start your career – which is more likely to be in the industry then in the academy; so it is more helpful to talk with people who work at the things you consider studying and see what it means to be at a certain profession (at some professions – for example physics and many fields of engineering – there is a huge gap between the studies and the work in the subject).
If you’d like, give me a call and I’ll be happy to talk a bit about the Technion, the different studies it offers, and a comparison between it and other institutes. – unrelated to the advice I gave you above.