The Less Interesting TimesTemporality Just Gets in the Way

2025/03/12 מחוננים – אואטר: החייט, חלק ד’

<זה שהיית ילד בעבר לא אומר שאתה יודע להתנהג כמו ילד היום. כשהיית ילד, לא באמת ניסית לעשות את זה וגם לא באמת שמת לב לאיך מי שמסביבך מתנהג ועכשיו אתה לא יכול ככה סתם להכניס את עצמך לראש הזה. ובטח שגם לא היית ילדה.>
הדממה ישב על ספסל ליד גינת המשחקים. הוא ישב רגל על רגל, שעון לחלוטין לאחור על גב הספסל ועם ידיו משולבות מאחורי ראשו. הוא נראה הרבה יותר מדי נינוח לעומת איך שאואטר הרגיש במצב הזה. מולו, בגינת המשחקים, שיחקו מספר ילדים על המתקנים, רצים מתחת לגשרים, זוחלים דרך המנהרות, ויורדים במגלשות. ביניהם, ילדה קטנה בערך בגיל 8 בעלת שיער בלונדיני מתולתל ולבושה בחולצה לבנה ואובראול עמדה מבולבלת ולא בטוחה מה קורה.
<טוב. אז מה אני אמור לעשות?>
<רואה את הילדה שלידך, בהמשך המנהרה?>
אואטר הסתכל לאן שהדממה התכוון וראה ילדה דומה מאוד לאיך שנראה עכשיו רק עם שיער חום גלי. היא שיחקה עם ארכובה מעץ שהסתובבה על כלום ועם גולות פלסטיק שנסעו על מסילת ברזל מפותלת.
<מה איתה?>
<נסה לעשות מה שהיא עושה. הטריק הוא… בעצם כמו למצוא אהבה. אל תעמיד פנים, אל תעשה את זה כי נראה לך שהיא אוהבת את זה. נסה למצוא משהו לאהוב בזה, נסה להתלהב גם ממה שמלהיב אותה. אם אתה מזייף, אנשים שמים לב גם אם הם לא יכולים להסביר את זה. אבל אם זה אמיתי, זה יעבוד.>
<ואם אני לא יכול?>
<אז אולי זאת לא מערכת היחסים הנכונה או אולי זה לא הזמן הנכון בשבילך אבל לא תדע אם לא תנסה. רק שבמקרה שלך כרגע, אתה חייב לנסות.>
<בסדר. בסדר.>
<בהצלחה,> הדממה אמר. הוא נשען לאחור ומתח את גבו. הוא יישר את זרועותיו קדימה למתוח את שרירי הצוואר. לבסוף חזר להישען על גב הספסל עם מרפקיו על המשענת. <כמה אתה שוקל כרגע?>
<חשבתי שזה לא מנומס לשאול גברת על המשקל שלה?> אוואטר ענה והגיכוח שלו עבר גם בטלפתיה.
<יפה לראות שאתה נכנס לתפקיד אבל זאת שאלה מאוד רלבנטית.>
<57 קילו פעם אחרונה שנשקלתי.>
<אוף,> הדממה חשק את שיניו. <יש לנו עוד דרך לעבור.>
<אני יודע. אני עושה מה שאני יכול. הדף קורעת לי את הצורה בחדר כושר חמישה פעמים בשבוע.>
<האם ניסית פשוט… להוריד מעצמך חלק גדול… ואז לגדל אותו מחדש?>
<אני לא חושב שלגזום שיער וציפורניים יהיה הבדל מספיק גדול.>
<אני מתכוון… יד או רגל…>
היה שקט ארוך בקשר הטלפתי. הדיבורים והצווחות של הילדים בפארק המשיכו. הרוח נשבה בעלים הגבוהים. ציפור קראה קריאה קצרה וקיבלה תשובה. חריקות נמוכות של גלגלי גומי על אספלט. צפירה שהייתה רחוקה מדי וקצרה מדי כדי להבחין האם מדובר במשטרה או אמבולנס.
<אה… בוא ננסה שיער קודם?> אואטר אמר.

Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories, Tailor by Eran with no comments yet.