למה להיות חילוני?
בגלל רמת האכפתיות שלי בקשר למדינה שלנו, הצעתי את עצמי לאתר חופש בתור עונה על מכתבים. אמרתי להם שבתור סקרן ומדען חובב אני חושב שאני יודע מספיק על מדעי הטבע והחיים בשביל לתת תשובה לרוב אם לא כל השאלות המדעיות שמציגה הדת. רובן דיי פשוטות. כתוצאה מכך כבר קיבלתי כמה מכתבים בעניין אבל הנושא של האחרון הוא הכותרת של ההודעה הזאת והחלטתי שזה מספיק חשוב בשביל להקדיש לזה את הזמן.
< זהירות, זה קצת ארוך>
אז למה להיות חילוני, אתה שואל?
אני לא חושב שמישהו יכול לענות על השאלה הזאת בשבילך חוץ ממך. מעבר לעשרות המאמרים, החיבורים והסיפורים שאפשר למצוא באתר חופש בנושא, נכתבו גם מספיק ספרים ומכתבים בנושא (ציידי הנפשות של צמד המלומדים מלר, אשליית האלוהים של ריצ’ארד דוקינס, קץ האמונה של סאם האריס וגם מכתבו לאומה נוצרית) מה שאני כן יכול להגיד לך זה שאני לא ממש רואה את זה כלהיות חילוני כי חילוני זה מישהו לא דתי ואני לא ממש רואה את זה בתור להיות משהו אלא בתור לא להיות משהו אחר. מבחינתי, חילוני זה טבעי, ללא שום מערכת אמונות כפויה זה הבסיס, התבנית. אז אני לא שואל למה אני רוצה להיות חילוני, אני שואל למה לא להיות דתי. אז הנה למה אני לא דתי והטיעונים שלי.
לפני הכל אני ליברטריאני. ליברטריאני היא ההשקפה הפוליטית שלי וכנראה צובעת את שאר ההשקפות שלי, כולל הדתית. מה זה אומר? ליברטריאני הוא לא אנרכיסט. ליברטריאני הוא אדם המאמין בצורך בממשלה מרוכזת אבל גם ברצון שהממשלה הזאת תעזוב אותו לנפשו ותתערב התערבות מינימלית בחייו הפרטיים. בקיצור ליברטריאני הוא אדם החושב שלאנשים טובים מגיע שיעזבו אותם בשקט ויתנו להם לחיות את החיים שהם רוצים לחיות.
זה למה אין לי שום דבר נגד הדת אבל יש לי הכל נגד כפייה דתית. אין לי שום בעיה לחיות תחת חוקי מדינת כל אזרחיה (אולי לא כולם אבל זה דיון אחר), כי הם נועדו להסדיר חיים עם פעולות גומלין חיוביות בין פרטים החיים בחברה, אבל יש לי את כל הבעיות שבעולם לחיות תחת חוקי התיאוקרטיה, כי הם לא נועדו לשום תועלת אלא רק נשאבו מפירושים של פירושים של פירושים של ספר עתיק, שבמקרה הכי טוב נכתב לפני 1400 שנה; שיוצאים רק מהצורך להחמיר יותר מהאחר ומהרצון של הקובעים אותם להפעיל יותר שליטה על הפרטים הנתונים ושאין אפשרות לכל נתין להביע את דעתו עליהם.
אלא הסיבות העיקריות שלי למה אני לא דתי. אפשר לצמצם אותן למשפט אחד האומר בערך כך: “הדת לא הגיונית, לא תורמת לי שום דבר שאני יכול להשיג בלעדיה ורק מהווה מצע לשנאה, הרג והרס.”
א) בהנחה שהדת יושבת על העובדה שהאלוהים קיים וכל מה שקשור לדת נובע מהעובדה הזאת…
1) הטיעון מהטבע: אם כל מה שאני רואה סביבי, איך יכול להיות שיש אלוהים?
אני יודע שיש אנשים שמסתכלים על הטבע ורואים את אלוהים. אני חושב שלמדתי יותר מהם. אני מסתכל על הטבע ולא מוצא מקום לאלוהים. קיום
היקום? תיאוריית המיתרים והמפץ הגדול. גלקסיות ומערכות שמש? מכניקה קפלרית. מקור החיים? כימיה בראשיתית. אקולוגיה מפותחת? ברירה
טבעית. אסונות טבע? מטאורולוגיה. וזה עוד בלי להיכנס למדעים היותר גבוהים ויותר מדויקים בהם אני גם מתעניין ומתעמק.
פה בטח יקפוץ המחב”ת הסטנדרטי וידרוש תשובה והסבר לכל מיני שאלות בכל מיני תחומים בהם למדע אין עוד דריסה וינסה לדחוף את האלוהים שלו
לכל מקום בו אין תשובה. ואני אומר, “בסדר. אין תשובה. תן קצת זמן לחשוב על זה”. לפני אלף שנה עוד היו אנשים שמסתכלים לשמיים, רואים ברקים;
חושבים שאלוהים כועס או זאוס מתאמן בקליעה למטרה. היום אנחנו יודעים מה קורה שם. תנו למדע עוד אלף שנים וכבר נדע שיש חיים במקומות
אחרים ביקום, נדע איך פועל מנגנון היגס, נדע מה הוא שורש הכעס האנושי (כבר עברנו את חצי הדרך לשם, אבל לא משנה) ונדע את המיקום המדויק של התודעה. חורים במדע ובטבע זה רק מקומות שעוד אין לנו את הכלים או את הזמן לדעת. עוד נגיע לזה ואני לא ממהר.
2) הטיעון מ(חוסר) הגיון: קומקום התה, דרקון בלתי נראה.
לטיעון הזה כבר העלו מספר טיעוני נגד ואני אקצר ואסביר את השניים העיקריים, הראשון של הפיזיקאי ברטראנד ראסל והשני של הביולוג ריצ’ארד דוקינס: מתחילים ממה זה אלוהים. אלוהים היא ישות על-טבעית, על-ממדית, רואה הכל, יודעת הכל, עושה הכל. כל מה שקורה קורה בגלל שהיא מרשה וכל מה שאתה עושה היא יודעת. אנחנו אוהבים לקרוא לזה תיאוריה שלא ניתנת להוכחה או להפרכה. ואנשים מאמינים בזה.
באותה מידה אני יכול להגיד שיש קומקום תה מחרסינה שמרחף במסלול בין מאדים לכדור הארץ; אני יודע שהוא שם אבל הוא קטן מדי בשביל שטלסקופים יוכלו לראות אותו. ובאותה מידה אני יכול להגיד שיש דרקון בלתי נראה ובלתי מוחשי במוסך שלי. אני יודע שהוא שם אבל אין דבר שתוכל לעשות כדי לגלות אותו, להוכיח שהוא שם. האדם הממוצע כנראה יחשוב אותי למשוגע אבל האדם ההגיוני יראה שאין כמעט שום הבדל בין שלושת התיאוריות האלו, כל אחת מופרכת מבחינתה.
עכשיו, אלו שלמדו קצת בטח יגידו: “אה-הא! אבל גם תורת המיתרים היא תיאוריה שאי אפשר לעשות ניסויים כדי להוכיח אותה”. אותם ‘מלומדים’ לא יציינו שההבדל הגדול הוא שתורת המיתרים מקדמת אותנו לכיוון הבנה של מצבים פיזיקליים מסוימים ועדיין אין ניסויים כדי להוכיח אותה באמת. המבחנה עדיין נטויה. לשלושת התיאוריות הקודמות שהצגתי, מתוקף הגדרתן, לעולם לא יהיו ניסויים להוכחתן.
3) הטיעון מטובה אישית: פסקל הפוך.
בלייז פסקל היה מדען מוכשר במאה ה-17. שפת התיכנות והיחידה המטרית קרואות על שמו ותרומותיו למדע כוללות את חוק פסקל ומשולש פסקל. לצערנו, הוא עבר חוויה מיסטית ב-1654 ומה שזוכרים לו העוסקים בדיון הנוכחי הוא את ‘ההימור של פסקל’. ההימור של פסקל אומר שעדיף להאמין באלוהים מאשר לא להאמין לו. אם נתעלם לרגע מההתחמקות והנוכלות הנובעת מכזאת עסקה אישית עם אלוהים, הרעיון הוא שאם תאמין באלוהים ותטעה אז סך הכל חיית עם רעיון מוזר וטעית ועכשיו הכל נגמר; אם לא תאמין באלוהים ותטעה אז נהנית 70-80 שנה ועכשיו אתה סובל לנצח. פסקל העדיף להמר על הסיכוי של אפס או רווח אין-סופי מאשר על הסיכוי של קצת רווח או הפסד אין סופי.
יש שתי בעיות עיקריות עם הטיעון הזה: הבעיה הראשונה הנראית לעין לכל מי שמכיר קצת את העסק היא שאם האמנת באלוהים וטעית אז לא מדובר בהפסד קל, מדובר לרוב בחיים של שיעבוד לסט של רעיונות מגוחכים מיסודם ואמונות שמשפיעות בהיקף נרחב לא רק על החיים שלך אלא על החיים שמסביבך והרבה יותר. ההפסד בצד של ‘להאמין ולטעות’ הוא רחוק מאוד מאפס.
הבעיה השנייה שאותה מכירים כל מי שהתעמק יותר בדיון היא שנגיד והסכמנו שצריך להאמין באלוהים, באיזה אלוהים צריך להאמין? יהווה, ישו ואללה הם רק שלושה מיני רבים. ומה עם וישנו, קאלי, קוואצלקוטל, זאוס, אנוביס, אודין, סאראסוואטי, דארמה, המרה, סשאט, ניקס, דורגה, באסאנוס, באסט וכל שאר האלים? (שים לב ששמתי שם הרבה רק בשביל האפקט, אחד בכלל לא אל ואחד דמות ממוצאת. נראה אותך מזהה מי) מי יודע באמת באיזה אל צריך להאמין? מה אם תאמין באל הלא נכון? אולי הקרו-מגנון צדקו וכל השאר רק טעו מאז.
אני חושב שזה היה פרק בסימפסונים עם נד (השכן הדתי אוונגליסטי) שמת והגיע לעולם הבא ואמרו לו שהוא הולך לגיהנום. הוא שאל ותחקר וניסה להבין איפה הוא טעה ומי צדק אז אומרים לו שהמורמונים צדקו.
ב) בהנחה שהדת יושבת על העובדה שהתנ”ך, ולא משנה כרגע מי כתב אותו, הוא הספר האולטימטיבי, כולם צריכים להתייחס אליו כאמת מידה מוסרית ואף אחד לא יכול להוסיף או לגרוע ממנו…
בשביל להבין את הטיעונים האלו, מספיק לקרוא את התנ”ך מספיק לעומק ואני בטוח שעשית את זה יותר ממני. לכל אחד שבאמת קורא את התנ”ך בעין ביקורתית כספר ולא כ”דברי אלוהים חיים” הדברים האלו צריכים להתברר מהר מאוד ואני לא הולך להתעמק בהם יתר על המידה.
1) סתירות עצמיות: אני מכיר מעט מאוד מהם ובשביל פירוט עדיף ללכת ל”דעת אמת” [קישור].
2) מעשים נוראיים: גילוי אריות (לוט ובנותיו), רצח עם (אלישע וכוהני בעל, סיפור עמלק), בגידה וניאוף (דוד ואוריה), רצח ילדים (שוב אלישע והדובים),
3) פרטי מידע לא נכונים במופגן או פשוט מטורפים: פיי (ממש לא שווה ל-3. יותר קרוב ל-3.14159), ארנבות מעלות גירה (לארנבות יש מערכות עיכול מאוד מעניינת שיכולה כנראה להעסיק קורס שלם בביולוגיה אבל מה שהיא לא עושה זה לעכל בכמה קיבות ולהעביר חומרים חזרה אל הפה שלה כדי ללעוס), המבול (חשבון פשוט, שכבר נעשה בעבר, מראה שאין, לא היו ולא יהיו מספיק מים על כדור הארץ בשביל לכסות את כל ההרים הגבוהים ביותר; גם אם מתייחסים רק להרים שאפשר לראות מהאזור שלנו, זה לא נורא סביר. מה שכן סביר זה אגן גדול ויבש שנמצא מתחת לפני הים, שמוצף עם המסת קרחונים ועליית רמת הים ואחר כך אנשים ממציאים סיפורים מופלצים. אותו דבר עם חציית ים סוף).
יש הרבה דוגמאות אחרות ואני לא מתכוון להיכנס לזה יותר.
ג) בהנחה שהדת היא מערכת של אמונות שמשפרת אנשים…
1) רצון חופשי? באמת?
הרבה אנשים דתיים אוהבים לדבר על הרצון החופשי שיש לנו. המיסטיקנים יותר משווים אותנו למלאכים שלהם אין והחולניים יותר משווים אותנו לחיות וטוענים שלהם אין. דבר ראשון, למי באמת יש? אם מסתכלים על זה ברמה הכי בסיסית, הפעולות שאנחנו מבצעים הם פלט הנובע מהאלגוריתם של תודעתנו (שנקבע על ידי גנים ומצבים סביבתיים) המקבל קלט מהעולם סביבנו. בהנחה ואנחנו יודעים את מנגנון הפעולה שלו ומה משפיע עליו, יהיה קל לנבא את תגובותיו של כל אחד כמו שאפשר לנבא את העובדה שהשמש תזרח בבוקר.
אבל אם מתעלמים מהמכשול הקיומי הזה אז אני שואל, “איזה רצון חופשי יש לך בדת?” בתור ליברטריאני, החופש לעשות מה שאתה רוצה (בלי לפגוע בשותפיך לחברה, כמובן) הוא אחד הדברים היותר חשובים, אם לא החשוב ביותר, לחיי כל אחד. אני לא רואה את החופש הזה בדת. יש רק מצוות, דרישות וכפיות. אתה חייב לעשות את זה וצריך לעשות את זה. רוב הדברים שאתה רוצה לעשות אסורים. אצלנו יש אמרה: “רוב מה שכיף הוא מסוכן, משמין או בלתי חוקי. וכל השאר גורם לסרטן בעכברים.” אבל זה לא מונע מאף אחד לעשות את זה. חוץ מעניין הבלתי-חוקי (שנועד לשמור על הזכויות שמגיעות לך גם אצל אנשים אחרים) אין דברים אסורים. אתה יכול לקפוץ ממטוס, לאכול גלידת שוקולד משולשת עם קוביות שוקולד בלגיות וסירופ שוקולד, להתגלגל בשלג בעירום (כל עוד אתה עושה את זה בפרטיות מסוימת) ולעשן. אני גם עשיתי שניים מהדברים האלו וכמעט את השלישי (את הרביעי אני לא מתכוון לעשות בגלל משהו שיש לי נגד סרטן). אבל בדת, דברים פשוטים כמו לטלפן לחברים, לנסוע לבלות או לעבוד על הסיפור שאתה רוצה לפרסם אסורים (בשבת, כמובן) בתואנות מגוחכות מצד אחד ומנסים לעקוף את אותם איסורים באמצעים עוד יותר מגוחכים מצד שני.
2) אנשים מסוימים מרגישים טוב, לא כולם.
האם אנחנו יכולים להסכים שכתות בעיקר פוגעות באנשים? כתות משעבדות את הבן-אדם לעקרונות שלהן, לרוב בניגוד לשכל הישר ועם שטיפת מוח, שואבות את משאביו ואת לשד חייו, מרחיקות אותו ממשפחתו וחבריו ומכל עיסוק יצרני ומהנה.
יש עוד אמרה חביבה עליי האומרת: “כשאתה היחידי שמאמין במשהו, אתה מטורף; כשעוד כמה אנשים מאמינים בזה, אתם כת; כשהרבה אנשים בזה, זאת דת.” וככה בדיוק אני רואה את זה. הדת, כל אחת שתבחר, היא פשוט כת בסדר גודל אחר. כן, אני לא מפקפק בעובדה שיש אנשים שנהנים ומרוצים ממקומם. אני באותה מידה גם בטוח שרובם מתנהגים כך בגלל החינוך שלהם ושאם היו מכירים את העולם שבחוץ היו פונים מהדת. עוד משהו שאני בטוח בו הוא שיש הרבה אנשים שסובלים מהדת ויעידו על כך כל סיפורי הזוועה של היוצאים בשאלה אותם אפשר לקרוא גם בחופש וגם בדעת אמת.
3) ומה אם מי שמחוץ לדת? פלורליזם?
נתעלם לרגע מהסעיף הקודם ונניח שכל מי שדתי ומאמין שמח וטוב לו. נניח שהוא בדק את כל הצדדים והפנים ובחר, מתוקף רצונו החופשי – בין אם הוא באמת קיים או לא – בדת כמקום הכי טוב בשבילו. בסדר. מקובל. זכותו. ומה אם אלו שמחוץ לדת? זאת אחת הבעיות הגדולות של הצופה החושב המודרני עם הדת והבעיה הכי גדולה שחופש, כארגון, מתעסק בה: בהנחה שהדת היא עיסוק תקין, חוקי ולגיטימי, למה הדתיים לא יכולים לעזוב אותנו בשקט? בכמעט כל דת שקיימת היום בעולם (יש כמה שלא אבל לא הרבה), הפצת הדת, בכל מיני אמצעים מגוונים, מעניינים, מוזרים וחולניים, היא חלק בלתי נפרד מהדת. מה זה אומר מבחינת הקיום המודרני? זה אומר שלאנשים דתיים, דתיים שמאמינים בכל ליבם, יש את הנטייה המוטמעת להציק לאדם הפשוט מהשורה ולנסות להפוך אותו לדתי. היהודים מציקים, הנוצרים מטיפים (וגם תורמים) והמוסלמים אלימים. כל אחד עושה את זה בדרך אחרת אבל אף אחד מסוגל לקבל את התשובה: “לא, תודה. אני לא רוצה להיות דתי.” ובארגון כזה אני לא מעוניין להיות חבר.
4) הדתיים יותר טובים מהחילוניים? לא ממש.
אחד הטיעונים החביבים לטובת האמונה בדת הוא שהדת הופכת את הבן-אדם ליצור מוסרי, אדיב, מתחשב, משכיל וטוב לבריות. יש דברים הרחוקים יותר מהאמת אבל לא הרבה. מחקרים כבר הראו שבקהילות דתיות יש פשע, סבל ורוע בדיוק באותה מידה כמו בקהילות חילוניות ולפעמים גם יותר. ומי שלא מתעניין במחקרים, או לא מאמין בנכונות שלהם, לא צריך ללכת רחוק בשביל לקרוא חדשות על אברכים שפורצים לדירות, מכים אנשים, דתיים שחוסמים כבישים וזורקים אבנים וזה בלי לדבר על כל המלחמות, העוולות והמוות לאורך ההיסטוריה שנגרמו רק בגלל הדת, ולמרות שיש הרבה דוגמאות לכך, אפשר להסתפק בלציין את מסעות הצלב והאינקוויזיציה.
מעבר לכך, יש מספיק עבודות שמצביעות על כך שהדת לא באמת הופכת איש לאדם יותר טוב אלא רק סוגרת אותו במסגרות נוקשות ולא טבעיות. אפשר גם להזכיר, בנשימה זאת, את שביתת השוטרים במונטריאול כעדות לכך שאם רק אלוהים נשאר להשגיח על הילדים, הוא לא עושה עבודה כל כך טובה. בנוסף, אם זה כן היה נכון וכל מה שהדת אומרת הוא המוסר העילאי וזה מה שצריך לעשות אז הייתי מצפה מכל אדם דתי שיהרוג אנשים על: חילול השבת, נשיאת שם האלוהים לשווא, הסטה לדתות אחרות או כל ילד שמתחצף אליו. הייתי מצפה מהאדם הדתי שיהרוג מכשפות, יחזיק עבדים ויתמוך בגילוי אריות. הסיבה שזה לא כך היא לא כי “הספר הקדוש הזה או אחר הוא לא רק חוקים מוצקים אלא אלגוריות ומטפורות”, כי זה מפיל כמה טיעונים אחרים, אלא כי המוסר נובע מהאדם והחברה, משתנה עם הזמן, ואנחנו בוחרים בספרים מה אנחנו אוהבים מוסרית ומה לא.
אבל אם באמת יש מישהו שהדת משפיעה עליו כך, שרק בגלל הדת הוא נחמד, מוסרי וטוב לבריות, אני לא חושב שהייתי רוצה לקרוא לאדם כזה ידיד.
100) הטיעון מ(חוסר) הצורך: הדת לא באמת תורמת משהו מבחינתי.
אחרי שמניתי את השיקולים העיקריים שלי נגד, אני צריך להסתכל גם על השיקולים בעד, נכון? חיפשתי אותם ולא מצאתי. מעבר להיותי מדען, סקרן ורודף ידע באופן כללי ולכן אינני מסוגל למצוא סיפוק בבורות והנבערות שהדת דורשת; לא ראיתי עדיין דבר חיובי אחד אותו מציעה הדת, ללא דרישות מגוחכות ומעצבנות כמו נטישת כל הידוע לך על העולם וציות לרבנים ללא פקפוק ומחשבה, שלא הצלחתי למצוא בדרכים אחרות בחיים החילוניים. אני מעדיף לעבוד קשה, להשקיע וגם לסבול בשביל האושר שלי במקום לקבל במחיר מבצע “שמחת חיים תמורת מוח ודעת”.
101) הטיעון מקיצוניות: גם אם אני דתי מאמין פשוט, תמים ומתון. בעצם אמונתי בדת אני נותן מקלט לקיצונים, אלו שמטיסים מטוסים לתוך בניינים.
אפשר לחשוב על זה ככה, נגיד ואתה אוהב שוקולד. אתה מאוד אוהב שוקולד. מבחינתך, שוקולד הוא פאר היצירה, רק דברים טובים יכולים לצאת ממנו וכל אחד צריך לאהוב שוקולד אם הוא רוצה להיות אדם יותר טוב. ומה אם תגלה שיש אנשים שמצליחים להוציא דברים רעים משוקולד, לא סתם רעים – נוראים. נגיד והיית שומע על אנשים שמתעללים באחרים, כופים עליהם חיים זוועתיים, רוצחים במאסות אדירות וטוענים שאהבה לשוקולד מכריחה אותם, שכל מי שאוהב שוקולד צריך לעשות את זה. אני לא יודע מה אתה היית עושה כשהיית שומע את זה אבל אני בטוח שהייתי מתחלחל, סביר מאוד להניח שהייתי נוטש לחלוטין את האהבה לשוקולד וכנראה שהייתי מתחיל לצאת בקריאות נגד אהבת שוקולד.
וכמו שנאמר, זה כל מה שיש לי להגיד בנושא בינתיים.
Posted in No Category by Eran with 9 comments.
שני דברים עיקריים:
א. טיעון התינוק שנשבה שיש לך שם – איך אנשים דתיים בגלל החברה שבה הם גדלו ופשוט לא יודעים יותר טוב – הוא אחד הדברים הכי מתנשאים, מזלזלים ומעצבנים שקיימים. לא בכדי, כשהוא הגיע מהצד השני, הוא גרם לאחד הריבים הכי גרועים שאי פעם היו לי עם ידיד דתי שאני אוהבת מאוד. אני לא מכחישה שאנשים מושפעים מהחברה בה הם גדלו. אני כן מתנגדת לאמירה שאם רק הייתי יותר טוב, הייתי כמוך ולא כמוני, אבל זו לא אשמתי, בסך הכל אני מסכנה.
2. (אני על ספירה נומרית או משתמשת באותיות? כי אי אפשר לראות את תחילת השורה, והזיכרון שלי פשוט לא עובד לאורך כל כך הרבה זמן…)הטיעון מקיצוניות הוא דבילי. היה וקבוצה גדולה תבוא ותאמר ששוקולד מדבר אליהם והם רוצחים בשמו, אני לא אתנגד לשוקולד. אני אתנגד אליהם ספציפית: הם מופרעים, מרושעים, וצריך להרוג את כולם, ואז גם יהיה יותר שוקולד בשבילנו, ייפי. שים לב מה אומרים, למשל, באסלאם המתון על מלחמות הקודש: שזו פרשנות מעוותת של הקוראן, ושאין בין הקיצוניים לבין הדת שום דבר. איזה מין מטיף לחופש אתה אם אתה טוען שכל דבר שיכול לשמש לרע צריך להיות מוקצה מחמת מיאוס? שאזכיר לך כמה מהאפקטים (הצדדיים והלא מוכרים) של הפיזיקה? על ביקוע הגרעין, שמעת אולי? באמת ערן – אני לא מבינה איך אתה מתעסק בדברים כל כך לא מוסריים, שהרגו כל כך הרבה אנשים. והנה אני חשבתי כל השמן הזה שאתה בן אדם נחמד! :(
הבעיה שלי עם המניפסט הזה, היא שהוא לא מסמל חופש. הוא מגביל – דרך החיים שלי טובה יותר משלכם, נכונה וצודקת יותר משלכם, אני יודע ומבין יותר. אני מכירה כמה דתיים שהם חכמים ומבינים לא פחות ממני, ולפחות אחד שהוא כל כך מבריק שהוא מותיר אותי הרבה, הרבה מאחור, מסוחררת מהניסיון לעקוב אחריו. אני מכירה גם חילונים מבריקים לא פחות. אני מבריקה, ואתאיסטית (למרות שהמרצה שלי לאונטולוגיה הולך ומקרב אותי למצב אגנוסטי, אם כי ניצני האמונה הם בכוח עליון כלשהו שמתבקש מהשירשור הלוגי של שפינוזה, ולא באלוהי דת כזו או אחרת שאנחנו מעניינים אותו באופן כלשהו – ובכל מקרה, אני עוד לא שם באמת). אבל הזכות שלי להגיד להם שהם טועים נגמרת בדיוק ברגע שבו מפריע לי כשהם אומרים לי שאני טועה – אם נחזור רגע לעניין התינוקות שנשבו.
אני מאמינה שאין אלוהים. אני מאמינה בזה באדיקות. אני יודעת שאני לא טועה. אני יכולה להביא שלל טיעונים שמצדדים בי ובצדקתי. אותו הדבר נכון גם לכל דתי שמסוגל לעמוד בקצב שלי – והויכוח, כאמור, לא ניתן להכרעה, לאף אחד מהצדדים. אז כן, אני נגד כפייה דתית, זה אחד הדברים שהכי מפריעים לי בעולם (ומי שמכיר את הסיפור על איך ישיבה קיצונית גירשה אותי מהבית בו נולדתי וגדלתי יבין בדיוק עד כמה). בדיוק בגלל זה אני לא אכפה את האמונות שלי על אף אחד.
אולי את מכירה את הטיעונים אבל את כנראה לא מכירה את הויכוח שמתנהל בעיקר בחזית של “חופש” שם מתקבלים עשרות ומאות מכתבים ואני קיבלתי את אחד הנחמדים יותר. רוב האנשים ישירות תוקפים (וכאן לא מדובר רק על ענייני דת) בלי להכיר בכלל את הצד השני. אז כן, פה אני עומד מאחורי הטיעון שהרבה אנשים שטוענים לדתיות ונגד אתאיסטיות בכלל לא יודעים, אם הם בכלל מבינים, מה זה להיות אתאיסט.
אני לא נגד פיזיקה אבל אני כן נגד שימוש בכוח הזה למטרות הרס. אני נגד שימוש בכל דבר למטרות הרס. רוב האנשים שעושים שימוש בדת בשביל להגשים את השאיפות הפסיכוטיות שלהם הם דיי מטורפים בפני עצמם ולא צריכים אמונה בשביל יותר מלהצדיק את זה. אבל גם רוב האנשים שמגדירים את עצמם כ”דתיים מתונים” לא עושים כלום נגד הקיצוניים וחלקים אפילו מהללים אותם כשומרים על הגחלה המקורית. זה אני לא יכול לסבול.
הו, לא צריך לשכנע אותי – אני נגד כל הדברים הרעים.
(אגב, שים לב כמה יפה נגזר מההצהרה הזו שכל מה שאני בעדו הוא טוב…).
(כמובן, תחת ההנחות שטוב=לא רע, בעד=לא נגד, וכו’. סמנטיקה, נו)
Your arguments are, as always, exquisite. :)
Yes, well, that’s me. In some circles I am even known as Much “Exquisite” Rejoicing (exquisite being, you see, my middle name). I don’t mind it, though it DOES create some very hard-to-live-up-to expectations, and then it’s nothing but work work work…
אין מנוחה לרשעים.
מיתולוגיה של עמים אחרים רחקים היא תמיד “סיפור נחמד אם כי מטופש ולפעמים די מזיק”
זה הופך לעיניין אישי שנלחמים בו רק כשזה קרוב לבית.
לאתאיסט בארץ מערבית נוצריה ממוצעת אין שום בעיה עם הינדוהיזם כסיפור נחמד המכיל תובנות אנתרופוגניות על העם ההודי ושאר אסיה… אבל הוא יתווכח איתך לנצח על חוסר קיומו של השטן.
אמונה בסופו של יום היא משהו נפשי שאנשים מסויימים חייבים כדי להצליח להתמודד עם החיים.
מי שלא צריך את זה לעולם לא יבין את מי שכן ולהיפך.
זה גם לא משנה מי מנסה לכפות עליך את כוחו- בין אם זו דת או שזה לחץ חברתי אחר על סוגיו השונים -אימא שלך שדורשת שתתחתן ותביא נכדים או ועד הבית שדורש שתסכים לשלם אקסטרא בשביל אחזקת גנן מקצועי או החברים בצבא שמנסים לשכנע אותך לעשן או אגודת הסטודנטים שמחליטה להשבית לך את הלימודים וכן הלאה.
זה אף פעם לא מוצדק.
כן, ברור לי שזו גישה אנרכיסטית. תתמודדו.
כבוד בסיסי לזכותך לחיות את חייך לפי ראות עיניך (כל עוד אתה לא פוגע בזכות הזהה של שאר משתתפי החברה סביבך) זה מצרך נדיר על אף חיוניותו לקיום האנושי.
בעיקר כיוון שאנשים מאמינים באדיקות בידיעה האגוצנטרית שרק הם באמת יודעים מה טוב ומה לא טוב… וכולם אוהבים כוח על סוגיו השונים.
ואם זה יגרום לך להרגיש טוב יותר לגבי זה אז “כן, זה טבוע בגנים, זה אבולוציוני” ועכשיו גם אתה יכול להעמיד פנים שהכל באשמת הגנטיקה ולזרוק את האחראיות האישית לרוח.
(קצת אקסיסטנציאליזם לא הרג אף אחד. עדיין)
עוד כמה תובנות לא מחיבות:
1. אתה נופל לפח נפוץ של חילוניים, הרואים את מהות הדת היהודית בתנ”ך. לעניות דעתי, זה לא המצב כבר מאות שנים לפחות. מהות הדת היהודית היום – עד כמה שאני יודע ואני לא מומחה בתחום – היא נסיון לקיים את ההלכה היהודית; לא את תורת משה כפי שהיא נכתבה בתנ”ך שנחתם לפני 2500 שנה בערך אלא את ה”פרשנות” כפי שנקבעה ע”י “חכמי הדת” במהלך הדורות – מאז חתימת המקרא ועד לדורנו (ועדיין מתפרסמים מדי פעם “פסקי הלכה”, אם כי אין כיום פוסק המקובל על כל זרמי היהדות). ויכוח או התנצחות על פרשנות המקרא מחטיא את הנקודה העיקרית:הדת היהודית כבר מזמן הכירה בזה שהתנ”ך מלא סתירות, מעשים לא מוסריים, וכו’; היא הרבה יותר מתוחכמת מזה.
2. אני לא רואה שום טעם בניסיון להחיל טיעונים מעולם המדע על נושאי אמונה. אין שום קשר בין מושגי “אמת-שקר” למושגי “טוב-רע”. זו טעות נפוצה בדיונים מהסוג הזה; ואני שמח להפנות אותך לספרון מענין שקראתי לפני אי אלו שנים, “שיחות על מדע ועל ערכים” שפרסם ישעיהו ליבוביץ המנוח במסגרת האוניבסיטה המשודרת, ומכיל דיון ממצה בנושא הזה.
מערכת אמונית כלשהיא, בין אם זו דת כזו או אחרת, כת, או תמיכה חסרת שיקול דעת ב”מפלגה” או ב”שיטה ליברלית” או ב”כח עליון” או מה שלא יהיה, היא צורך אנושי בסיסי. הדתות מציעות מענה לדרישה אמיתית, שכנראה טבועה באופן ביולוגי באדם. ה”צורך להאמין” או לבטל את עצמך בפני דבר חיצוני הוא צורך עמוק שאסור לזלזל בו, ואכן הדתות מציעות ל”מאמין הטוב” מידה רבה של סיפוק עצמי, אושר ונחמה. אני לא מאמין שהאנושות “מתקדמת” מעבר ל”צורך בדת” – לדעתי אין שום קשר בין הדברים; ומכך נגזר שאתאיזם, למשל, לא יתפוס לעולם באופן מוחלט – אלא ע”י החלפה של “אמונה דתית” באמונה אחרת כלשהיא.
4. נקודה בסיסית שלרוב אובדת במעברים אמוניים היא הנושא הערכי. תהיות כמו: אם אין אלוהים, אז למה לא לרצוח\לשקר\לקחת סמים או לגנוב (למשל) עוברות אצל רבים מהחוזרים בשאלה, שמאבדים את המסגרת הכללית שבה חיו עד שראו את האור; נקודה מהותית בעבודה של ארגונים כמו “חופש” ודומיו היא להראות שהבסיס הערכי של החברה בישראל אינו נובע דוקא מהאמונה הדתית, אלא יכול לינוק ממקורות נוספים – ליברליזם, הומניזם, או אפשרויות נוספות אחרות – למשל, אגב, התנ”ך עצמו או אפילו חלקים מההלכה או משאר “ארון הספרים היהודי”, שהוא מורשת תרבותית ומסורתית של כל העם בישראל, בלי שום קשר לאמונה הדתית שיש או אין לחלקים ממנו.
יש לי כמה בעיות עם המכתב שהעלת לפה, אבל רובן ככולן דקדוקיות :P