The Less Interesting TimesOn the Bleeding Edge

2007/06/26 ביקורות בשורות

סרטים:
Curse of the Golden Flower: סרט טוב, אי אפשר להגיד שלא. אבל זה לא סרט שנשאר איתי ושהשאיר איתי איזו שהיא אמירה חזקה או מחשבה שלא הרפתה. הוא סרט טוב – מורכב בעלילתו, מצוין בעיצוב דמויותיו, מלא בשחקנים טובים ואפילו על סצינות הפעולה אין דבר רע להגיד. בהחלט סרט טוב. אבל עוברים אחריו לסדר היום.
Supercross: גם סרט חביב אך קצת ישן. מוזר שהוא רק עכשיו מגיע לקולנוע בארץ. מדובר בעוד סרט ספורט בסגנון “בחור מקבל הזדמנות, בחור פוגש בחורה, בחור נדפק בעבודה חדשה, בחורה זורקת בחור, בחור לומד את משמעות הספורט האמיתית, בחור מוצא את מקומות האמיתי, בחור מתחבר עם בחורה מחדש”. זה נחמד, כבר עשו את זה. אבל הפעם זה Motorcross ואני מאוד אוהב את זה אז עליי הסרט עובד.
Planet Terror: סרט זומבים. כמחווה לסרטי האקספלוייטשן של שנות השמונים. It doesn’t get much dumber than this. אבל הסרט היה כיפי. הוא מטופש, אין לו כמעט קצב קבוע, הוא חתוך ומלוכלך אבל האקשן טוב ויש לו את ההומור שלו ואת מייקל בין. קשה להטיל דופי במייקל בין. מצריך שימוש אינטנסיבי באידיוטומט אבל חביב לאחר מכן.
Death Proof: אני חשבתי שהוא יהיה סרט הפרינגלס מבין השניים אבל הוא היה האיטי יותר, המקוטע יותר והעמוס יותר ברמזים קטנים והקשרים מוחבאים שאנשים אמורים לחפש. כן, ראינו את הצבע של המוסטנג ואת הכיתוב על החולצה של המעודדת – וגם כולם ראו את ‘Kill Bill’. הרעיון עצמו מאוד טוב – נהג פעלולים שנוהג במכונית פעלולים ומתמרן את המצבים כך שהוא רוצח אנשים בתאונות, שורד ולא מואשם בכלום. רק חבל שהם השתמשו בתבנית הזאת כדי לעשות אותו. הוא מציק אבל הוא טרנטינו והוא רוזריו והוא ראסל ויש בו מכוניות מתרסקות ואת זואי בל. אז אני נהנתי.
מוזיקה:
Emery – The Question: הסיבה היחידה ששמעתי את האלבום הראשון של Emery היא כי המליצה לי עליו מישהי שחבר חיבר אותי איתה. היה להם כמה שירים טובים שעברו ל-Unfiled אבל לא הרבה. היה להם מין שילוב מוזר בין Punk, Thrash, Emo ומשהו אלטרנטיבי. הפעם זה היה הרבה יותר אינטנסיבי. והפעם זרקתי את האלבום לפח.
Dream of the Vampire: מדובר באוסף של שירים בסגנון מטאל כבד יותר ופחות מ-Evanescence ועד Nightwish, דרך Trail of Tears ועד Cradle of Filth וכולם איכשהו קשורים לערפדים, או אמורים להיות. זיהיתי כמה קשרים. בכל מקרה, זה אוסף חביב שמכיל הרבה מוזיקה טובה והרבה להקות עם סולניות טובות. אוסף לא מקבל אצלי ניקוד אבל הוא קוטלג תחת Power Metal.
משחקים:
Prince of Persia – Sands of Time: בשתי מילים? משחק ענק. למי שלא יודע על מה מדובר אז זה לא המשחק הישן הדו-מימדי בארבע צבעים על נסיך אקרובט שמנסה להציל נערה מוזיר מרושע. מדובר על המשחק החדש (פחות או יותר) התלת מימדי ב-32bit על נסיך אקרובט שמנסה להציל את הממלכה מהוזיר המרושע. לא שיחקתי מעודי באחד ממשחקי לארה קרופט אבל מהמעט שבדקתי, הנסיך הרבה יותר מגניב ממנה. שניהם רצים וקופצים ופותרים חידות מכניות כאלו או אחרות אבל לנסיך יש ארסנל מהלכים אתלטיים שהיו גורמים ללארה להתבייש ב”ספורט” שהיא יודעת.
לפי הסיפור, הנסיך הוא הבן של מלך פרס וכל הבלגן מתחיל כשהוא ואביו צובאים על מצודתו של המהרג’ה. הקרב מצליח תודות לוזיר הבוגד והנסיך משיג לעצמו את ‘פגיון הזמן’ כשאביו לוקח את שעון החול ו’חולות הזמן’ כמתנה לסולטן. הוזיר משכנע את הנסיך לשחרר את ‘חולות הזמן’ ואז All hell breaks loose והנסיך צריך לשתף פעולה עם פארה, בת המהרג’ה, כדי להחזיר את הסדר על כנו. המשחק הוא בעיקר משחק פלטפורמה תלת-מימדי לחובבי פעלולים אנושיים. מזל שאני אחד כזה. לכל אורך המשחק, ובעיקר מחציו והלאה, קרה לי שעצרתי, הסתכלתי מסביב והבנתי את כל התרגילים האקרובטיים שאני צריך לבצע עם הנסיך כדי להגיע לנקודה הבאה ולא יכולתי שלא לצחוק ולפלוט משפטים כמו “אתם בטח צוחקים עליי” או “יא משוגע עם משאלת מוות”. וכשעושים את אותם תרגילים, זה רק יותר כיף.
אני בטוח שבסרט הם יצטרכו להוריד את האורך משבע שעות לקצת פחות משתיים, כנראה יחתכו את רוב סצינות הפעולה והקרבות כי, אחרי הכל, הם דיי חוזרים על עצמם, וכנראה גם ינפחו את סיפור האהבה בין הנסיך לבין פארה ויתנו תפקיד יותר גדול לוזיר ולאבא שלו. אבל זה עדיין יהיה מאוד קשה להרוס את הכיפיות של הרעיון וכל עוד לא נותנים את הסרט ל’כדור איכס‘, אני אופטימי.

Posted in Reviews by Eran with 6 comments.