זה לא נעים להישאר בתוך גן סגור
תארו לעצמכם כמה זה כיף להישאר עם כמות “מגעילה” של כלים בסוף היום כשהחדר אוכל נסגר סביבכם וכולם נטשו לפני שעה. לא ממש. זה לא שיש לי בעיה להישאר עד מאוחר, היו פעמים שסיימתי אחרי שש בערב, מה שבעיקר מפריע לי הוא להישאר לעבוד לבד. קראו לי מוזר אבל אני עדיין חיה חברתית וזה לא נעים להישאר לבד, במיוחד כשהגן נסגר.
זה מזכיר לי אנקדוטה מעניינת. כשהייתי בצבא, לעולם לא התנדבתי להישאר שבת. זה לא שממש הפריע לי השבת בבסיס, לא אחרי שעברתי את הטירונות ובטח לא כשהרבה קיבלו ריתוק, מה שהפריע לי זה לצאת הביתה שבוע לפני או אחרי כשאני יודע ששאר הפלוגה נשארה בבסיס. שנאתי את זה. העדפתי להיראות כחרא פחדן מאשר לדעת שבחרתי להתרחק מהפלוגה
הייתה אפילו את הפעם בסוף הצמ”פ, כשכל החיילים כבר שוחררו והמועמדים לקמ”ט נשארו לפרק את הבסיס, כשעשרה אנשים היו צריכים להשתחרר לסוף שבוע בונוס בנוסף לחופשת הרגילה שהפרידה בין שתי הקבוצות שהולכות לקורס. בהתחלה אפילו לא חשבתי על זה. לא התחשק לי סוף שבוע בונוס. זה לא היה מה שמשנה לי. בסוף אמרתי לאסף שישים אותי בהגרלה, What the heck, אני במילא לא זוכה בכלום.
בסוף זכיתי (ואתם יכולים להחזיק את זה מולי פעם הבאה שאני אומר שאני לא זוכה בכלום, זכיתי בחופשה… בבית) וקיבלתי רגילה של עשרה ימים. לא אגיד שלא נהנתי, אבל הפלוגה הייתה חסרה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.