אבא ואמא משחקים Gears of War!

אם יש ביניכם מי שמשחק משחקי מחשב? משחקי קונסולה? כמה מהם אלימים? בכמה בהם הדם משפריץ בכמויות המספיקות לצביעת רצפות ובכמה מהם הגופות נערמות מספיק גבוה בשביל לבנות חומה מהן? מה לדעתכם הילדים שלכם יחשבו כשהם יראו אתכם משחקים במשחק הזה?

זה העניין העיקרי של הכתבה הזאת.

אם אתם משחקים משחקי מחשב אז סביר להניח שגדלתם עליהם. סביר להניח שאתם משחקים אותם מאז הסוג המסוים של הילדות. האם הייתם צריכים להילחם בהוריכם או להסתיר מהם את התחביב? רוב השחקנים כן.

מחקר חדש טוען, שכמו ב-Scream: “Games don’t make psychos, games make psychos more aggressive.”

אפשר לקרוא על זה עוד כאן.

השאלה שנשאלת היא איך אנחנו, בני דור ה-X וה-Y, נתמודד עם ילדינו כשהם יתחילו להתנהג כמו שאנחנו התנהגנו להורינו, דור המייסדים והמיוסדים? אני אוהב לחשוב דיי כמו האנשים מהכתבה. אני אתן לילד שלי להחשף בהתאם לכמה שאני סומך עליו שיתפוס את החומר כמו שצריך. מצדי שישחק Missile Command או Nightraid או אפילו Stargoose ו-Commander Keen כמה שהוא רוצה אבל אני לא נותן לו להתקרב ל-Wolfenstein 3D או House of the Dead לפני שאני בטוח שהוא יודע שזה רק אמצעי לפרוק מתח ושקלים ולא משהו שצריך לחקות.


Posted in Less Interesting News by with 4 comments.

Comments

  • Nihau says:
    2007/04/11 at 23:43:16

    P: לנו יש את החופש המוחלט לשחק מה שבא לנו ומתי שבא לנו. לחתול לא אכפת כל עוד אנחנו לא מפריעים לו לישון עלינו יותר מידי.
    ליטופים זה בסדר רק לא בזנב.
    אנחנו אפילו מחונכים היטב לפתוח את הטונה על פי פקודה קולית.

  • Eran says:
    2007/04/12 at 17:32:08

    מה עם קצת הפצת גנים?

  • Nihau says:
    2007/04/14 at 15:02:41

    גנים???
    גנים?!
    בשביל מה זה טוב לי אישית?
    איך זה משפר לי את איכות החיים?
    איך זה משמש מטרה נעלה לה אני אקדיש את כל משאבי?
    במה הגנים הספציפיים שלי יקדמו את המין האנושי בעולם באמת?
    יש יותר מ5 מיליארד בני אדם על כוכב הלכת הזה. אנחנו ממש לא מין בסכנת החכדה שאני צריכה לתרום את חלקי ולהרחיק אותנו מתהום הנשייה של מינים עברו.
    יש לנו סוף סוף מספיק אנשיםפ על הכוכב כדי לאפשר רמת חיים גבוהה מספיק כדי להפסיק לחשוב רק על הבסיס ההשרדותי של הפרט הבודד. גנטית או כל רמה אחרת!
    למה לי להכניס אדם זר לחלוטין לחיי בלי שום הבטחה שאדם זה ימצא חן העיני בכלל? ועוד לקחת על אותו אדם זר את מלוא האחראיות המשפטית ל20 שנים ומעלה…
    אם הזר הזה לא מוצא חן בעיני אני לא אוכל פשוט ללחוץ את ידו ולהפרד לשלום. אני יהיה חייבת לשמור עליו שנים רבות עד שהוא יחשב חוקית כעצמאי.
    אין בי אהבה לילדים קטנים.
    הם עוברים את כל השלבים הכי זוועתיים של המנטליות האנושית לפני שאולי במזל הם צולחים את החרא והופכים לבני אדם שהייתי רוצה להכיר.
    מי צריך את העומס הזה על החיים, תגיד?
    ועוד בשביל הפצת גנים???
    אם גנים היו לי כל כך חשובים אני כבר הייתי מעדיפה ללכת לתרום ביציות, שיהיו לנשים שיש להן איזו תחושת שליחות ביולוגית מזורגגת להרחבת המין האנושי, או תחושת אלוהות בזעיר אנפין שמאשרת להן את העליונות המוסרית “לעצב” את הילד כ”חומר ביד היוצר”.
    פיחס.
    קפיש?

  • Eran says:
    2007/04/14 at 20:45:10

    .You need to be fixed