PAC 4 ו-5
תקציר אירועי האתמול…
אמרתי שאני אקום ב-7:30, השעון לא העיר אותי אז רק הטלפון נזכר בהשקמה, חצי שעה מאוחר יותר. קמתי, אכלתי והלכתי לאסוף את דותן. הגענו לפאראדייב לקראת עשר ואני נרשמתי ליעף השני של הבוקר. באותו זמן ניסינו לבדוק את האפשרויות לגבי שידול חברים לצניחת טנדם וכנראה שזה יהיה יותר עדיף אם אני אקבל על זה צניחה חינם ואז אשלם עליה כחלק מהחבילה. בנוסף, דותן בדק אם הוא יכול להתחיל את התהליך לקראת הקורס ואחרי מספר בירורים אמרו לו שהם לא עושים קורס לאנשים ששוקלים יותר מ-95 קילו. לפי מה שאני יודע, גם אנשים שהם מאה ומעלה יכולים לצנוח אבל יכול להיות שהמועדון לא רוצה לקחת את האחריות הזאת מסיבה כזאת או אחרת.
דבר ראשון שאני רוצה להגיד הוא שצביקה הוא בהחלט מדריך מצויין. הוא מצביע על כל טעות וכל הזמן נותן הצעות לשיפור אבל לא קודח ולא כועס. הוא פשוט יודע לתת את הביקורת נקודתית למקום ולעניין בדיוק איפה שצריך אותה והוא לא מוותר עד שעשית את מה שהוא ביקש כמו שהוא ביקש. וכשמסיימים, הוא מצביע אל מה שעשית לא נכון אבל גם מצביע על מצבים טובים. הלוואי וכל המורים שלי מאז ומעולם היו עובדים ככה.
אז צביקה הכין אותי ל-PAC4 ו-PAC5. ב-PAC4 היית צריך רק להיות יציב. בעגלות הוא הסביר לי מה עושים אם מסתבכים או מסתחררים. כשקפצנו מהמטוס, התנוחה שלי ביציאה לא הייתה הכי טובה אבל הצלחתי להסתדר. קצת הסתובבתי בנפילה אבל צביקה עצר אותי. ואז פשוט נחתי שם על הרוח. כמובן שאני עוד צריך לעבוד על מצב הגוף שלי כי הוא עוד לא מושלם אבל סך הכל היה בסדר.
הבעיה קרתה, משום מה, כשצביקה בא לתפוס אותי שוב. אני לא יודע למה אבל הוא תפס אותי לקראת ה-6000 ואז נלחצתי בפתיחה. שלחתי את שתי הידיים אחורה ואז איבדתי את היציבות. התפרעתי קצת באוויר בזמן הפתיחה ואני לא יודע אם בכלל עשיתי צ’ק. אבל לפחות המצנח נפתח בלי בעיות ונחתי כמו שצריך. ותודה למי שקיפל את Wings 6 לפני יום שישי.
בתחקיר הצניחה למטה כבר ראיתי איך הייתי מילימטרים מתקלת פתיחה. בזמן שאני קיפלתי את המצנח שלי ואכלתי משהו, דותן הלך כבר להביא את רותם שסיימה את שיעור הנהיגה שלה. גם על הקטע הזה יש לי עוד הרבה עבודה, בעיקר אם אני רוצה שהם ישלמו לי על זה.
כשסיימתי לאכול, הלכתי לבקרה לבדוק מתי אני יכול לעלות עוד פעם. אמרו לי שביעף 12. איך בדיוק קורה המצב שאני יורד מהיעף השני, מתודרך, מתקפל, מאובס וכשאני חוזר לבקש עוד אחד אז אומרים לי שאני ביעף האחרון להיום. אני שונא יעפי שקיעה, הם לא בתנאים הכי נוחים כשהוא מתחיל להחלש והרוח מתחזקת. הם אמרו לי שהיום יום חריג. כן, כמו כל אחד אחר:-). לפחות הפעם לא היה כזה נורא. יעף השקיעה היה פשוט זה שאחריו כבר שוקעת השמש והרוח הייתה צפונית קלה. אז אחרי שחיכינו שלוש שעות בשמש, עליתי למטוס ושוב קפאתי מקור. קפצתי מחובר לצביקה ואחרי שהתייצבתי, הוא עזב אותי. כשהוא היה מוכן הוא סימן לי ואני עשיתי 360 מעלות במקום. עשיתי קצת יותר מדי אבל חוץ מזה הכל היה בסדר. עדיין היו לי כמה תלונות על מצב הגוף שלי אבל הוא אמר שהייתה צניחה כמעט מושלמת. יופי. אפשר תמיד לרצות יותר אבל אי אפשר לצפות יותר.
אז ירדתי, קיפלתי, תודרכתי ושלושתינו הסתלקנו משם. לקראת חמש וחצי יצאנו מהמועדון ואני כבר ידעתי שאין לנו הרבה זמן. החזרנו את רותם הביתה והמשכנו בדרכנו. לכן אני מבטל את “דרך חיפה” כשיטה מקובלת להגיע הביתה, גם אם אנחנו יוצאים מטירה. אבל ניצלתי את ההזדמנות כדי להראות לדותן איך באמת נהנים מהדרך בין צומת העמקים לרמת ישי עם אימפרזה טובה וחדשה ולא עם DL ישנה ומצ’וקמקת.
בדרך גם קפצנו לבקר את בוג’י. אני יודע שפספסתי את יום-ההולדת בחודשיים אבל החלטתי שזה בכל זאת מתאים. נתתי לה את Cats. היא נתנה לי חיבוק. אני חושב שאני הייתי בצד המרוויח של העסקה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.