קללת דוקינס (דצמבר 2005)
מאת יואל אסתרון.
ג’ון דוקינס איננו חבר מרכז הליכוד, ולכן קשה לדעת אם לימור לבנת שמעה עליו. דוקינס הוא האיש שהרס את האוניברסיטאות באוסטרליה. ב-1988 היה לו רעיון: להפוך את כל האוניברסיטאות והמכללות למעין חברות מסחריות הפועלות לפי כוחות השוק. הוא העמיד בראשן סופרי גרעינים, והם עשו מה שהם יודעים לעשות: חתכו וחסכו. במקום לייצר תשתית לאומית למדע ותרבות הם חשבו על השורה התחתונה. דוקינס היה שר החינוך; היום הוא מופת לכוח המשחית של פוליטיקאים.
ההידרדרות היתה מהירה. חוקרים ידועי שם נאלצו לעזוב. רמת הלימודים ירדה. מחלקות יקרות כמו הנדסה ומדעים צומצמו. האתיקה התמוססה: חברות מסחריות שהעניקו חסות למחקרים הכתיבו את אופיים וצינזרו ממצאים לא נוחים. ההרס ניכר גם מחוץ לכותלי האוניברסיטאות. למשל, נוצר מחסור קריטי במהנדסים לתעשייה ובמורים למתמטיקה בבתי הספר התיכוניים.
הדוגמה האוסטרלית עמדה לנגד עיניהם של הפרופסורים של “בשער” כשהכינו דו”ח מבהיל על הסכנות לאוניברסיטאות בישראל. הדו”ח לא פורסם עד כה לא משום שהוא סודי ביותר. למעשה, איש לא גילה בו עניין; בוודאי לא הפוליטיקאים.
אך מתברר שגם רוב חברי הסגל באוניברסיטאות לא התעוררו. לכנס של עמותת “בשער” ביום חמישי שעבר בתל אביב באו פחות ממאה.
משה גולדברג, פרופסור למתמטיקה בטכניון, אומר, שעמיתיו הם “יונקים חסרי חוליות”. לדבריו, הם יודעים את גודל האיום על האוניברסיטאות, שהוא “איום על עצם החיות של המדינה”, ולא עושים כמעט דבר. “כשהממשלה החליטה לפתח מטוס קרב היא פנתה לטכניון. בעוד עשר שנים, אחרי שהטכניון יאבד את כל האנשים המבריקים, לא יהיה לה למי לפנות. מי יפתח מטוס? מכללת תל חי?”
המספרים מדברים. התקציב הכולל של האוניברסיטאות בישראל (להבדיל מהמכללות) הוא כ-1.41 מיליארד דולר, פחות מתקציבה של אוניברסיטת יוקרה אחת בארצות הברית. התקציב של הרווארד הוא 2.28 מיליארדים. של 1.67 – MIT מיליארד. כמובן, קשה להתחרות בליגת הקיסוס, אך גם בהשוואה לאוניברסיטאות הציבוריות בארה”ב ובאירופה – ישראל בנחיתות גדולה. ההוצאה על סטודנט בהולנד כמעט כפולה. בקליפורניה – פי חמישה.
הרעיון להקים אוניברסיטה בישראל נולד עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון. צבי הרמן שפירא, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת היידלברג, כתב את “מכתב העתיד” כבר ב-1882. בזכות חזונם של מעטים הטכניון והאוניברסיטה העברית חוגגים 80
שנה של הישגים. אבל כפי שאומר פרופ’ זאב תדמור, בעבר נשיא הטכניון, מתברר שקל למדי “לפרק, להכניע מערכת שנבנתה שמונים שנה”. הפרופסורים לא יכולים לפטור את עצמם מחשבון נפש כיצד איפשרו לפוליטיקאים דריסת רגל בהיכלם (רמז: ביהירותם הם לא טרחו לדון ברצינות בהמלצות דו”ח מלץ משנת 2000)
מי מפרק? ניחוש אחד! החלטת הממשלה בספטמבר 2003 על “שיפור ההשכלה הגבוהה” היתה למעשה ניסיון לעצב אותה מחדש בצלם הפוליטיקה. בעקבות ההחלטה, בינואר השנה שלח יו”ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות”ת) שליד המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) מכתב, הקובע “עקרונות מחייבים בדבר המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה”. בעיני רבים, זו התחלת הסוף.
במכתב יש פגיעה בסעיף 15 של חוק המל”ג, שהוא ליבת החופש האקדמי בישראל. חברי סגל בכל האוניברסיטאות סבורים שהמכתב הוא מעשה אונס, כהגדרתם, והחתום עליו, יו”ר ות”ת, פרופ’ שלמה גרוסמן מבר-אילן, איננו אלא “מלחך פנכה”. אבל כל הטלנובלה השופעת יצרים הזאת מתרחשת בלי כל הד תקשורתי, כמו עץ נופל ביער זן. אולי משום שאנשים מתקשים לעכל את כל הקיצורים המעצבנים האלה – ות”ת, מל”ג ושאר ירקות.
למרבה הצער, זה לא ויכוח אקדמי על עתיד החופש האקדמי. השאלה היא, מי יהיו הרופאים שיטפלו בנו, ומי המהנדסים שיבנו גשרים, ומי ימציא לנו פטנטים להשקות את המדבר, ומי יפתח את ההיי-טק, ומי יפסוק בבתי המשפט, ומי יפתח את המחשבה הפילוסופית. דוד בן-גוריון הבין את זה כשאמר ב-1949: “כל פעולתנו המשקית והתרבותית לא תתואר בלי שימוש מקסימלי בכיבושי המדע”. איפה בן-גוריון ואיפה אנחנו?
הפרופסורים לא יכולים להסתגר במעבדות שלהם ולהניח את המאבק לקומץ משוגעים לדבר. אבל גם אנחנו לא יכולים להישאר אדישים כשפופוליטיקאים ש”פרופסור נשמע להם כמו קללה” (כעדותו של ח”כ ג’מאל זחאלקה) מתנכלים לאוניברסיטאות
ומאיימים להורסן. תזכרו את ג’ון דוקינס.
כל הזכויות שמורות ,”הארץ” ©
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
ב1998 אני הפגנתי וחסמתי את שערי האוניברסיטה ובעקבות ההפגנה והשביתה הגדולה ההן הוקמה ועדת וינוגרט.
השנה כבר הפגנתי פעמיים, הפעם השניה עם שני לפידים בוערים בכיף גדול :)
ואמשיך להפגין כיוון שועדת שוחט היא בדיחה מטופשת.
הסגל הבכיר באוניברסיטאות מודע לבעיה אבל ככוח דמוקרטי הם טיפה בים לכן הם במודע פונים אלינו הסטודנטים, תומכים בנו ומבקשים מאיתנו להפגין כמה שיותר בגדול ורועש כי סטודנטים הם כמות מספקת לשינוי דמוקרטי אבל דיקנים יש רק מעט.
ומשהו זז בנושא?
yep, they tried to cheat us.
made us pretty sure we do have power :)
just before the opening of the second strike session they tried to arrange a place for us in one of the subcommettes that will work for the shohat commette- tring to shove us under the governmental table while letting us feel important.
we said no. of course. and went on the strike as scedualed.
things go on. people are working hard.
shohat himself realised he is stuck in something smelly and everyone knows so he is not happy about it too.
lets see what happens next.
as for me… regardless of the results I do not plan to stay in Israel after this degree.
i have no reason to trust anyone in the upper windows and the feeling that this ship is sinking is terribly unavoidable.