להב בישראל 0.5
להב דחף מעט את מכסה תעלת האיוורור כלפי מעלה והציץ אל הרחוב. הוא היה שקט יחסית בשעה זאת של הלילה, ללא סיבוכים נוספים. הוא חמק מטה במהירות כאשר שני אורות צצו בכניסה לרחוב. הוא חיכה עד שהמכונית תעבור לפני שדחף את הסבכה שוב וטיפס כלפי מעלה, מושיט את ידו לעזרה למג.
בזמן שלהב משך את המג, אחת ממצלמות האבטחה החיצוניות של הבניין ראתה אותם. זו הייתה מערכת שנועדה להגן על הבניין מפני מתקפה מבחוץ, אבל האזעקות הפנימיות הפעילו אותה. שלושה מקלעים יצאו מתוך קירות הבניין והתחילו להמטיר אש לכיוונם.
להב משך את המג וזינק אל מאחורי תיבת מכתבים קרובה. שניהם נצמדו אחד לשני על מנת לא להשאיר איבר חשוף. להב הושיט את ידו לאחור, אל תיקו, חיטט קצת והחזיר אותה עם גליל מתכת קטן שחרוט בראשו. הוא הבריג החוצה את בסיס הגליל וחיטט בפנים, מפצח משהו עם הסכין. לבסוף היכה בפנים עם תחתית הידית וזרק את הגליל מאחוריו. כמה שניות לאחר מכן הוא פקע והתחיל לפלוט במרץ עשן אפרפר.
כשהענן אפף אותם מספיק, להב דחף את המג קדימה ורץ אחריו אל הפארק שמעבר לרחוב.
הם החלו לחצות את הפארק. בערך באמצעו כוחות שמירה החלו לזרום לתוכו מכל הכיוונים. המג תפס את להב במה שהיה נחשב כעוצמה עבור ידיו הגרומות. להב התכונן להשיב מלחמה אל אור הפנס שהאיר אותם, אך במקום להתעקב על שתי הדמויות האלומה המשיכה כאילו לא היו שם. להב הרגיש לפתע חסר משקל, ואכן השניים התרוממו מהקרקע ונחתו ברכות על צמרת אחד העצים. המג התנשף כאילו כרגע רץ מרתון.
להב התבונן ביד האוחזת אותו ותהה מה קרה כרגע. את הריחוף הוא הבין, הוא ראה סרט או שניים על קוסמים שעושים דברים כאלו. אבל הוא לא היה בטוח למה השומרים עזבו אותם כשהיו ממש עליהם. “מה עשית?” הוא שאל ואז כיווץ את גבותיו והנמיך את מבטו. “רימית, נכון?”
המג הסתכל סביב וראה שאין שומרים בסביבה הקרובה. הוא ענה בקול מהוסה “עזרתי לך להמנע להפוך לחלק הנע באימון מטרות נעות ומה זאת אומרת רימיתי? איך יכולתי לרמות?”
“רימית,” אמר. “לא שיחקת בדרך הוגנת. השתמשת בקסמים שלך כדי לעוות את הדרך ההגונה שבה כל העסק הזה צריך להתנהל.” להב הסיט את ראשו והאזין, מוודא שהחיפוש אחר הפושעים התרחק ממקומם הנוכחי. “בכל מקרה, תודה על הסיוע, אבל עכשיו צריך ללכת.”
הוא הביט למטה, מחפש את הדרך. הוא החליק מהענף הנוכחי, נעמד על שניים שמתחתיו, הצדיע למג ברישול ואז הצמיד את רגליו וצנח מטה, תופס ענפים ומתנדנד ביניהם עד שנחת שוב על קרקע מוצקה.
הקוסם קפץ מטה, אך לא נפל במהירות שבה היה אמור ליפול. האוויר סביבו ריצד מעט, אבל יכול להיות שזה היה משחק של האור, כי אחרי שהוא נחת הכל נראה נורמלי שוב. “ואיך זה הוגן לירות למישהו בגב? או לדקור אותו בזמן שהוא ישן? לא הרבה אנשים יעשו לך טובות בעולם הזה, אז כדאי שתנצל כל יתרון שיש לך. היום היתרון הזה היה אני, או שאתה חושב שיכולת להתמודד מול כל השומרים האלו לבד?” המג נראה כועס ופגוע, כאילו להב העליב אותו בצורה עמוקה.
“אני מסכים איתך לחלוטין בנושא הזה,” להב אמר והסתכל מסביב. לא נראה כאילו סבר פניו של המג עשה עליו איזה שהוא רושם. “אני לא מתכוון לירות לאף אחד בגב. אם מישהו רוצה קרב, הוא צריך לעשות את זה פנים אל פנים. אבל אם אתה כבר שואל, לא הייתי מתמודד עם השומרים, הייתי מסתלק משם בלי שהם ישימו לב אם האזעקה לא הייתה מעירה את כל הבניין.”
המג רטן משהוא שנשמע באופן חשוד כ”קוף טלקינטי מסריח”. הוא הרים את מבטו שוב ואמר “זה מה שקורה כשהבוסים שלך נותנים לך חיצי הרדמה שאמורים להספיק לחצי יום ובפועל מחזיקים 10 דקות”. הוא הושיט את ידו ללחיצה. “אלברט. ותזכור שהקסם הוא ידידו הטוב של הדרקון…” המשפט האחרון נאמר בחיוך קל, כאילו נאמר כבדיחה.
להב הסתכל מטה על ידו של אלברט ואז הרים אליו גבה. הוא הפעיל את החיבור העורי ושלף עותק של כרטיס הביקור שלו בזמן שלחץ את ידו של אלברט. כמובן שאצלו כרטיס ביקור היה רק סדרה משונה של אותיות ומספרים שהיוותה את נקודת התקשורת שלו אבל הוא עדיין חיפש את הרשת הפרטית של המג על מנת להחליף פרטים. להב לא יהיה זה שיגיד לא לעזרה.
אלברט הסתובב והסתכל על קוף קטן מרחף לכיוונם. האוויר סביבו היה… לא רגיל. הוא כמעט ונראה כאילו רוח יצרה צורה של חתול גדול הסוחב את הקוף בפיו. הקוף היה משותק מאימה ולא הוציא הגה, או שאולי היתה זו הרוח המוזרה. אלברט שלף אקדח חיצים וירה בקוף פעמיים. הוא הרהר לרגע ואז ירה עוד 3 פעמים. “נתראה” הוא הפטיר ללהב ופנה ללכת, הקוף הקטן מרחף בעקבותיו.
להב הסתכל על המחזה המשונה וסקר את הפרטים שקיבל מהמג. שם, מספר התקשרות, מקום מגורים וכל שאר הפרטים הרגילים.
“רגע, יש משהו בפארק!” הוא שמע קריאה מהקצה הקרוב והסתובב לראות אלומות פנסים מהבהבות מעבר לגדר החיה. הוא כיוון את מערכת הניווט שלו לכיוון צפון מזרח והמקום בו השאיר את האופנוע ופרץ בריצה מטורפת.
אלברט פנה לרוץ לאותו כיוון כמו להב, עם כי במהירות קטנה בהרבה ואם יותר התנשפויות. הקוף נעלם בלילה השחור יחד עם הצורה המוזרה שסחבה אותו.
להב לא חיכה ולא ציפה שהמג יעקוב אחריו. הוא חשב שזה ילך לעיסוקיו, לדרך המילוט שתכנן לעצמו, לאחר שהמשימה הושלמה. לכן, להב ניגש מיד, בלי להסתכל לאחור, אל האופנוע השחור הגדול שעמד במגרש החניה ליד רכב השטח המפואר ואופנוע המנהלים. הוא אחז בידיות, נותן למחשב המובנה לזהות את האות שלו, ולחץ על כפתור ההתנעה. בנהמה קצרה וחלושה, האופנוע התעורר לחיים. להב תמרן אותו החוצה מתוך החנייה ואל הרחוב, חזרה אל תוך הלילה.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 1 comment.
יופי, הוא הצליח להפטר מהמג בצורה מנומסת.
הדיאלוגים והתיאורים היו מוצלחים במיוחד הפעם.
כל הכבוד.