נקודת שבירה – 02/09
השעה תשע בבוקר. בדיוק סיימתי לקפל את הציוד שלי ולחתום בספר של המחסה. המטרה להיום היא לפחות Mud Lake אם לא כל הדרך עד לפיסקו. בגלל שאתמול בזבזתי המון זמן, אני לא יכול לשער במדויק אבל אני מקווה לטוב.
12:00 – אני נמצא ב-Mud Lake. הגעתי ל-Canary Pond בסביבות 10:30 ובערך ב-11:00 התחיל לטפטף. אז שמתי מעיל גשם, עליי ועל התרמיל, והמשכתי ללכת.
כבר אמרתי שאני שונא חזאים? אמרו ביום רביעי יהיה גשם שוטף ואז בהיר ויפה עד יום רביעי הבא. עכשיו אני יושב במחסה שליד האגם, שכנראה רחוק מכדי להביא ממנו מים, ומחכה שהמבול ירגע.
לפני שיצאתי לטיול, אמרתי לרותי שאני עושה את זה בשביל האתגר, בשביל להוכיח שאני בכושר ובשביל להוכיח שמה שאני יכול לעשות מוגבל רק על ידי מה שאני רוצה לעשות. אז אני לא רוצה יותר.
במהלך הכמה קילומטרים האחרונים התחיל לשעמם לי והתחלתי לחשוב על להפסיק באמצע. מישהו פעם אמר לי שאם אני לא בטוח במאה אחוז במה שאני עושה אז אולי אני לא צריך לעשות את זה ושאם אני שוקל לעשות משהו, אז זה אומר שאני צריך לעשות אותו.
עכשיו אני יכול להגיד בביטחון למה עשיתי את זה. משתי סיבות: 1. כדי לחוות חוויה שונה. אני, לבד, בטבע. בתור כותב חובב, שחקן תפקידים או סתם סקרן, אני בכל זאת שמח להוסיף את החוויה הזאת לביוגרפיה הבלתי-כתובה שלי.
2. אפשר להגיד שעשיתי את זה גם כדי לחפש את עצמי. ומצאתי עוד חתיכה. כי רק כשאתה מסיר את המגבלות אתה מגלה מה הגבולות של עצמך. וכשאמרתי לעצמי “אתה יוצא עכשיו ל-12 ימים לבד בטבע”, התשובה הייתה “טבע טוב, לבד לא משהו, אני שם את הסף בשלושה ימים, ובגשם?”
אז אם הגשם לא ימשך עד הלילה, אני אמשיך עד ל-Whitehouse ואחנה שם. אם הוא כן ימשך אז אני אחנה פה ומחר אלך ל-Whitehouse. משם כבר צריכה להיות דרך להגיע חזרה לציווילזציה.
הגשם עיכב אותי לשעתיים אבל ברבע לארבע חציתי את נהר סקנדגה המערבי ועכשיו אני נמצא בחניון לכלי-רכב. אני אנסה לתפוס טרמפים חזרה לאיזו עיר כי פשוט אין לי שום דרך אחרת. במקומות האלו אין אוטובוסים.
בסביבות שש בערב הגעתי לכפר וולס, איזה מקום נידח מצפון לגלוורסוויל. תודות לטרמפ ממישהו שטייל באזור, הגעתי לכפר לפני החשיכה. גלוורסוויל נמצאת 20 מייל במורד הכביש. אין מצב שאני מגיע לשם בערב ברגל אז אחרי שמנהל מלון חביב מילא לי את הבקבוקים, אני אנסה לתפוס טרמפ לעיר.
קצת אחרי שמונה אני מגיע לגלוורסוויל. אם בוסטון היא עיר האחות של חיפה אז אני מצאתי את העיר אחות של נצרת. Gloversville… Better say Nowheresville.
אין פה כמעט שום דבר לעשות חוץ מללכת לפאב או אולי לעשן נרגילה כשאף אחד לא רואה. בקושי יש פה אוטובוס. בכל מקרה, אם לסמוך על השירות של Greyhound, יש אוטובוס מחר בתשע וארבעים לאלבני. ליתר ביטחון, אני אגיע לשם בשבע.
מרחק יומי: לפחות 10.5 מייל לפני שהתחלתי לתפוס טרמפים
מרחק מצטבר: יותר משהייתי רוצה לספור.
רעיון יומי: אולי אני אכתוב שיר על טיול בפארק האדירונדאק לפי Lost in the Woods של Taproot?
מה למדתי בגן היום: אמריקנים לא אוהבים לאסוף טרמפים (בדרך הביתה לאורך הכנרת בשתיים בלילה מצאתי טרמפ יותר מהר). ואם כן, כנראה שהוא לא כל כך “בסדר”, אם אתם יודעים למה אני מתכוון.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
מזל טוב על החזרה בשלום!
מה עכשיו?
ומה עם המשחק? רוצה לתת לי קצת רקע עם הרעיון שלך, כדי שאדע איך לשלב את הדמות שעוד לא המצאתי?!