ביקורת בשורות
כבר מזמן לא כתבתי משהו כזה (כן, ההודעה מאתמול נכתבה אחרי זאת). אני ממשיך לקרוא ולשמוע אז הנה שני ספרים ששמעתי וקראתי (בהתאמה) לאחרונה ושמגיע להם קצת תשומת לב. אז הנה מהרע לטוב. קודם דן בראון ואחרי זה השנתון.
The Lost Symbol: (מותחן, מסתורין) זה הספר השלישי של רוברט לנגדון. הפעם, הסימנולוג מהארוורד לא טס לאירופה אלא נשאר באזור וושינגטון. הזמנה להרצות מתבררת כתרמית להביא את לנגדון אל תוך מזימה שמסכנת את שלמות המבנה החברתי והפוליטי של ארצות הברית.
אחרי שני הספרים הקודמים, אפשר להגיד שמדובר בעוד ממה שכבר ראינו. המזימות השתנו, האויבים אחרים אבל כל השאר דיי אותו הדבר. אפשר להגיד שדן בראון למד קצת מהספרים הקודמים אבל לא יותר מדי. גם פה הוא מתעקש שכל הדברים שהוא כותב עליהם נכונים. אני לא מתכוון לבדוק יתר על המידה את הגיאוגרפיה ואת סוכנויות המודיעין האמריקניות אבל אני כן יודע שהתחום של Noetic Science קיים באמת בערך כמו שאסטרולוגיה וריפוי במגע קיימים באמת. זאת אומרת, יש מטורללים שמאמינים בזה.
מעבר לזה, הכתיבה היא של ספר מתח, קצרה ומלאה בקליפהאנגרים קטנים שלפעמים מעניינים ולרוב מעצבנים אבל כמעט תמיד גורמים להמשיך לשמוע. העלילה עצמה דיי מופרכת מיסודה והדמויות מתנהגות לפעמים בצורה כל כך מפגרת שגורמת לך לרצות לצעוק עליהם שידברו אחד עם השני ושאם יודיעו למישהו משהו אז לא יסתכו בכל הצרות שהם נקלעים אליהם.
בקיצור, למי שחייבים את ההמשך לרוברט לנגדון או שאיך שהוא ממש אהבו את הקודמים. מי שמסתפק במלאכים ושדים וזהו לא צריך להמשיך.
היה יהיה: (מד”ב, פנטסיה, ישראלי) כן, זה ספר. זה לא עיתון או מגזין או ירחון. ואני גם לא יודע למה לקרוא לזה שנתון. זה ספר. זאת אנתולוגיה של סיפורי מדע בדיוני ופנטסיה שאחד מהם כבר נכנס לקטגוריה של נובלטה לפחות. אני מאוד אוהב את הספרות הישראלית וסביר להניח שהייתי קונה את הספר אם לא הייתי מקבל אותו חינם. יחסית למשהו שראוי למכירה ב-60-70 לפחות, אני מחשיב אותו כתמורה הולמת ל-80 השקל שאני משלם כל שנה.
בין כנפי היונה – הרעיון חביב ומעניין אבל לפי דעתי לא מפותח מספיק ולא מובא לבשלות. יכול להיות יותר טוב בתור סיפור ארוך יותר. והכל אמת לאמיתה – אהבתי את הסיפור הזה עוד כשהוא הופיע ב-ISF ועכשיו הוא פותח טוב מאוד, עשוי טוב מאוד ומגניב בהחלט. ילד לא ממושמע – כמו הרבה סיפורים של גיא, הרעיון מגניב ומבוצע בצורה מאוד כירורגית וסטרילית. לפעמים זה טוב ולפעמים זה רע. הפעם זה פשוט מרגיש תמציתי מדי. מאה ועשרים כללים בסיסיים לאנתרפולוג – היה מעניין ומפותח אבל אני לא כל כך אוהב את הדברים המוזרים מדי. פרשת שנגרי-לה – עוד סיפור לביא מוכר. מתח, מד”בי/מסתורי מגניב. עשוי טוב ולעניין. ממעמקים קראתיך – סיפור מוזר ומעניין אבל בנוי טוב, מתבהר כמו שצריך, נסגר נהדר ונוטף רגש. צורה לך – אם היה מובן יותר אני בטוח שהסיפור היה מעניין אבל כרגע אני לא ממש בטוח. אני לא כל כך אוהב סיפורים שבהם מאוד לא ברור מה קורה. דוקטור ווטסון ומר הולמס – אם ככה כתובים הסיפורים של הולמס אז אולי אעדיף לוותר עליהם. הסיפור נמתח מדי ולא מעניין יתר על המידה. הקטע הקריטי והטוב מגיע מאוד מאוחר ולא מספיק מודגש. אחותי כלה – מגניב וזורם. למה הדס לא כותבת יותר? הלכתי לאיבוד, תכף אשוב – הסיפור הארוך ביותר באנתולוגיה וכנראה זה שהאורך שלו הכי מתאים לו. רעיון טוב, בנוי טוב, הסוף נגמר בדיוק כמו שחשבתי וגם זה אני אומר לטובה. מחשבות באפלה – אם לא מתקטננים על הפרטים אז טוב ולעניין. כוכב ציפור האש – הרעיון מגניב והביצוע טוב אבל לא מפותח מספיק לטעמי וממש לא מוסבר מספיק. והפרטים האלו קצת מפריעים לי. גרטרוד בישלה דייסה – מגניב ומטריד ומשעשע. עשוי טוב. בלדה לחובש – עשוי טוב ונשמע מגניב אבל דיי צפוי מראש. אמא של חייל – זה לדעתי הסיפור הטוב מבין החמישה ומי שהיה צריך לקבל את הגפן. למרות שגם פה הפרטים הקטנים קצת מפריעים לי והחלק הרגשי היה יכול להיות יותר מודגש וחזק, הוא פשוט קולע למטרה ומבין כל שאר הסיפורים, קולע הכי טוב להווייה הישראלית וזה נחשב מאוד מבחינתי.
Posted in Reviews by Eran with 4 comments.
:)
כן. אגב – אני שנאתי את דן בראון קודם.
אבל מלאכים ושדים דווקא טוב.
לא קראתי, אבל אני בספק. קראתי שני ספרים של בראון (מצודה ודה-וינצ’י) ושניהם היו רעים במיוחד – מדע לא אמין בצורה קיצונית, עלילה מטופשת עם דמויות טיפשות במיוחד (בעיקר כשהן מוצגות שוב ושוב כאנשים חכמים מעל הממוצע) וטריקי מתח מעצבנים במיוחד בסגנון “נה נה נה, אני יודע משהו ואני לא אגלה לך”.
בראון הוא לא הסופר הכי גרוע שקראתי, אבל הוא הסופר הכי גרוע ומפורסם שקראתי והספרים שלו נמצאים גבוה ברשימת 10 הספרים הכי גרועים שיצא לי לקרוא. אני לא רואה שום סיבה לעולל לעצמי עוד ספר שלו.