הירח, 40 שנה אחרי
מי שלא עוקב אחרי החדשות אולי ירצה לדעת שאתמול נחגגו 40 שנה לנחיתה הראשונה על הירח. סיפורים מסתובבים ברשת כבר שבוע ונאסא עצמה חגגה עם שידור חוזר באיכות גבוהה של המשימה מהשיגור עד החזרה, בזמן אמת… פלוס או מינוס 40 שנה.
כל זה נורא נחמד אבל מה שהגניב אותי היא אחת הכתבות ב-New Scientist. עוד לפני שאפולו 11 שוגרה היה ברור ששורת המשימות האלו היא חד פעמית ולא מובילה לשום דבר קבוע. כבר אז החליטו לחתוך בתקציב והיה ברור שתוכנית אפולו לא תשרוד את שנות השבעים.
אבל מה אם לא? מה אם המשימה הייתה ממשיכה? מה אם ניתן התקציב וניתנה הדחיפה קדימה, רחוק יותר, גבוה יותר? ומה יהיה פה 40 שנה לאחר מכן?
הכתבה משערת הווה חללי יותר, מתקדם יותר, אופטימי יותר וגם מעט נוסטלגי וגם מעט עצוב. בהחלט מומלץ לקרוא.
Posted in Humanity, Less Interesting News, Practice by Eran with 2 comments.
מה מצאת עצוב?
לי זה נראה כמו חלום ידידותי למדי.
היתה לי חסרה איזה השערה לגבי מה מהפיתוחים שכן יש לנו היום לא היה נוצר בגלל שלא היו מוזרמים משאבים לכיוונו בגלל שהכל נותב לחקר חלל.
אין לנו משאבים בלתי מוגבלים והשקעה כלכ כך גדולה חייבת לבוא על חשבון משהו.
כמאמר האזהרה הידועה “insufficient vespene gas “
אני חושב שזה מעניין איך הם שילבו את הפיתוחים שעובדים עליהם רק עכשיו כדברים קיימים ואיך עדיין אנחנו נתקעים על גבול כלשהו בגלל בעיות בבית.