מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ו’

“רק שיפרתי את מה שהיה צריך,” מייב אומרת.
“אואטר? אואטר! איתן, אתה שומע אותי?!” סטטית מנסה לצעוק בשקט אל תוך הקשר.
“נראה שמה שהיא לא עשתה לו השמיד את מכשיר הקשר,” הדף אומרת. “מה את רוצה שנעשה עכשיו?”
“הוא בחיים ולא נשמע שהוא סובל,” סטטית אומרת במהירות. “תמשיכו לעקוב. אני הולכת להביא את הרכב.”

“איך? מה? חשבתי שמשני צורה יכולים לשנות רק את עצמם.” אואטר אומר בקול צפצפני.
“מה אני יכולה להגיד? אני מיוחדת,” מייב עונה ונראית מאוד מרוצה מעצמה.
אואטר בוחן את עצמו מחדש, בהחלט מודהם מהשינוי הלא צפוי. הוא לוקח כמה נשימות עמוקות בניסיון להירגע ולהתרכז מחדש. הוא מסתכל עליה ומזכיר לעצמו את המטרה הנוכחית, בעיקר, את הדרך שיש לו לצאת מהבור אליו נכנס. “אני חייב להגיד לך…” הוא שם את ידו סביב מותנה של מייב, “גם אני מיוחד,” ומתקרב לנשיקה שמייב מתמסרת אליה. ואז שניהם קופאים במקום.
“הוא עושה את זה!” הדממה מנסה ללחוש אל הקשר. “או היא… עושה את זה.”
“ממש מעניין אותי איך זה יעבוד עם משנה צורה, במיוחד כזאת,” הדף אומרת. הדממה נותן בה מבט מוזר. “מה? אותך לא?”

הם משתחררים לבסוף כשהאישה בשמלה הכחולה דוחפת את הבלונדינית הרחק ממנה.
“מה? מה קרה?” הבלונדינית שואלת.
“אני, מייב, אני קרה,” אומרת האישה בכחול ומנגבת את פיה. “אמרתי לך שאני מיוחד. זה מה שאני עושה. ואת באה איתי.” אואטר תופס את מייב בזרועה ומתחיל למשוך אותה חזרה לכיוון הרחוב הראשי. מייב מנסה לסטור ליד המחזיקה אותה וגם פשוט לתפוס אותה ולהתרכז אבל זה לא עוזר, ולאחר כמה צעדים כושלים בהם אואטר מנסה להתרגל ללכת בעקבים, הדממה והדף יוצאים מהמקומות בהם התחבאו.

“הנה זיקית,” אואטר אומר ודוחף את מייב קדימה. “קחו אותה. פאק.”
הדף תופסת את זיקית ומחזיקה אותה בלפיתת ברזל. הדממה ניגש קדימה להניח יד על כתפו של אואטר. “איך את מרגישה?” הוא שואל.
“אני עדיין אני פה בפנים!” אואטר אומר.
“סליחה. איך אתה מרגיש?”
“אני תקוע בגוף שלה עכשיו. כנראה יעבור עוד שבוע עד שאוכל להשתמש בכוחות שלה ובינתיים אני… ככה.” הוא מחווה על כל הגוף שלו ואז מנסה למשוך את השמלה הצמודה קצת יותר למטה.
“רגע. מה?” זיקית שואלת ומסתכלת מסביב, גורמת לשיער הבלונדיני הארוך שיצרה להתפזר לכל מקום.
“אה? הוא לא אמר לך?” הדף אומרת, הטון שלה לא משתנה. “הוא מסוגל להחליף גוף עם אנשים. ועם מחוננים, הוא משתלט גם על היכולות שלך.”
“לא. זה לא יכול להיות!” זיקית מנסה להרים את ידיה בקושי ולגעת בשל הדף שמחזיקות אותה אבל היא לא מצליחה לעשות דבר. “לפחות יש לי עכשיו את הכוח הקודם שלו?” היא מסתכלת על ידיה ומנסה לגרום להם לזרוח.
“לצערי, זה לא סביר,” הדממה מתערב. “ממה שראינו מניסוי קודם של שימוש ביכולת הזאת על מחונן, הוא לוקח את הכוחות המיוחדים איתו.”
“זאת אומרת שאני…”
“כן.”
“פאק!” אואטר צועק מאחוריהם. “איך לכל הרוחות נשים הולכות בדברים האלו?”


Posted in From the Writing Desk, Stories by with no comments yet.