Tattoo Because

2016-03-20

בעקבות הפגישה עם עדי ומייקל ביום האתמול, הופננו אל מספר מכוני קעקועים. כי מעין רצתה לעשות קעקוע. כי יום הולדת שלה אז ככה.

מכיוון שכולם פותחים רק בשתיים עשרה, חשבנו לקפוץ למרכז קודם, סתם להסתובב. אבל עד שהגענו לתחנת הרכבת כבר נהייה מספיק מאוחר שכבר חשבנו לסוע מיד לזה שהכי קרוב. הגענו אליהם באחת עשרה וחצי והם כבר היו פתוחים אז נכנסנו להתייעץ. בסוף התבטל תור אז מעין יכלה להיכנס כמעט מיד. אבל כבר היה שתיים עשרה וחצי ואני רציתי לנוח ולהתרחץ לפני ההצגה. אז מעין נשארה לעשות קעקוע ואני הלכתי.

מיהרתי את כל הדרך חזרה, אפילו פגשתי זוג עם טולר בדרך, אבל הטלפון שלי עשה המון בעיות ולא הגיב ועד שהגעתי לדירה כבר נהייה דיי מאוחר. החלטתי לא להסתכן בשעון שלא יעבוד ואני שלא אהיה מוכן לקום אז פשוט הלכתי להתרחץ ויצאתי לכיוון התיאטרון.

פגשתי את מעין בתחנת ויקטוריה ונשנשנו משהו קטן לפניי שנכנסנו, רק כדי לא להיות רעבים. השתדלנו להימנע מהמסחריות ועלינו אל המקומות שלנו. האולם עצמו עצום והתפאורה מגניבה (במיוחד אהבתי שכל אורות הצד נדלקו בירוק כשהגענו לעיר האזמרגד). ההצגה מדהימה. אני יודע שכולם אומרים את זה ואני יודע איזה הייפ יש לה אבל אין לי דרך אחרת להגיד את זה; הסיפור נהדר, השחקנים מצוינים (כולל המחליפה של אמה האטון ששיחקה את אלפבה מההפסקה), עבודת הבמה ממש טובה והשירים אדירים, העוצמה הרגשית מהממת (כמעט מילולית) והעובדה שיש שם שיר אחד (שיר הסיום) שיש לו משמעות מאוד רצינית בשביל שנינו, גרמו לי לחשוב על הכל גם יום אחריי. בקיצור, המחזמר רץ כבר שנים בזכות ולא בחסד אז אם אתם בלונדון (או בניו יורק. אבל לונדון עדיף), תפנו זמן לראות אותו.

את ארוחת הערב הזמנו כמה ימים מראש כי בפעם הקודמת שהיינו בלונדון לא הכניסו אותנו. אז הלכנו לאכול באינאמו, כי תפריטים מוקרנים על השולחן זה מגניב. אז לא היו תפריטים מוקרנים על השולחן. היו סתם שטויות וגם מצלמה אל המטבח. התפריט היה על מחשב לוח שזה גם מגניב. האוכל יקר ופלצני אבל ממש טעים. ממליץ, אבל רק אם יש לכם כסף לבזבז.


Posted in Life, Maayan, Me by with no comments yet.