יומן המסע של ראת’אריאל – יום 28, המשך

מצאנו את עצמנו כמה מאות מטרים מערבית להינטרשלוס. בהתחלה חשבתי שמרתה הביאה אותנו לכאן כדי לחפש את היצור שפראנץ ואני רצינו. כי הלכנו אל הטירה ההרוסה, נכנסנו אל המרתף והתחלנו לחפש במנהרות. עד שמרתה נזכרה שיש לה לחש שמוצא יצורים ואמרה שהוא לא נמצא פה או באזור. אז המשכנו אל הנקודה הבאה במסע וזאת הייתה מחנה של הגבירה של מוראנה מילר, אחותו של סאבאג’אג. פה גיליתי שהגבירה היא מי ששלחה את החבורה הזאת למשימה האחרונה שלהם בה איבדו חברה, הרבה ציוד חשוב ואת חיבתה של ת’ריין. הופענו באמצע מסדרי התרגול שלהם וביקשנו לדבר עם הגבירה. לא עברו חמש דקות של הסברים של מה שקרה ואיך הגענו עד לכאן ואיידן הצליח לציין את הפין שלו בפני בת אצולה. לא הפתיע אותי שהיא לא רצתה אותו באוהל שלה. ההסבר המשיך שם בו מרתה פירטה את עלילותיהם בת’ריין ואיך פיקששנו לחלוטין בניסיון להציל את סאבאג’אג. ההסבר היה ארוך וקצת מפרך אבל זה בסדר. סבל בונה אופי. מה שבעיקר הטריד אותי הוא הדיון בהחזרת אנשים לחיים והמכניקה שנכללת בזה. כי איידן ומרתה קצת הפתיעו אותי כששאלו אותי מה עמדתי לגבי החזרת נשמות ואם אני הייתי רוצה שינסו להחזיר אותי אם אמות. ולמען האמת, לא ממש חשבתי על זה. אף פעם חשבתי שמישהו ירצה לנסות להחזיר אותי לחיים או שתהיה סיבה. תמיד חשבתי שחיים ואז מתים וזהו. עוברים לעולם הבא ומחכים לסוף העולם. לא תיארתי שארצה לחזור לחיים אבל עכשיו, כשאני מסתובבת עם אנשים שיכולים כנראה להכניס החזרה לחיים בין טיול לספרייה לבין קניית חרב חדשה, זה משהו שאולי כדאי להשקיע בו יותר מחשבה. אחרי Continue Reading →


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with comments disabled.