פרק רביעי – לראות את הבית
לתחילת הסיפור. בפעם שעברה. הסככה הענקית שכיסתה את הכניסה האמיתית לבסיס מאור הייתה אוהל מתכת של כמאה על מאה מטרים וכיפתו התנשאה כשלושים מטרים מעל ראשם. בתוכו, לאורכו ולרוחבו, עמדו שורות על גבי שורות של נגמ”שים וטנקים ישנים עטופים ביריעות ברזנט אטומות בפוליאתילן ונייר דבק. מדי פעם פרצה בשירה אחת מהמשאבות שמטרתה לשמור על מזג האוויר הנחוץ בתוך כל עטיפה לשמירה על המשוריין במצב טוב לאורך זמן. מערך התאורה המרשים שנתלה מתקרת הסככה צרך כל כך הרבה חשמל בהפעלתו שהיו הוראות מאוד מדויקות להפעילו רק בשני זמנים מאוד מסוימים שאינם מקרה חירום: בסוף השבוע כשהחיילים יצאו הביתה ובתחילת השבוע כשחזרו לבסיס. באותו הרגע, כשמאחוריהם שנת לילה טרופה ומסדר מפקד מהיר, עמדו חיילי צמרת היוצאים לחופשה תחת שורה של שמשות קטנות ולבנות שכוחן המשותף הפך את הבוקר האפל לבהיר כמו שעת צהריים.
Posted in Stories by Eran with 2 comments.