פרק רביעי – לראות את הבית
אין לי מושג למה הוא לא הציג את זה בשבוע שעבר אבל לא שמתי לב לזה. בתקווה עכשיו זה יעבוד. לתחילת הסיפור. בפעם שעברה. 29/04/1994. 0530. אף אחד לא רוצה להישלח הביתה. לרוב החיילים, הביתה היה הביתה. כל דבר שנגמר בלהגיע הביתה בדרך כלל היה דבר טוב. מה שלא הורג, נותן גימלים. ונתנאל כבר שמע על אלו שניסו לזייף בעיות רפואיות בשביל לצאת הביתה, ויותר גרוע, הוא גם שמע על אלו שלא זייפו את הבעיות הרפואיות בשביל לצאת הביתה. בצמרת היה הבדל מאוד ברור בין לצאת הביתה לבין להישלח הביתה. בצמרת, להישלח הביתה גם היה סוג של דיבור פוליטקלי קורקט. כאן, המפקד שלך, הקצין שלך היה מעליך בשרשרת הפיקוד אבל לא כתוב בשום מקום שלסמל לא הייתה יכולה להיות יכולת משפיעה הרבה יותר מאשר לסרן. אז אם שלחו אותך הביתה זה אומר שכמעט עברת סף, שעמדת לקחת צעד שממנו אין חזרה אבל עצרו אותך בזמן ושלחו אותך הביתה לחיים הרגילים, להתקרר קצת. כי בניגוד למה שבדרך כלל חשבו על הקצינים הבכירים, הם לא באמת חיפשו תרוץ לשלוח אנשים לבונקר. הם חיפשו כל תרוץ לא. כי חייל בבונקר הוא לא חייל שתורם, הוא חייל שהפרידו על מנת להגן על החברה מפניו וגם כדי להגן על עצמו מפניו. נתנאל מצא את השאלה הזאת בספריה של היחידה באחד ממאמרי המחקר שלא היו מסווגים מדי. הרבה מהם היו מעבר לרמת הסיווג של חיילי צמרת פשוטים אבל את חלקם היה מותר לקרוא. השאלה קפצה אליו ונשארה איתו, “מה הוא כוח ללא שליטה?”, והוא לא הפסיק לחשוב עליה מאז. כל חייל מחנכים למשמעת. לכל אורך החודשים Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with comments disabled.