פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. בפעם שעברה. 16/12/1993. 2104. “תסביר, במילים שלך, מה אתה עושה.” “רוק’נ’רול.” “עכשיו ברצינות.” “זה לא שאני שונא סגנונות אחרים. טוב, אני לא סובל מוזיקה מהמזרח. רוק’נ’רול הוא פשוט החביב עליי. גם ג’אז ובלוז לפעמים זה נחמד. נו, בלי פרצוף חמוץ. זה לדורות הבאים, לא? אי אפשר עם קצת הומור? … כנראה שלא. מה אתה רוצה שאני אגיד? שאני מנגן על כל דבר? שאתה יכול להביא נייר ואני מנגן עליו? שאתה יכול להביא לי בלוק בניין ואני מנגן עליו? אתם כבר יודעים את כל זה.” “אני רוצה שתפרט: מה אתה מרגיש, מה אתה מפעיל, מה אתה חווה ואיך זה נראה לך. אתה יודע שבתור מחונן יש לך תפיסה שונה מאשר שאר בני האדם? לך זה בטח נראה נורמלי אבל לאחרים אין דרך לדעת. אז תרד לפרטים. תסביר לבן אדם רגיל איך זה להיות אתה.” “בסדר. בסדר. טוב. אז בגיטרה יש לך מיתרים. כשאתה פורט על המיתרים הם נעים בתדירות גבוהה. הם יוצרים הפרעות באוויר וההפרעות האלו, אחרי שהן עוברות בתיבת התהודה של הגיטרה, נשמעות לך כצלילים. אז גיטרה היא הדוגמה הכי קלה. אבל אפשר להשיג את אותו אפקט עם סכינים וכוסות וכמעט כל גוף חלול והבנתי שיש גם אנשים שמנגנים על מסורים. אחותי הקטנה חולה על ספרי פנטזיה ודרקונים בכלל והיא אמרה לי שלדרקונים יש חושי ריח וטעם כל כך טובים שהם מסוגלים להריח ולטעום זהב וכל מיני חומרים אחרים שאתה ואני לא יכולים. אז זה למה הם אוהבים לאגור אותו. זהב אני מתכוון. מה שאני עושה זה לשנות ולהגביר את התהודה של חפצים. גם כאלו שהיית חושב שלא Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with 2 comments.