פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
וסוף סוף, נתנאל חוזר לפרק הבא. הספקתי לכתוב כמה דברים בזמן ההפסקה ויש לי כבר כיוון יותר מוגדר לסיפור. אני רק רוצה להבהיר שמה שאני כותב פה זה מה שיורד לי מהראש. כמובן שאם אני ארצה לפרסם את זה ברצינות (ספר? נהה…) אז זה ידרוש עריכה רצינית וכנראה הורדת הפרק הראשון והשני לרמת סיפור רקע שאולי יגיע בהמשך. פה זה המקום בו דברים מתחילים באמת להתלהט. תוספת בעריכה: לכל הקוראים המצטרפים לסיפור רק כאן, אני מבקש מכם לעזור לי בניסוי. אל תקראו את פרקים אחד ושתיים. קראו את הפרולוג (זה ‘תחילת הסיפור’ ולא יותר) וחזרו לקרוא את הפרק הזה. אני מתחיל לחשוב שהפרקים האלו לא צריכים לבוא פה אלא יותר כסיפור רקע מעורפל ולכן אני חושב שיהיה לכם סיפור יותר טוב אם לא תקראו אותם. לתחילת הסיפור. בפעם שעברה. 01/12/1993. 1146. נתנאל משך לאחור את מכלול האם-16 אחרי שכיוון את לועו של הנשק אל פינת החדר העליונה. הוא שיחרר את הידית וחייך למשמע ההחלקה והנקישה של חלקיו ננעלים במקומם. הוא סגר את מכסה פליטת הכדורים, בדק שוב את ידית עצר המחלק ואת הנצרה ופתח את הקת הטלסקופית, רק כדי שיראה טוב. “מה אתה חושב?” שאל וזרק את הנשק לאורך החדר הספרטני נטול החלונות, אל חייל נוסף שישב על המיטה בצידו השני. החייל תפס את הנשק באדישות ובחן אותו, מושך את מכלולו, מביט בכוונותיו, פותח אותו ומביט בתוכו. נתנאל, באותו הזמן, השחיל את נשקו האישי, ששכב על המיטה לידו, באלכסון על גופו. הוא טפח על ברכיו בקצב אקראי בזמן ששותפו לחדר פירק בזריזות את הנשק והרכיבו מחדש. “נראה מאה אחוז,” אמר Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Stories by Eran with comments disabled.