הן בכל מקום!
“בוקר טוב. הגיע הזמן לקום,” אמר השעון המעורר שליד המיטה. נועם הסתובב עליו ופקח עין אחת להביט בו. השעה הייתה שבע בבוקר. “יום זה מובא לכם בחסות פלוגס, דגני בוקר–” ידו של נועם השתיקה את השעון באחת והוא התגלגל מהמיטה ולכיוון חדר השינה. הוא הביט בעצמו במראה, פניו מכוסים בשכבה דקה של קצף לבן, והוציא את סכין הגילוח ממקומו. עוד לפני שהספיק לבצע את התנועה הראשונה כבר נפתח חלון תצוגה בפינת המראה ופרצוף דיגיטלי ניבט אליו. “אה–הא!” אמר הפרצוף. “הינך משתמש בסכין הגילוח באך 3. בטח תהיה מעוניין בסכין החדש שלנו, פוז‘ון. יש לו שני להבים נוספים מקדימה לנוחות מקסימלית ועוד להב נוסף מאחור לטיפוח זקנים, שפמים ופאות בצורה שלא חשבת שאפשרית.” נועם זז כמה סנטימטרים ימינה, למקום בו חלון הפרסומת לא הפריע לו לראות את מלוא פרצופו שלו, והמשיך להתגלח. התעלמות מפרסומות זה משהו שתמיד צריך להתאמן בו. עם המפתחות כבר בידו, נועם סידר את צווארון חולצתו ליד הדלת. בהושיטו את ידו אל הדלת, כיסו צלצל. הוא לקח את תיקו ויצא החוצה, מוציא את הטלפון מכיס מעילו. “שיחה זו מובאת לך בחסות נטקום, חברת התקשורת הזולה בישראל. ועכשיו, מבצע חדש בנטקום, 1000 דקות בחודש רק–” הוא לחץ על כפתור קבלת השיחה בשנייה שזה הופיע. “כן,” אמר עם הטלפון באוזנו, מפעיל את האזעקה ונועל את הדלת. “כן, היא אצלי. מוכנה ומושלמת. אל תדאג. הם יאהבו את זה. הפרויקט שלנו. כן,” הוא הביט בשעונו. “אני עוד חצי שעה במשרד.” “לאן ברצונך לנסוע?” שאל מחשב הרכב ברגע שהדלת נסגרה. “למשרד,” אמר נועם והניע “אנא חגור חגורת בטיחות.” “בטח,” מלמל לעצמו ועשה כדברי Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with 4 comments.