וושינגטון – עיר מתוכננת מראש
היום הגעתי לוושינגטון אחרי אוטובוס לילה שלא היה כזה נורא, למען האמת. הצלחתי לישון קצת. אני לא בטוח כמה באמת ישנתי אבל כנראה שזה היה מספיק כי עכשיו חצות הלילה ואני עדיין לא כזה עייף. לא הייתי בטוח כל כך כשהגעתי כי ההוסטל שקיבל אותי היה השלישי ברשימה שלי. השניים הקודמים היו מלאים. פעם הבאה, להזמין מאוד מראש, במיוחד בערים הגדולות, במיוחד בתקופת החזרה ללימודים. בסוף גם חיפשתי את תחנת הרכבת בשני כיוונים הפוכים ממנה. אבל בסוף הגעתי למקום אחרי נסיעה ברכבת ובאוטובוס וגיליתי שלמרות שזה קצת רחוק, הגישה לא כל כך קשה. אחרי שקיבלתי סיור והתמקמתי בחדר, אחרי שניערתי קצת את הרגליים וסימנתי נקודות Wi-Fi על המפה, יצאתי בדרכי חזרה לעיר במטרה לראות את בית הקברות בארלינגטון ואת האנדרטה של המארינס. בהנחה שזה רק חצי יום, אני אלך הכי רחוק.
Posted in No Category by Eran with 6 comments.
איך להמר ו(לא)להפסיד (יותר מדי)
אחרי הדיווח של אתמול, המשכתי למפלי הניאגרה, לצפות בהם בחושך. הם נראים מאוד יפים מוארים בצבעים מקנדה אבל קיוויתי שיכבו אותם. לאי לונה קוראים ככה כי ממנו הערפל מהמפלים נמצא במצב כזה שעם ירח מלא מאחורה (כמו שהיה אתמול) אפשר לראות קשתות ירח. זאת אומרת, אם המים לא היו מוארים כל כך באכזריות. אז אחרי שנמאס לי לחכות למצב שהירח אולי כן יאיר את המים, הלכתי לאכול ארוחת ערב, בהארד רוק קפה. זה בהחלט מותג שצריכים ליבא לארץ. האוכל טעים, לא נורא יקר אם רוצים והמוזיקה מצויינת. כשסיימתי לאכול הסתכלתי מסביב יותר בעיון וראיתי גיטרה של איירון מיידן… גיטרה של ג’ימי הנדריקס ו… גיטרה של סטיב ואי! הם צריכים לשים שלט בכניסה: “של נעליך מעל רגליך כי המקום בו אתה דורך, קדוש הוא.”
Posted in No Category by Eran with 5 comments.